בטר פלייס - מה השתבש בדרך לחזון של אגסי? - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה השתבש בדרך לחזון של אגסי?

בטר פלייס אמורה היתה להמציא מחדש את הגלגל, או לפחות את שיטות ההנעה של מכוניות

47תגובות

לפי התרחישים האופטימיים, בטר פלייס אמורה היתה להמציא מחדש את הגלגל, או לפחות את שיטת ההנעה של מכוניות, ולהרוויח היטב. אך משהו השתבש בדרך. מה קרה לחזון של שי אגסי? הנה כמה הסברים אפשריים.

1. יומרה גדולה מדי. ביקור במרכז המבקרים של בטר פלייס ליד צומת גלילות הזכיר חוויה דתית כמעט. דמותו המצולמת של אגסי הסבירה על הסכנות בתלות של ישראל בנפט - והבטיחה להעביר את התחבורה בישראל להנעה חשמלית. בטר פלייס לא תיכננה לפנות לצרכני יוקרה או לרוכשי מכוניות עירוניות, אלא לרוכשי המכוניות המשפחתיות. כדי להצליח, היא נדרשה לכבוש את השוק ולמכור מאות אלפי מכוניות - יעד בלתי ריאלי, כפי שמתברר כיום. החזון של אגסי הלהיב משקיעים, פוליטיקאים ובכירים בתעשיית הרכב - אבל נראה כי הוא כיוון גבוה מדי, ובמקום מהפכה, אולי מוטב היה לחולל את השינוי בקצב אטי יותר.

עופר וקנין

2. הכתף הקרה של יצרני הרכב. אגסי נפגש עם בכירים רבים בתעשיית הרכב העולמית, אבל הצליח לשכנע רק יצרנית רכב אחת - רנו - לשתף עמו פעולה. המשמעות היתה שבטר פלייס הציעה רק דגם אחד של מכונית. טכנולוגיית החלפת הסוללות לא יכולה היתה לזכות לפופולריות ללא שיתוף פעולה רחב מצד תעשיית הרכב, וכך נהפכה בטר פלייס לבלתי רלוונטית בשוק.

3.מוצר גרוע. רנו ייצרה רק דגם אחד של מכונית בעלת סוללה ניתנת להחלפה, ולא מדובר ביצירת מופת. רנו פלואנס ZE היא גרסה מאורכת לפלואנס המשפחתית, שבה המצבר ממוקם באופן מסורבל מאחורי המושבים האחוריים ומותיר תא מטען מצומצם. תצורת הסדאן התאימה לשוק הישראלי, אבל לא לשוק השני שבו בטר פלייס ניסתה לפעול, דנמרק. בנוסף, במקום טווח הנסיעה המובטח של 160 ק"מ, המכונית נסעה רק 100 ק"מ בין טעינות.

4. שיטה מסורבלת להחלפת הסוללות. הרעיון של החלפה מהירה של סוללות הרכב מבריק, אבל השיטה מסורבלת. במקום להוציא את הסוללה בשליפה הצדה כמו מגירה, מרימים אותה עם רובוט הפועל מתחת לרכב בתחנת ההחלפה. הדבר הצריך חפירה בעומק 3 מטרים מתחת לקרקע, ודרש אישורים סטטוטוריים. לכן, הקמת התחנות ארכה יותר זמן מהצפוי, ובמקום להיות מוקמות לצד הדרכים, הן הוקמו באזורי תעשייה פחות נגישים.

5.שיטת תמחור מסורבלת ויקרה. במקום למכור חשמל, בטר פלייס מכרה קילומטרים - יחידת מידה שהסוותה את העלות האמיתית של החשמל. חבילה של 20 אלף ק"מ בשנה עלתה ללקוח 1,100 שקל בחודש, וחבילה של 30 אלף ק"מ עלתה 1,600 שקל בחודש. עלות החבילות כללה את מחיר האנרגיה בלבד, מבלי לכלול את מחיר המכונית - 123 אלף שקל. המחירים הקשו על קהל היעד להבין אם מעבר למכונית חשמלית משתלם עבורו. עבור מי שלא נוסע הרבה, המכונית החשמלית היתה פשוט יקרה מדי. רק השנה, אחרי שאגסי הודח מניהול החברה, ירדו המחירים.

6.מנגנון מנופח. בטר פלייס היתה בשיאה חברה ענקית, עם חשבון הוצאות עצום ומנגנון מנופח. היו לה חברות בנות במדינות רבות בעולם ויותר מ–1,000 עובדים. תחילת הקריסה הכלכלית, באוקטובר 2012, סימנה גם צמצום ניכר בהוצאות, וקיצוץ חד במצבת כוח האדם - שפחת בחצי, לכ–500 עובדים.

7. התפזרות במקום מיקוד. היומרות של בטר פלייס גרמו לה לא להסתפק בפעילות במדינה אחת או שתיים, כדי להוכיח את יעילות המוצר שלה. החברה ערכה ניסויים ביפן ובהולנד, ופתחה חברות בת באוסטרליה, בסין, בקליפורניה ובהוואי, במטרה להתחיל לפעול במהירות רבה בכמה שווקים במקביל. חוסר המיקוד גרם להוצאות כבדות ומיותרות, והאיץ את תהליך הקריסה.

8. ניסיון לחסום את התחרות. פרנסי בטר פלייס הצליחו לשכנע את משרד האנרגיה בישראל כי כמות המכוניות החשמליות הגדולה שתימכר בישראל תכביד על מערכת חלוקת החשמל, ולכן יש לאסור על טעינת מכוניות משקע רגיל ‏(אף שזו מותרת בכל העולם‏), ובמקומה לדרוש מערכת בקרת טעינה, ממש כמו זו שפיתחה בטר פלייס. כך, הוקם חסם בפני יבוא של מכוניות חשמליות מתחרות לישראל. כך הפסידה בטר פלייס לקוחות שהיתה יכולה לשרת, ומתחרים שהיו יכולים להפוך את המכונית החשמלית ללגיטימית בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#