מי יכול לקנות בישראל מכונית משפחתית חדשה ב-66 אלף שקל בלבד?

הם משלמים רק 66 אלף שקל על מכונית משפחתית, דורשים מנועי דיזל וצבע לבן, גומאים 84.5 אלף ק"מ בשנה - ודואגים בעיקר לזמן הטיפול במוסכים ■ בצל הוויכוח המתוקשר על מי יסיע את נוסעי המוניות - מתנהלת גם תחרות על הרכב בו ייסעו

דניאל שמיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דניאל שמיל

ענף המוניות סוער באחרונה בעקבות התחרות שהתפתחה בין התחנות הוותיקות לבין האפליקציות הסלולריות החדשות. אלא שהוויכוח על מי יסיע בעתיד את הנוסעים גונב את אור הזרקורים מדרמה לא פחות מעניינת - זו שעוסקת בשאלה במה יסיעו הנהגים את הנוסעים.

4,500 מכוניות נמכרות מדי שנה לשוק המיוחד של המוניות בישראל - לעומת 225 אלף מכוניות שנמכרו לשוק הפרטי ב-2013. על אף היקפו המצומצם, הצלחה בשוק המוניות יכולה לרמוז גם על הצלחה בדרך בשוק הפרטי. מצד שני, היא עשויה לפגוע בעתיד בלקוחות הפרטיים בגלל גרירת מחירי הביטוח של המותג כלפי מעלה ופגיעה בתדמית שלו.

בשנים האחרונות שלטה בשוק המוניות בישראל סקודה הצ'כית, אלא שבאחרונה נמצאת אחיזתה הבוטחת תחת איום של קיה הקוריאנית - שסוגרת את הפער ממנה בהתמדה. מדוע נהגי המוניות בוחרים בסקודה ובקיה? האם אלה מותגים אמינים יותר מאחרים? האם הטיפולים בהם זולים יותר או אולי היבואנים הם אלה שמציעים לנהגי המוניות מחירים נוחים יותר בעבור מותגים אלה - והכל רק שאלה של מחיר?

היחס של יבואני הרכב לשוק המוניות אמביוולנטי. מצד אחד, הנסועה הרבה של מוניות מעלה את הנראות של מותגים חדשים בשוק ומסייעת לתדמית של החברה. לשם כך פעלו סקודה וקיה בשוק בסוף שנות ה-90 ובעשור הקודם, וכיום פועלת בכיוון רנו ואופל. "לקוחות נוסעים במונית, מדברים עם הנהג, ואם הוא מרוצה - הוא יכול לספר להם דברים טובים על המכונית", אומר בכיר בתחום. "אבל זה עובד לשני הכיוונים: אם הנהג לא מרוצה, הוא לא יהסס ללכלך על המכוניות שלנו".

המונית הנמכרת ביותר: סקודה אוקטביה

שוק המוניות בישראל יציב. בסך הכל נעות על כבישי המדינה 17,828 מוניות, לפי נתוני משרד התחבורה. סקודה שולטת בשוק הזה מאז 1999, ועד אמצע העשור הקודם, רוב מכירות המותג בישראל היו למוניות. קיה, שהחלה לפנות לנהגי המוניות באמצע העשור הקודם, נושפת בעורפה ומבססת לעצמה מוניטין בשוק הזה. מתחילת 2014 מסרה סקודה 804 מכוניות, וקיה - 775. ייתכן כי עד סוף 2014 תצליח קיה לחלוף על פני המתחרה הוותיקה שלה.

אפשר לראות שנהגי המוניות מעדיפים מכוניות נוסעים במרכב סדאן או סטיישן. מיניוואנים קטנים, כמו גם רכבי פנאי, לא הצליחו לכבוש את השוק הזה.

הדרישות של משרד התחבורה ממונית נמוכות: הן חייבות להיות בצבע לבן, בעלות מערכת מיזוג אוויר, מערכת ABS (שכיום נדרשת מכל מכונית פרטית), שתהיה בת פחות מ–12 שנה ושמשות כהות מאחור. ואולם הנהגים נאמנים למספר מועט של מותגים. היצרנים הנמכרים ביותר למוניות - סקודה, קיה ומרצדס - שולטים ב-75% מהשוק ב–2014. הסיבה לכך היא שלא כל היבואנים מציעים מחירים אטרקטיביים למוניות ברכישה ובתחזוקה, ומשאירים את המגרש למספר מועט של שחקנים.

סקודה וקיה נמצאות במקום גבוה גם בטבלת המכירות לשוק הפרטי, אך מי שמובילות את הטבלה בשוק הגדול - כמו יונדאי, מאזדה או סוזוקי - כלל לא מיוצגות בשוק המוניות. הרווחים על מוניות אינם גבוהים, אך נהגיהן צורכים הרבה טיפולים, חלפים ושירותי מוסך, ומחזקים את רשת הסוכנים של היבואן.

סקודה וקיה היו מותגים שנזקקו לפריצה בשוק המקומי. בסוף שנות ה–90 נחשבה סקודה למכונית מזרח אירופית מיושנת, וקיה היתה בצלה של החברה האחות יונדאי, ונדחקה לתחתית טבלת המסירות. המוניות סייעו למותגים להשיג נראות ולשכנע את הלקוחות כי זהו מוצר אמין. כיום, אחרי ששני המותגים התבססו, ההצלחה בשוק המוניות משנית עבורם להצלחה בשוק הפרטי.

למותגים חשוב לשמור על השוק כדי לסייע לסוכני המוניות שלהם, שותפים עסקיים ותיקים, ולספק עבודה למוסכים, אך הם אינם מנסים להגדיל את נתח השוק שלהם בענף המוניות. עבור מותגים כמו יונדאי, טויוטה או מאזדה, שוק המוניות אינו קהל יעד, ולכן אינם מציעים הנחות מיוחדות עבורו או מחזיקים בסוכן המתמחה במוניות (שכולל בעסקה הנחה בביטוח ובמיגון היקר). הנהגים, שפעמים רבות זקוקים לטרייד אין, פונים למותגים המוכרים סקודה וקיה - ולשחקנים חדשים־ישנים כמו רנו, אופל ופיז'ו־סיטרואן.

פטור ממס קנייה

מרביתן המוחלטת של המוניות מונעות בסולר. בענף הטכנולוגיות החליפיות, כמו הנעה בגז (גפ"מ), הנעה היברידית ואף מנועי בנזין - לא מצליחים לתפוש נתח משמעותי בתחום המוניות. מתחילת השנה, רק 35 בעלי מוניות רכשו מוניות היברידית או עם מנוע בנזין - 1.2% בלבד מכלל המוניות שנמכרו השנה. מה הסיבה לכך שמנועי דיזל, שאינם זוכים להצלחה בשוק הפרטי, שולטים בשוק המוניות? סוכן ותיק בענף אומר כי "נהגי מוניות רגילים ואוהבים דיזל, בגלל המומנט והביצועים. אלה מנועים שמחזיקים מעמד שנים, וקל למכור את המכונית כיד שנייה".

עם זאת, מודה הסוכן, יש לביקוש סיבה נוספת: "על מחירי הסולר אין פיקוח ויש יותר תחרות. נהגי המוניות מכירים את תחנות הדלק שימכרו להן בזול, והם מרגישים שהם חוסכים". בהכללה ניתן לומר כי מנועי דיזל חסכוניים בכ-30% ממנועי בנזין מקבילים, אך הם יקרים יותר לרכישה - ועל כן, במרבית הדגמים, לא מצליחים בקרב לקוחות פרטיים. לפי הסוכן, "בנזין זה לנהגים חובבים, שעובדים מעט".

כמה מיבואני הרכב מתכננים בימים אלה מהפכה אחרת: תדלוק בגז טבעי. יבואנים כמו צ'מפיון (סקודה) ושלמה (אופל) מנהלים מגעים עם היצרנים לגבי יבוא של מוניות מונעות בגז טבעי, ועם פרישת תשתית תדלוק מתאימה, מוניות כאלה צפויות להגיע לישראל. היבואנים אולי אף יצליחו לשכנע נהגים פרטיים לעבור למנוע שמותאם לגז טבעי, שמחירו מיועד להיות נמוך יותר מזה של בנזין או סולר.

ומה באשר למוניות היברידיות? אפשר למצוא רבות כאלה בערים שונות באירופה ובארה"ב, אך בישראל, למרות מאמצים של מאיר, יבואנית הונדה, לקדם את המכירות בתחום, הדבר לא צלח. מכוניות היברידיות הן אכן חסכוניות, בייחוד בתנועה עירונית שבה נוסעות המוניות מרבית שעות היממה, אך הן העלו בקרב נהגי המוניות חששות ביחס לאמינותן אחרי מאות אלפי ק"מ, ומחירן היה גבוה יחסית. מכוניות היברידיות זוכות בישראל לשיעור מס של 30%, בעוד שמוניות נמכרות, למעשה, ללא מס קנייה (מוטל עליהן מס של 8%, שמקוזז במיסוי ירוק). על כן, עבור נהגי המוניות, המכוניות ההיברידיות יקרות לעומת דגמי הדיזל, והחיסכון שהן מספקות אינו גדול בהשוואה למנועי הדיזל המוכרים.

העובדה שעל מוניות - כמו גם על משאיות, אוטובוסים ושאר רכבי עבודה - לא מוטל מס קנייה, נובעת משורשי המיסוי הזה (ששיעורו הוא 83% למכונית פרטית). הוא הוטל בשנות ה-60 כמס תענוגות, בתקופה שבה המכונית הפרטית נחשבה למותרות שאפשר למסות מבלי לפגוע במרבית האזרחים. מוניות וכלי רכב אחרים המשמשים לעבודה הוחרגו מהמיסוי, שאף שהשתנה עם השנים, על מכוניות פרטיות הוא נותר גבוה.

ב-2010 הוטל על מוניות מיסוי סמלי, של 8%, שנועד לאפשר את הטבת המס של המיסוי הירוק. כלומר, רוכשים של מוניות מזהמות פחות ייהנו מאי־תשלום מס. בפועל, מחירי המוניות הגדולות והיקרות יחסית עלו מעט, אך המוניות הזולות ביותר הוזלו עוד יותר. לפי נתוני רשות המסים, לדבר היתה השפעה מורגשת על תמחיר המכירות של מוניות, שבעקבות השינוי נוטות לכיוון מוניות מזהמות פחות.

קיה סיד ב-87 אלף ש'

המחירונים של היבואנים חושפים כמה מעט משלמים נהגי מוניות ברכישת רכב חדש - ועד כמה מעלים המסים את מחירי המכוניות בישראל. המונית הזולה ביותר של קיה, למשל, היא גרסת דיזל עם תיבה ידנית של הריו הקטנה. מחירה במבצע הוא 66 אלף שקל - מחיר דומה לזה של מכונית מיני עבור הלקוח הפרטי. המכונית האוטומטית הזולה ביותר, קיה סיד עם מנוע דיזל, עולה 87 אלף שקל - מחיר של סופר־מיני עבור השוק הפרטי. המונית היקרה ביותר בהיצע היא גרסת דיזל של האופטימה הגדולה, שעולה 110 אלף שקל בלבד - פחות ממה שצרכן פרטי ישלם על משפחתית.

ואולם עבור נהגי המוניות העלויות השוטפות גבוהות בהרבה: הביטוח שבו נושאים נהגי המוניות גבוה פי ארבעה משל מכונית פרטית; עליהם לתדלק פעם ביום או יומיים; והם מבקרים במוסך לעתים קרובות. מונית עושה בשנה 84.5 ק"מ בממוצע, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשעה שמכונית פרטית גומאת 14.5 אלף ק"מ בלבד. במרבית המקרים נהגי מוניות מחליפים את מכוניתם לאחר שנתיים.

"מבינים ברכב יותר מהאדם הממוצע"

אפשר היה להניח שנהגי מוניות ירכשו מכוניות קטנות וזולות כדי להפחית את ההוצאה הראשונית שלהם על המונית. ואולם ג'קי אביב, מנהל חטיבת סקודה בצ'מפיון מוטורס, מספר כי לנהגי המוניות יש גם שיקולים אחרים: "נהגי מוניות מבינים ברכב יותר מהאדם הממוצע. יש מוניות שעובדות 12 שעות ולפעמים גם 24 שעות ביממה. חשוב להם מותג איכותי ושירותי, וחשובה להם הנוחות. יש נהגים עם קהלים קבועים, משרדי עורכי דין, למשל, ואז הם צריכים מוניות מרווחות ויוקרתיות. יש גם תחנות מוניות שיש להן דרישות, כמו תא מטען גדול לצורך נסיעה לנתב"ג".

הוא מוסיף כי "נהגים בוחרים מונית לפי אמינותה, השירות ושמירת הערך. אחרי שנתיים רוב הנהגים מחליפים מונית, ולכן ערך היד השנייה הוא חשוב".

בטווח הקצר, נראה כי מכירות בשוק המוניות מסייעות לפריצה של מותג, אבל בטווח הארוך זו עלולה להיות חרב פיפיות. נהגים של מוניות ותיקות, בנות כמה שנים, לעתים צורכים חלפים משומשים. הדבר עלול להביא לעלייה בגניבות הדגמים ששימשו למוניות, ולהגביר את עלויות הביטוח. בנוסף, דגמים שמזוהים עם שוק המוניות, כמו קיה סול ואופטימה, נתקלים בקשיים בקרב לקוחות פרטיים, שלא רוצים לנהוג במכונית שנתפשת כמונית. לסקודה לקח שנים רבות להשתחרר מהתדמית של מותג למוניות בלבד.

הצלחה בשוק המוניות מעידה, לכאורה, על אמינות ומיעוט בתקלות, אבל הדבר לא בהכרח נכון עבור מכוניות פרטיות. המוניות מצוידות במנוע דיזל ולעתים בתיבת הילוכים ידנית, בעוד שרוב המכוניות הפרטיות בישראל הן עם מנוע בנזין ותיבת הילוכים אוטומטית, כך שמונית אמינה לא תהיה בהכרח מכונית פרטית אמינה. מותגים שונים שניסו לפרוץ לשוק המוניות, כמו וולוו, סובארו וניסאן, נסוגו לאחר כמה שנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker