"אני מקפיצה את סבתא לשמור על הילדים כדי לעמוד בפקק בזריחה"

נועה פלדמן גרה בקיבוץ מענית ונוסעת לביה"ח בילינסון בפתח תקוה ■ ההכנות מתחילות בערב לפני, הבוקר מתחיל כבר ב-5:45 – והפקקים נמשכים שעה ו-40 דקות בבוקר: "לא היה כביש בלי עומס לאורך 52 ק"מ"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סלפי טוב
פלדמן. הפקק מתחיל ביציאה מהקיבוץ
אסנת ניר
אסנת ניר
אסנת ניר
אסנת ניר

אני נועה, גרה בקיבוץ מענית עם בן זוג ושתי בנות. הגענו לכאן בגלל הקירבה למשפחה של בעלי שגדל כאן, אבל לקחנו בחשבון את הנסיעות הארוכות מראש – כדי לקבל עזרה מהמשפחה ואיכות חיים. אני עובדת בחלק מהימים מהבית – ובשאר הימים, בדרך כלל שני עד רביעי, אני נוסעת לעבוד בבתי חולים.

בימים שבהם אני נוסעת למרכז, אני בדרך כלל דואגת כבר בערב לפני שהכל כבר מוכן למחר עבורי (תיק לעבודה, בגדים למחר, אוכל ושתיה), עבור בן זוגי (בגדים לעבודה, כי קשה לו עם התאמת צבעים) ועבור הבנות. אני מכינה את הבגדים מראש ברוב הימים כי ברוב הזמן כשאני יוצאת יתר בני הבית ישנים – ואני לא רוצה להעיר אותם. לרוב יש עדיין חושך בחוץ ולא רואים כלום. אני מכוונת את השעון לשעה שבה אספיק לצאת כדי להגיע לעבודה ב-8:00. בתקופה האחרונה, אני צריכה לצאת בסביבות 6:20-6:15 מהבית כדי להגיע בזמן לבילינסון בפתח תקוה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker