סיכון שהיה שווה לקחת - רכב ותחבורה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיכון שהיה שווה לקחת

בטר פלייס נכשלה, אך הנזק האמיתי יהיה אם כישלונה ירפה ידי אחרים

5תגובות

1. התהיות סביב מיזם בטר פלייס ליוו אותו מראשיתו. הספקות לגבי סיכויי היתכנותו מעולם לא זנחו אותו. הכל שמעו, קראו ותהו על הניסיון לכפות מודל עסקי חדש באחד הענפים היותר שמרניים, על הרצון לחנך שוק לקוחות ועל היומרה לעשות זאת באמצעות מוצר חדגוני וטכנולוגיה בוסרית ויקרה, תוך התעלמות מצד ההצלחה היחסית של מכוניות בטעינה חשמלית, תוך תלות ברגולציה תומכת, תוך הישענות על מונופול תשתיתי - והכל בכסות ירוקה מזויפת. הכל היה גלוי וידוע - אך כל אלה לא תקעו ולו זרד בגלגליה השועטים של מכונת יחסי הציבור המשומנת.

הסיבה לכך היא שמה שהניע את החזון של בטר פלייס לא היה בהכרח כמיהה למהפכה תשתיתית, אלא קריאת תיגר רעננה וחצופה על היום־יום הסכמטי; מה שדחף את המודל העסקי ההזוי לכאורה לא היה רצון להוזיל את הדלק או למנף נדל"ן לא מנוצל, אלא לנער את הדפוסים המקובעים של ההתנהגות הצרכנית; מה שגרם ללקוחות פוטנציאלים להתעניין ולהגיע אל מרכזי המכירות ‏(גם אם ברחו לאחר מכן בגלל מדיניות התמחור השערורייתית של בטר פלייס‏) לא היה רצון לזנוח את הניסאן ג'וק המגניבה לטובת רנו פלואנס משעממת. מה שהניע אותם היה הרצון להיות חלק ממהפכה צרכנית/סביבתית/תרבותית, כזו שתזעזע את לובי שתי התעשיות האגרסיביות, הקרטליסטיות והמזהמות ביותר בעולם - זו של הנפט וזו של תעשיית הרכב.

במלים אחרות, מה שנוצק בבסיס הרעיון של בטר פלייס, ומה שהיא מותירה מאחוריה, היא תקווה רומנטית, גם אם מופרכת, לשינוי תפישתי ולערעור הסדר הקיים. תקווה שאותה הניע אייקון טכנולוגי נוצץ ‏(ובעיקר גאון שיווקי‏), תוך שהוא סוחף אחריו טייקון מזהם ומוסדות פיננסיים מדושנים בחבורה צוהלת ושמחה, שיצרה ולו לרגע את התחושה המבטיחה שהנה, הפעם גובשה קואליציה איתנה מספיק למהלך משפיע ומנצח.

2. המלל המתיפייף ישקע בימים הקרובים באבק התספורות למלווים, במאבקי הנושים ובשוועת הלקוחות המיותמים. ואולם בימים שבהם קורס קונצרן ענק ישראלי תוך שהוא מוחק מיליארדים, לא ניתן לחמוק מההשוואה.

בטר פלייס לא גייסה הון עתק כדי לבנות פירמידות פיננסיות, לא צברה נכסים רק כדי להרחיב מוטת שליטה, לא עסקה בסחר ספקולטיווי במניות בנקים ולא התנפחה רק כדי לדחות את קריסתה. בטר פלייס שרפה מיליארד דולר כדי להניע שינוי, כדי להרוויח בגדול מיצירת ערך מוסף - ולא משנה אם מימושו היה מניב לעידן עופר מיליארדים. כשהכסף זול ונגיש מדי, מוטב שיישרף על מיזמים פורצי דרך, שמותירים אחריהם ידע, ניסיון וקניין רוחני בעל ערך, ולא ייקבר בבור של בית מלון בלאס וגאס.

שי אגסי הוא לא "הכלאה של הנרי פורד ויצחק רבין", כפי שכינה אותו ברוב התפעלות הפובליציסט תום פרידמן, אבל די בהד ההנעה האלטרנטיבית שיצר כדי להניע חשיבה אחרת, שאת פירותיה יקטוף מישהו אחר. הוא הקים סטארט־אפ - כמו אלפים אחרים שמוקמים מדי יום בעולם; האנג'לים שלו היו טייקונים, בנקי השקעות וממשלות; התקשורת שלו היתה CNN ולא מגזיני מדע; ולכן ההתרסקות שלו היא מפלצתית, ולא מסתכמת באזכור צנוע בתחתית עמוד עיתון.

בטר פלייס אמנם נכשלה, אך הנזק האמיתי יהיה אם כישלונה ירפה ידי אחרים מלרדוף אחר שינוי, לקרוא תיגר וליצור.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#