אחרי חמש שנים ו-300 מיליון שקל, האזרחים הערבים עדיין מחכים לאוטובוס

ההשקעה בתחבורה הציבורית ביישובים הערביים הוגדלה, אבל רמת השירות בהם עדיין נחותה – בייחוד אם משווים אותה ליישובים יהודיים בגודל דומה

אסנת ניר
אסנת ניר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסנת ניר
אסנת ניר

י' גר ביישוב קטן ליד ערערה שבוואדי ערה. עד משבר הקורונה, הוא בילה יותר משלוש שעות מדי יום בכביש 6, בדרך הלוך וחזור מעבודתו בירושלים. "הנסיעה בכביש 6 לוקחת רק כ-30 דקות, אבל לוקח עוד שעה לעבור את הדרך בין כביש 6 לכפר שלי, בגלל הפקקים", הוא אומר. "בלי פקקים, הדרך הזאת לוקחת 12 דקות".

הנסיעה היומיומית בכביש האגרה אינה זולה לו - היא עולה לו כ-600 שקל בחודש. אף שאינו מקבל החזר על כך ממקום עבודתו, הוא בוחר לשלם את המחיר. "ניסיתי פעם לא לעלות על כביש 6", מספר י'. "יצאתי ב-5:30 בבוקר – והגעתי לעבודה ב-9:00".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker