הממונה על השכר: לעודד עובדי מדינה לנסוע באוטובוס במקום ברכב פרטי

עבור חלק לא מבוטל מעובדי שירות המדינה, מעבר לתחבורה ציבורית לא יגרור תוספת זמן משמעותית - 51 דקות בממוצע לעומת 35 ברכב פרטי. כך עולה מדו"ח הוצאות השכר בשירות המדינה ובכוחות הביטחון שפרסם השבוע אגף הממונה על השכר והסכמי העבודה.

הממונה על האגף, קובי בר נתן, ממליץ בעקבות ממצא זה לבדוק אפשרות לעודד את עובדי המדינה לנסוע בתחבורה ציבורית במקום ברכב פרטי: "ייתכן שההטבות לכאלו המחזיקים ברכב פרטי מעודדות החזקת רכב גם בקרב עובדים שלא היו עושים זאת אלמלא ההטבות", נכתב בדו"ח.

ההמלצה של בר נתן הפוכה מהמציאות, שבה מעודדים עובדי מדינה להשתמש ברכבם הפרטי באמצעים שונים - אחד מהם הוא הטבה כספית מוערכת של כ-2,500-1,200 שקל בחודש, שאינה שוויונית וניתן לממש אותה רק אם לעובד יש רכב. ממענק זה נהנים כ-73% מהעובדים במשרדי הממשלה השונים (על פי נתוני האוצר ל-2017, ללא עובדי משרד הביטחון), ואלה שבוחרים שלא להחזיק ברכב או שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם, אינם זכאים לה. חלק מבעלי הרכב זכאים להטבות נוספות, כגון חניה חינם.

הפקקים שאיתם נאלצים להתמודד באופן יום-יומי הנהגים, מתבטאים גם הם בדו"ח. אלה מאריכים את זמן הנסיעה ברכב פרטי ב-30% בממוצע, לעומת זמן הנסיעה המוערך ללא פקקים. בשעות העומס, נסיעה בתחבורה ציבורית מקצרת את זמן הנסיעה ב-46% לעומת הנסיעה ברכב פרטי. "צמצום השהות בכבישים יוביל לגידול בפריון העבודה, שיפור באיכות החיים ועלייה ברווחת כלל התושבים במדינה", נכתב.

עובדי מדינה נוסעים בממוצע 24 קילומטרים לעבודה. 10% מתוכם עובדים בתל אביב, 10% נוספים בחיפה, 22% בירושלים והשאר בערים אחרות. עבור העובדים בתל אביב הנוסעים ברכב פרטי, פקקים בשעות הבוקר יאריכו את זמן הנסיעה ב-72% לעומת הארכה של 27% לעובדים בירושלים.

הדו"ח עוסק בעובדי משרדי הממשלה, בתי החולים הממשלתיים, מערכת החינוך הממשלתית וגופי הביטחון, המהווים כשליש מעובדי המגזר הציבורי - כ-200 אלף איש המועסקים בכ-180 אלף משרות (ללא גופי הביטחון). הערכת זמן הנסיעה של נוסעים ברכב פרטי לעומת תחבורה ציבורית נעשתה במדגם של כ-65 אלף עובדים, באמצעות אלגוריתם שפותח באגף השכר, ומשקלל נתונים להערכת זמני הנסיעה לפי כלי התחבורה, שעות הנסיעה ובחירת המסלול.

לא ניתן להשליך מנתוני המדגם של עובדי המדינה לכלל המועסקים במשק, בגלל עודף של עובדים בירושלים (22% לעומת כ-10% מבין המועסקים במשק), אך זהו אינדיקטור לתמונת המצב בערים הגדולות שבהן ריכוז גדול של עובדי מדינה.