הרגע שבו ברחתי מהאוטובוס - והאיש שאיים עלינו בטחינה נוזלת - רכב ותחבורה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרגע שבו ברחתי מהאוטובוס - והאיש שאיים עלינו בטחינה נוזלת

מאז שאני קטנה האוטובוס עבורי הוא כלי תחבורה מועדף - גם מול הרכבת ■ מבחינתי הוא יותר אפקטיבי ויותר מדייק אם יודעים להנדס את הדרך מראש כמו שצריך ■ אבל שלא כמו יין טוב - כלי התחבורה הזה לא משתבח עם השנים, אפילו להיפך

3תגובות
תחבורה ציבורית. חוויה שאמורה להיות פשוטה מתגלה כטראומטית
אורן זיו

לרגע אחד חשבתי שלא אצליח לצאת משם בחיים. עמדתי במרכז האוטובוס מוקפת בעשרות אנשים, בלי יכולת לזוז או אפילו לנשום בחופשיות, מחשבת את הדרך שבה אוכל להגיע לדלת האחורית ולזנק החוצה בתחנה. עשר דקות ליעד, ואני עדיין אופטימית, מקווה שבדרך חלק מהנוסעים יירדו ויהיה בסדר. אני רק צריכה לשמור על שיווי משקל. אבל כאילו כנגד הטבע, האוטובוס העמוס ממשיך להתמלא בכל תחנה, מאיים לעלות על גדותיו. רגע לפני היעד, זה מכה בי: אין דרך לצאת אל האור בלי לרמוס את שותפי לנסיעה. אבל כבר אין זמן למחשבות. בכוחותי האחרונים אני צורחת "סליחה", "סליחה", הודפת את כל מי שבדרך, בלי לראות בעיניים. אחרי דקה שנדמית כמו שעה אני מצליחה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#