300 שקל מיותרים: מחכים לרגע האחרון - ומשלמים כפול על המצבר

74% מהנהגים מחליפים מצבר רק כשזה התרוקן והמכונית נתקעת ■ חברות החילוץ והגרירה גובות עבור מצבר חדש לפחות 700 שקל, בעוד שרכישה מוקדמת של מצבר תעלה רק 400 שקל ■ כך מתנהל שוק המצברים בישראל, שמגלגל 500 מיליון שקל בשנה - ונשלט בידי שלוש חברות

דניאל שמיל
דניאל שמיל

תארו לעצמכם מציאות שבה אתם מטעינים את הטלפון הסלולרי רק כשהסוללה מתרוקנת לגמרי, הוא כבה בדיוק ברגע שאתם זקוקים לו, כך שאתם נאלצים להמתין עד שייטען מחדש. זה נשמע מוזר, אבל בטעינת החשמל במכונית אנחנו נוהגים אחרת - ומשלמים על כך ביוקר.

לפי מחקר שוק שערכה חברת BDICoface, 65% מהמצברים בישראל נמכרים לנותני שירות, קרי חברות חילוץ וגרירה ומוסכים. המשמעות היא שהצרכנים מחליפים מצבר כשהוא ריק לגמרי והמכונית לא מניעה. סקר של אוטו דיפו, רשת קמעונית לציוד לרכב, מראה תוצאות דומות: 74% מהנשאלים מחליפים מצבר רק כשהמכונית תקועה. רק אז ממתין בעל המכונית לגרר או לטכנאי, כדי שיגרור אותו למוסך ולחלופין ימכור לו מצבר במחיר מופקע. עד כמה מופקע? גרר מוכר את המצבר ב–700 שקל לפחות. מוסך גובה כ–500 שקל, ואילו בחנויות תמצאו מצברים ב–400 שקל ואף פחות.

הבעיה, מודים בענף המצברים, היא שקשה לדעת מתי המצבר עומד להתרוקן. "ללקוח ממוצע אין דרך לבדוק ולטפל בזמן. במכוניות מסוימות אפשר להרגיש קשיים בהתנעה, אבל יש דגמים שבהם לא חל כל שינוי", אומר שלומי בורג, מנכ"ל הילוך שישי יפו. בורג ממליץ שלא להתפתות ולקנות מרכב החילוץ, אלא לבקש התנעה בכבלים ולהגיע למוסך. לעתים, הוא מציין, הבעיה היא אחרת ונובעת מכך שהמכונית חנתה זמן רב או שהאורות הושארו דולקים.

מחליפים מצברצילום: Bloomberg

לעומתו טוען ברק אלון, ראש תחום באוטו דיפו, שניתן לבדוק את מצב המצבר בחנויות עם מכשור ייעודי שמוצע גם ברשת שלו. "בעיות חשמליות שונות מיוחסות פעמים רבות, שלא בצדק, למצבר", הוא מעיר. דווקא חברת החילוץ שגריר מפרסמת המלצות להארכת חיי המצבר. בין היתר מציעים בשגריר להקפיד על ניקיון המגעים ועל כך שלא נוצרת קורוזיה על קוטבי המצבר, ואף לרסס את האזור בספריי דוחה רטיבות.

המכירות מזנקות בדצמבר ובאוגוסט

העצה הטובה ביותר היא פשוט להקדים תרופה למכה, ולתזמן נכון את החלפת המצבר. לפי הערכות בענף, מכירות המצברים קופצות בעיקר באוגוסט ובדצמבר ב–50%. זאת, בשל החום בקיץ והקור בחורף, שגורמים לתקלות שונות במצברים ולשימוש יתר במזגנים.

לפי שגריר, שיעור הקריאות בגין בעיות במצברים בימי שרב מגיע ל–30% מסך הקריאות, ובימי סופה עולה השיעור אף לכ–45%. במזג אוויר שגרתי יותר, לעומת זאת, רק כ–10% מסך הקריאות קשורים לבעיית הנעה ומצברים.

הכנסות ענף המצברים במיליוני שקלים

אורך החיים הממוצע של מצבר הוא כשנתיים. לכן, כאשר המצבר מתקרב לגיל שנתיים מוטב להחליפו לפני הקיץ או החורף. בתקופה זו ניתן להזמין מצבר באינטרנט במחירים נמוכים, וכמה מהחברות הקטנות אף מציעות שירותי התקנה.

הסקירה של BdiCoface מראה כי ענף המצברים בישראל נשלט בידי שלוש חברות - וולטה ושנפ הישראליות, לצד ורטה הזרה. אלה הם מותגי הדגל של שלוש חברות ששולטות יחד ב–88% מהשוק, והכנסותיהן הסתכמו ב–500 מיליון שקל ב–2013.

בסך הכל נמכרים בשנה כ–700 אלף מצברים. שנפ הוא המותג המצליח ביותר, עם נתח שוק של 40%, ואחריו וולטה עם 30%. המותג המיובא הנמכר ביותר, ורטה, מחזיק בנתח שוק של 18%. העובדה שמותגים ישראליים שולטים ב–70% מהשוק נובעת, לפחות בחלקה, ממיסוי שמוטל על מצברים מיובאים, בגובה 80 שקל למצבר. אגב, יבואנית המצברים טלרון, המחזיקה בכ–20% מהשוק, שייכת ליבואנית הרכב דוד לובינסקי (יבואנית פיז'ו־סיטרואן).

ביתר השוק מחזיקים מותגים קטנים או Private Labels, כלומר מצברים שמיוצרים לצד המותגים המוכרים יותר, אך נמכרים בשם אחר. כך, למשל, וולטה מייצרת מצבר בשם Hi-Energy, שנמכר ברשת חנויות אוטו דיפו. לפי Bdi, נאמנות הלקוחות למותגים "בינונית", והמחיר הוא שמשפיע יותר על הקנייה. מה גם שלקוחות רבים הם לקוחות שבויים של שירותי הגרירה.

בהיעדר מדדים בינלאומיים מוסכמים, גם קשה גם להשוות בין מצברים. ההבדל המרכזי ביניהם, פרט לתפישת המותג, הוא המחיר ומשך האחריות של החברות, תקופה שנעה בין שנה לשנתיים. למרות המספר הקטן של שחקנים בשוק, אומרת תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת ב–BdiCoface, כי ענף המצברים מאופיין בתחרותיות גבוהה בישראל, בין היתר "לאור ריכוז הפעילות בידי מספר מועט של חברות, קושי בבידול מותגים וריבוי נקודות מכירה". ואולם, לדבריה, "רוב המכירות בענף מרוכז בשתי חברות יצרניות מקומיות בלבד, ומבנה כזה עלול לגרום לפגיעה בתחרותיות בענף המצברים בעתיד".

מבחן רכב | קיה מסתערת על מלכות הספורט

כשמעיינים בקטלוג של מכונית חדשה נתקלים לרוב במלה "ספורט" על הטיותיה השונות. כמעט כל דגם מתיימר לספק לנהג תחושה ספורטיבית, הנאה מנהיגה וביצועים דינמיים. אלא שמכוניות ספורט אמיתיות נעלמות והולכות מן העולם. המושג ספורט מוטורי נהפך לכינוי של רמת גימור - כאילו חישוקים גדולים וספוילר קטן מספיקים כדי להפוך מכונית משפחתית צנועה לרכב חורך מסלולים. לכן, נחמד לגלות יצרנים שבאמת משקיעים קצת יותר כדי לפנות לנהג חובב הנהיגה.

במאמץ להתנער מתדמיתה האפרורית, קיה הקוריאנית הציגה באחרונה גרסאות ספורטיביות של הסיד המשפחתית, שקרויות GT. לא מדובר פה רק בתוספות אבזור, אלא בגרסה עם מנוע 1.6 ליטרים ו–200 כ"ס, שמיועדת להתחרות במישרין במשפחתיות ספורטיביות כמו פולקסווגן גולף GTI.

באילו נסיבות החלפת מצבר בשנה האחרונה?

המראה הוא לא הדבר החשוב ביותר במכונית ספורטיבית, אבל זה לא אומר שהיא צריכה להיות משעממת. גרסת הפרו־סיד (שלוש דלתות) שבחנו נראית ממש מרהיב - נמוכה, רחבה ושרירית, כמו קפיץ דרוך שמחכה להשתחרר. כך, פרו־סיד GT נראית לא פחות ממכוניות קופה כמו פולקסווגן שירוקו. בפנים יקבלו את פניכם מושבים ספורטיביים וגימור איכותי. איכות החומרים באופן כללי היא ברמה אירופית, אך הנדסת האנוש אינה כזו. מהנדסי קיה בחרו לשים המון כפתורים על ההגה, והגישה אליהם אינה נוחה.

עם 200 כ"ס ,ל–GT לא חסר כוח. זו מכונית מהירה מאוד, עם מנוע גמיש שמאפשר לה לזנק מהר בכל מצב, אבל העברת הכוח לא חדה וברוטלית כמו בכמה מכוניות ספורטיביות אחרות, אלא תלויה בסגנון הנהיגה ובתזמון העברת ההילוכים. ה–GT אגב היא ידנית, ולא אוטומטית כמו מכוניות ספורטיביות מודרניות רבות.

קשה לצפות לנוחות נסיעה ממכונית ספורטיבית, שמכוילת לשמור על איזון בפניות מהירות, ולכן במרבית המקרים נוקשה, אבל ה–GT מציעה נוחות סבירה. למעשה, נראה כי הבעיה העיקרית שלה הם הצמיגים נמוכי החתך, שלא מחבבים מהמורות בכביש. עם זאת, הנוקשות הזו משתלמת בכבישים מפותלים, שבהם GT מפגינה אחיזת כביש מעולה, וקשה מאוד להוציא אותה מאיזון. לכך מצטרפים בלמים מצוינים, שמאפשרים לנהג לנסוע מהר ולבלום מאוחר, ממש לפני הסיבוב.

ואולם מה שהופך מכונית לספורטיבית הוא לא המהירות ולא המראה, אלא ההיגוי - עד כמה הוא מאפשר לנהג להרגיש שותף בנהיגה ומעביר לו מידע על אחיזת הכביש. דווקא כאן, GT נופלת. ההגה שלה מדויק, והמשקל שלו נכון, אבל הוא לא קומוניקטיבי.נכון, אפשר לטעון שבכל המכוניות המודרניות ההגה לא מעביר מידע, אבל בגולף GTI ובסקודה אוקטביה RS ההיגוי טוב יותר.

שורה תחתונה: קיה פרו־סיד GT היא מכונית מצוינת שטומנת בחובה הבטחה ביחס לדגמים ספורטיביים עתידיים של קיה, אך היא עדיין לא טובה כמו פולקסווגן גולף GTI המתחרה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ