טור אורח |

אגרת הגודש אינה מושלמת, אבל היא תגרום לחזקים לשלם

מי שבוחרים לעמוד בפקקים ברכבם, מגדילים את הזיהום ומעמיסים על הפקקים והם צריכים לשלם על כך. את אגרת הגודש שלהם יהיה אפשר להפנות לעבר חיזוק התחבורה ציבורית

יניב ריינגוורץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הישראלים לא קושרים בין המצב הפוליטי לבין הזמן שהם מבזבזים בפקקים
יניב ריינגוורץ

בימים אלו ניטשת מחלוקת בין משרד האוצר למשרד התחבורה בשאלה אם להחיל אגרות הגודש בכבישי הכניסה לתל אביב. אגרת גודש כשמה כן היא – מדובר באגרה שמוטלת על נהגים שמציפים את הכביש בשעות העומס. במשרד האוצר טוענים כי אגרות גודש יצמצמו את הפקקים בכביש וייצרו הכנסות למדינה. מנגד, המתנגדים טוענים שמדובר בצעד שפוגע בשכבות החלשות, כלומר פוגע ברווחת הציבור. מי צודק? התשובה לדעתי היא פשוטה — אגרת גודש שמיושמת נכון היא צעד חברתי (וסביבתי) ממדרגה ראשונה. זהו צעד שעוזר לחלשים בחברה וגם לחזקים. כן, יש אפשרות כזאת. 

לעזור לחלשים וגם לחזקים? כיצד זה יתכן? דבר ראשון אגרת גודש היא למעשה סוג של מס. המס הזה מוטל בעיקר על אלו שמוכנים ויכולים לשלם אותו — כלומר על העשירים. מנגד, השכבות החלשות בישראל ברובן הגדול לא מחזיקות רכב, ומסתמכות על תחבורה ציבורית. ניתן לייעד את ההכנסות מאגרות הגודש כדי לסייע בדיוק לאותן שכבות חלשות על ידי השקעה בתחבורה ציבורית. כך נותנת אגרת הגודש פתרון גם לחזקים – שאמנם משלמים יותר כסף אך לא סובלים מפקקים, וגם לחלשים – שנהנים מגישה משופרת לתחבורה ציבורית. אגב, אם מעוניינים לסייע לחלשים ביותר בחברה, ניתן להשתמש בהכנסות מאגרות הגודש לצורך הגדלת קצבאות הרווחה.

שילוט המורה על אגרת גודש. שינויים בהרגלי הצריכהצילום: REUTERS

אגרת הגודש צפויה לפתור כמעט לגמרי את בעיית הפקקים בכניסה לגוש דן. אך כיצד נוצר אותו שיפור? כיצד ניתן לשפר את המצב בכבישים בישראל גם בטווח הקצר שבו התחבורה הציבורית עוד לא השתפרה משמעותית? התשובה טמונה בשינוי הרגלי הציבור. כאשר מוטלת אגרת גודש אנשים משנים את הרגלי הנסיעה שלהם — חלקם עוברים לתחבורה ציבורית, אחרים בוחרים לצאת מוקדם יותר או מאוחר יותר מהבית בשביל לא לשלם את אגרת הגודש, אחרים בוחרים לעבוד מהבית, ונסיעות בעלות חשיבות פחותה מתבטלות. 

אז מי בכל זאת נפגע? אגרת גודש אינה צעד מושלם (אין צעדים מושלמים במדיניות ציבורית). מי שנפגעים  הם אנשים ממעמד הביניים שמעוניינים לנסוע ברכב פרטי בשעות הפקקים,  כלומר לייצר זיהום ופקקים, אך אינם מעוניינים לשלם את המחיר האמיתי של הבחירה שלהם.

אחד העקרונות הבסיסיים בכלכלת סביבה הוא עיקרון המזהם משלם — מי שמייצר את הזיהום צריך לשלם את המחיר שלו. אגרת גודש משיגה בדיוק את זה: היא מוטלת על אלו שמייצרים פקקים ולכן גם זיהום אוויר. חלקם יבחרו להמשיך לייצר זיהום ולשלם עליו אגרת גודש וחלקם יבחרו לשנות את הרגליהם ולהפחית את הזיהום. כלומר, אגרת גודש מפחיתה את הפקקים בכביש, מגדילה שימוש בתחבורה ציבורית, מייצרת הכנסות למדינה ומפחיתה את זיהום האוויר. אני באמת לא רואה סיבה להתנגד. ואתם?

ד"ר יניב ריינגוורץ הוא מרצה לכלכלה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה ומחבר הספר "הדרך הקלה לביטחון כלכלי"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker