"אני מורידה את הילד מול שער נעול. חמש דקות שהוא מחכה חוסכות לי חצי שעה בפקק"

חן שביט נוסעת באוטו כל יום מהבית בראש העין לעבודה בפתח תקווה ■ כדי לא להיתקע שעה וחצי בכביש, היא מורידה את בנה בבית הספר לפני שהוא נפתח: "אם אני נוסעת 17 ק"מ ב-45 דקות אני אומרת תודה, זה לא שפוי" ■ החיים בפקק - מדור חדש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פקקים
הנסיעה לעבודה. שלושה ק"מ ב-10 דקות
אסנת ניר
אסנת ניר
אסנת ניר
אסנת ניר

קוראים לי חן שביט, אני בת 50, בת זוג של רן ואמא לאורי. אני נוסעת חמישה ימים בשבוע מביתי בראש העין למקום העבודה שלי בפתח תקוה, שם אני מנהלת מרכז לאוטיסטים. בבקרים בהם צריכה להסיע את בני לבית הספר, הנסיעה יכולה להימשך כשעה ורבע ולפעמים שעה וחצי. בימים אחרים אני יוצאת לפני 7:00 והדרך תתקצר לכ-40 דקות.

ההתנהלות שלי בבוקר מוכתבת לפי השאלה הגורלית: האם אני לוקחת את הילד בבוקר לבית הספר או לא? זה אלמנט שמאוד משפיע על זמן העמידה שלי בפקקים. הבוקר, למרות שאני לא צריכה לנסוע לבית הספר, יצאתי מוקדם.  

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker