לטייל בקראוון - בישראל

מה קורה כשדוחסים שלושה ילדים בצוללת על גלגלים

המחירים צנחו, החברות להשכרת קרוואנים צמחו ואתרי הקמפינג התאימו את עצמם לטרנד החדש בישראל: 
טיול בקרוואן ■ יואב קווה ארז את המשפחה ויצא למסע בקופסת גפרורים

יואב קווה
יואב קווה

"קרוואניסטים אמיתיים", היא אמרה לי, "לא משתמשים בשירותים של הקרוואן. קרוואניסטים אמיתיים הופכים את השירותים של הקרוואן למחסן". אז איפה הם עושים פיפי? "אה, זה פשוט מאוד", הסבירה לי בעלת חברת קרוואנים, "בכל אתר קרוואנים ראוי לשמו יש שירותים ומקלחות, ומה שצריך".

להיות קרוואניסט אמיתי. איזה חלום מתוק. להפליג עם המשפחה בכבישים, לחצות גבולות, ליהנות מחופש אמיתי. בלי לחפש מלונות, בלי להעמיס ולפרוק ציוד, בלי כל הניגו'סים. וכשיש פיפי, לעצור באתר קמפינג, שם בטח מחכות לא רק מקלחות ושירותים, אלא גם אינטרנט וחנות מכולת - וכל מה שצריך ואפשר להעלות על הדעת.

קראוון על שפת הכינרתצילום: גיל אליהו

אבל רגע, אנחנו בישראל, מדינה קטנה מוקפת אויבים. לאן בדיוק אפשר לנסוע מכאן? בטח לא לסוריה, מצרים ועזה. ספק רב אם אפשר לנסוע לירדן. וחוץ מזה, מי שמע פה בארץ על קרוואנים ואיפה בכלל יש חניון מותאם להם?

המסע שלנו התחיל בפרדס חנה־כרכור, בחברה משפחתית זעירה להשכרת קרוואנים בשם המפתיע "הקרוואן". צי הקרוואנים של אוהד ואירית מנור כולל שני קרוואנים בדיוק, והם משכירים אותם בעיקר לסופי שבוע.

יום שישי חמסיני לוהט במיוחד. אוהד נסע למדבר. את פנינו מקבלת אשתו, אירית, ובידיה קנקן מיץ פטל. "בדרך כלל", היא אומרת, "אוהד מטפל בצד הטכני - ואני בענייני השיווק והמשרד. הפעם אני אעזור לכם בצד הטכני".

להפליג עם המשפחה בכבישים, לחצות גבולות, ליהנות מחופש אמיתיצילום: אירית מנור

ויש צד טכני. זה נשמע מורכב, אבל זה לא.

ראשית, צריך ללמוד איך לחבר את הקרוואן לחשמל (יש שני סוגים של כבלים, שקעים שונים וסדר מסוים), צריך ללמוד איך לרוקן את המים האפורים (כיור, מקלחת) ואת המים השחורים (שירותים - אף שאנחנו, קרוואניסטים אמיתיים, לא נשתמש בהם). צריך למלא מים במכלי הקרוואן, ללמוד להפעיל את המשאבה החשמלית - ואיך לא לשכוח אותה מופעלת.

אוהד במדבר ואירית מסבירה לנו את התורה על רגל אחת: לקרוואן יש ארבע רגליים; אחרי שמחנים אותו בקמפינג שולפים את הרגליים ומפלסים את הקרוואן; יש פלס קטן. זה הכפתור של המזגן, וכאן מדליקים את האור. "מה עם טלוויזיה?" שואלת יעל (8). "טלוויזיה, אין", עונה אירית. פניהם הצעירות של יאיר (15), תמר (12) ויעל נופלות.

ניצנים של תרבות קרוואנים החלו להופיע בישראל בשנה וחצי האחרונות. ההתעוררות הזאת החלה בעיקר בזכות שינוי בגובה המס שמוטל על קרוואנים - שצנח ברבעון האחרון של 2013 מ-85% ל–0%צילום: גיל אליהו

אירית כבר מזיעה. אנחנו רותמים את הקרוואן לטנדר - צריך רכב חזק למשימה, למשל מיצובישי האנטר 167 כ"ס. מתברר לנו שהשאקלים של כבלי האבטחה לא מגיעים למקום שלהם - הם קצרים מדי. אירית מתקשרת לאוהד שבמדבר. הוא שולח אותה למחסן, והיא חוזרת עם שני שאקלים נוספים. גם הם לא מתאימים. עוד שיחת טלפון, עוד כמה אגלי זיעה, בסוף זה מצליח. הקרוואן מחובר, מאובטח, אורות הבלם והאיתות פועלים. אפשר להפליג.

רגע, לא כל כך מהר. צריך לוודא לחץ ניפוח אוויר בצמיגים של הקרוואן. איך נכנסים עם הדבר הזה - טנדר פלוס קרוואן, באורך כולל של אוטובוס בערך - לתחנת דלק? איך מתמרנים קרוב מספיק לעמדת ניפוח האוויר, שממילא תמיד מישהו חוסם אותה, כי סתם בא לו לחנות שם. נו, איך?

למרבה ההפתעה, בתחנת הדלק בצומת כרכור אף אחד לא חוסם את עמדת האוויר. אני מתקרב לעמדת מילוי האוויר עד כמה שניתן – זה לא מספיק. חייבים רוורס. איך עושים רוורס עם הדבר הזה? זה כבר לא פשוט. ממש לא פשוט. אם פונים עם הטנדר ימינה, הקרוואן זז שמאלה. אם זזים שמאלה, הוא זז ימינה. אז צריך לעבוד בהיפוכים. רוצים שהקרוואן יזוז ימינה - זזים עם הטנדר שמאלה ולהפך. עד גבול מסוים, כן? כי מעבר לגבול מסוים, הכל נתקע ומשתבש. בסוף הגענו לפתח האוויר. היה חסר, אז מילאנו. עכשיו רק צריך לצאת מכאן.

0% מע"מ

ניצנים של תרבות קרוואנים החלו להופיע בישראל בשנה וחצי האחרונות. ההתעוררות הזאת החלה בעיקר בזכות שינוי בגובה המס שמוטל על קרוואנים - שצנח ברבעון האחרון של 2013 מ-85% ל–0%. כן, קשה להאמין, המס על רכישת קרוואנים בוטל לגמרי, וכיום הרבה יותר הגיוני לרכוש קרוואן. בהתאם, יש יותר חברות שמשכירות קרוואנים, רבות מהן מחזיקות צי קטן, של 2–3 קרוואנים. עלות שכירת קרוואן משתנה לפי גודל (מספר נפשות) ומספר לילות. מחיר קרוואן לזוג מתחיל ב–500 שקל ללילה. קרוואן משפחתי גדול יעלה כ-1,000 שקל ללילה. אם שוכרים לתקופה ארוכה יותר משלושה לילות, מקבלים הנחות.

ומה עושה מי שאין לו רכב שטח? אפשרות ראשונה היא לשכור נגרר קל המתאים לרכב פרטי. אפשרות אחרת היא לקבל שירותי הצבה מחברת ההשכרה, שכבר תדאג להחנות את הקרוואן באתר המבוקש. אפשר גם לשכור את רכב השטח בנפרד, מחברת השכרת רכב, אבל אז זה מייקר את כל הסיפור. אפשרות אחרונה היא לשכור אוטו־קרוואן - עם קבינה של נהג. אבל כאלה כמעט שאין בנמצא בישראל.

במקביל, התפתחו חניונים שמתמחים באירוח קרוואנים. רשות הטבע והגנים זיהתה את המגמה בזמן ופתחה בתנופה של התאמת חניונים קיימים לקרוואנים. יש גם כמה חניונים פרטיים. רוב החניונים המתאימים נמצאים בצפון: חורשת טל, חוף גופרה בכנרת, שאר ישוב, חוף אכזיב, פארק הירדן וחוף דור. אבל יש גם חניונים מותאמים באילת, ואף בים המלח. חניונים אלה גובים 100–200 שקל לקרוואן ללילה, ומציעים שולחנות קק"ל, צליות, חיבור לחשמל ומים, ובדרך כלל גם שירותים ומקלחות.

"כעת בסוכות יש לנו פה 15 קרוואנים", מספר יוסי האן, מנהל גן לאומי אכזיב, ברשות הטבע והגנים. "לפני שנה היו בסוכות קרוואנים בודדים בלבד, לפני שנתיים כלל לא הפעלנו את החניון לקרוואנים. אנחנו רואים פה לא מעט משפחות שמשכירות, אבל גם הרבה שקונות קרוואנים חדשים. זה להיות בבית בשטח עם מלון של מיליון כוכבים".

רפי ברהמי, הבעלים של אלטרנתיבה מערכות בע"מ, יבואנית קרוואנים מוסיף: "בעבר, כדי לרכוש קרוואן היית צריך להוציא 200–250 אלף שקל. כיום ב–100 אלף שקל קונים קרוואן משפחתי מושלם. הרוכשים הם אנשים פרטיים, חברות השכרה, וגם כאלה שמחפשים פתרונות דיור. הפקטור החשוב ביותר בבחירת קרוואן הוא המשקל. חשוב שלא יהיה כבד מדי - כך חוסכים דלק, ולא חייבים טנדר חזק או רכב שטח לצורך הגרירה".

המטבח וחדר השינהצילום: אירית מנור / חברת

כולם עוקפים

כביש 6, מנסה להשתלב בתנועה הכבדה צפונה. תרבות הקרוואנים אולי מתחילה לנבוט, אבל תרבות נהיגה עדיין אין, גם לא ניצנים שלה.

הנהג הישראלי המצוי רואה קרוואן אטי, אירופי, מסוגנן ושלו, ומיד נתקף חמת זעם -וחותך אותנו בכביש. בחור כבן 35 במכונית ליסינג מזנק ועוקף אותנו כאילו החיים שלו תלויים בזה. עוקף וצולל. יותר נחוש מנהג פרמולה 1 שמתחרה על כתר האליפות.

המהירות שלי היא 80 קמ"ש. אפשר אולי לנסוע מהר יותר, אבל זה לא אחראי. הדבר הזה ארוך מאוד, מתנדנד ודורש לקחת סיבובים רחבים. הסביבה נדרשת לקצת סבלנות. אבל לסביבה אין סבלנות.

אז אני נוהג לאט, מנסה להתעלם מהעוינות של הנהגים סביבי, מנסה להישאר רגוע. אומרים שככל שהמשאית סוחבת יותר משקל, כך הנהג שלה מתעייף יותר, כאילו נשא את המשקל על גבו שלו. זה מה שהרגשתי בקרוואן. המרחק בין כרכור לחוף אכזיב הוא שעה אחת, אבל הנהיגה מעייפת ודורשת הפסקה ארוכה, ועוד אחת קצרה.

בנסיעה מכביש 65 לקטע הצפוני ביותר (בינתיים) של כביש 6, אני מביט מדי פעם במראה ומתפלא כל פעם מחדש: מי זה הרכב הלבן הגדול הזה שנצמד אלי ככה? מי זה עוקב אחרי? האמת, קשה לשכוח שמאחורי רתום קרוואן. הוא כבד, וברגע שהכביש לא סלול היטב - ולא חסרים כאלה בארצנו - הוא מתנדנד ומנדנד אתו את כל הטנדר.

אז אף אחד לא עוקב אחרי, זה הקרוואן. ויאללה, תתרגל למשקל.

חצינו את חיפה די בקלות, שישי אחר הצהריים ואין פקקים, והגענו לשמורת אכזיב. איש מאוד נחמד עם שפם קיבל את פנינו. חניון הקרוואנים די קטן, אבל הם כבר מכירים את הנוהל. אנחנו אורחים רצויים כאן. כמה רוורסים, מחנים את הקרוואן, משחררים את הרתמה, מפלסים, מתחברים לחשמל. החופשה שלנו התחילה.

בעבר, כדי לרכוש קרוואן היית צריך להוציא 200–250 אלף שקל. כיום ב–100 אלף שקל קונים קרוואן משפחתי מושלםצילום: אירית מנור / חברת

שש וחצי בערב. רצים לים הסמוך. איזה כיף. חוזרים להתקלח, אבל לא בקרוואן - אנחנו כאמור קרוואניסטיים אמיתיים - אלא בבונגלו הסמוך שקיבלנו את המפתחות שלו לצורך מקלחת. עדיין אין כאן שירותים ומקלחות ייעודיים לקרוואניסטים.

שולפים מהקרוואן שולחן מתקפל וכיסאות. מכינים ארוחת ערב. הקרוואן והטנדר יכולים לסחוב בית. לידנו חונה משפחה נחמדה מכפר יהושע. "זאת הפעם הראשונה שלנו בקרוואן", הם מספרים, "אבל מעכשיו נעשה את זה באופן קבוע. זה שונה מכל מה שעשינו עד היום, כי בדרך כלל אנחנו נופשים בחו"ל, אבל זה באמת שונה מכל חופשה. זה בית מלון שנוסע איתך".

לא בטוח שבית מלון זאת ההגדרה הכי מדויקת. אולי נכון יותר להגיד שהחיים בקרוואן הם כמו בצוללת. הכל קטן וצפוף ודחוס. זה כופה אינטימיות ומחייב תשומת לב. אם לא תשים לב, תפתח למישהו את הארון על הראש. טיול בקרוואן הוא מבחן לחוסן המשפחתי.

אירית אומרת שמדובר בנופש פעיל, שצריך שרירים, להתאמץ. זה נכון, אבל רק לערב הראשון. אחר כך הכל כבר מסודר ולא צריך להתאמץ. בסך הכל זה נופש די שמרני. יוצאים מהבית בלי לצאת מהבית. אתם בחוץ בטבע, אבל עם כל הפינוקים וסידורי הנוחות הרגילים. לא צריך להתכלב באוהל, יש בידוד סביר מקור/חום/גשם, יש חשמל, יש טלוויזיה (טוב, לא אצלנו).

המטבח בקראוון ממוצעצילום: אירית מנור / חברת

להכניס עז

בלילה היה חם מדי, שכחנו חלון פתוח, נכנסו יתושים וכיסחו אותנו. הפעלנו מזגן, היה קר מדי, קפאנו. היה לילה קשה. אנחנו לא מורגלים. אבל למחרת בבוקר, חביתות על הכיריים (כירי גז אמיתיות, לא חשמל), סלט וכל מה שצריך לארוחת בוקר. המיטה הזוגית של הקרוואן נהפכת עם קצת מאמץ לשולחן גדול ונוח.

יאיר מסכם שהיה נהדר. בעיקר המזגן. היה גם כיף להיות עם כולם יחד ולאכול על המיטה. אבל לטייל שבוע בקרוואן? נראה לו מוגזם לגמרי.

זהו, הגיע זמן קיפול. קיפול רגליים תומכות, רוורס עם הטנדר, שידוך הווים - ולדרך. תוך שעה וקצת אנחנו שוב אצל אירית בכרכור, והנה גם אוהד הלבבי שב מן המדבר. משחררים את הטנדר מהקרוואן וחוזרים לכבישים. וואו, פתאום הטנדר, שנפטר מהמטען, מתנהג כמו מכונית ספורט. זה מזכיר לי את הסיפור על ההוא שהתלונן בפני הרבי שהבית שלו צפוף. הרבי אמר לו להכניס עז ואחרי כמה ימים להוציא אותה. שורה תחתונה? קחו קרוואן, תכניסו את העז. החוויה בלתי נשכחת.

ארבע עצות הזהב למטיילים ב4X4

1. קצב הנסיעה קצב הנסיעה צריך להיות אטי: קצב אטי פחות מעייף ומטלטל, ופחות מסכן את מכלולי הרכב. בנוסף, בקצב אטי אפשר להרגיש יותר את הטבע.

2. מזגן וחלונות נסיעה ברכב שטח עם חלונות סגורים וכשהמיזוג עובד היא קצת כמו בילוי בתוך אקווריום על גלגלים. גם אם קצת חם או קר בחוץ, נסו לפתוח את החלונות, תנו לרוח ולאבק להיכנס פנימה. זה רק יכול לעשות טוב - לתסרוקת, למצב הרוח, לחיבור על הטבע.

3. הפסקות לרוב כדאי לעצור להפסקות לעתים תכופות, לתת לילדים לרוץ קצת מסביב, להרתיח מים לתה צמחים. לקחת את הזמן.

4. הליכה ברגל מומלץ מאוד לשלב בכל המסלולים הליכה ברגל. זה טוב לילדים, טוב למבוגרים - טוב לכולם. רכב השטח יכול לקחת אותנו למקומות מרוחקים, שיכולים להיות בסיס להליכה למקומות נפלאים. דבר נוסף חשוב: בעיקר בדרום, אולי למעט הערבה, צריך להשאיר מישהו להשגיח על כלי הרכב, משום שהפריצות באזור הן עניין שכיח.

מתוך הספר "40 סיבות לטייל ברכב שטח" מאת יואב קווה

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ