כך עושים עסקים בישראל: מדריך אגד לעוקץ המושלם

תרגיל פירמידה פשוט, בהשראת אגד, מתחיל ביצירת קואופרטיב צרכני-עממי - ומסתיים בקנס של 8 מיליארד שקל על הציבור

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אוטובוסים של אגד בירושלים
אוטובוסים של אגד בירושלים. השביתה נמנעהצילום: אמיל סלמן
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

הכל מתחיל בזיהוי נכון של נישה צרכנית־עממית. אחר כך מייסדים אגודה שיתופית, מפיצים מניות לחברים, ניגשים לממשלה עם הון עצמי ועם מצגת עסקית בסיסית ומנופפים בסגולות חברתיות, כלכליות ודמוגרפיות.

לאחר מכן, מקבלים בפטור ממכרז רישיונות/קרנות הצטיידות/סובסידיות, שוכרים אלפי עובדים (דור א' ואחר כך דור ב') ומתחילים להניע מחזור.

יוצרים תלות בקרב קהל היעד, צוברים כוח אלקטורלי, לוחצים על העלאת התמיכה הממשלתית השוטפת, ואז מתחילים למשוך שכר או דמי ניהול מוגדלים ומנפחים התחייבויות אקטואריות בהתאם.

כל עוד יש תזרים — ממשיכים לנצל אותו לחליבת דיווידנדים, גם אם על חשבון תחזוקה ושדרוג ציוד או שירות. ברגע שמסתמן גירעון — עוברים לתוכנית חילוץ.

אז משנים את התקנון של קופת הפנסיה כדי להסיר אחריות לכיסוי הנטל העתידי, מציעים תוכנית פרישה מוקדמת בתנאים משופרים, פודים את מניות החברים המייסדים, משאירים את השכירים להתמודד עם הצ'קים שחוזרים, ואז מפעילים את ההסתדרות כדי ללחוץ על חילוצם במימון כספי ציבור.

מצד אחד, התיאור הסכמטי הזה עושה עוול לאגד, שכונן את ענף התחבורה הציבורית בישראל מ–1933. מצד שני, האופן שבו מתנהל הקואופרטיב בשניים־שלושה העשורים האחרונים משמש השראה לתרגיל הפירמידה המתוחכם הזה.

>> לקראת שביתה מחר באגד: צו גיוס למאות אוטובוסים פרטיים

שהרי מה יש לנו בעצם במקרה של אגד? ארגון עסקי בבעלות פרטית, שהופקד על שירות ציבורי בלעדי ללא מכרז בתמורה לסובסידיה של כמעט מיליארד שקל בשנה, אך איכשהו הצליח לפשל: הסתבך בעסקות נדל"ן תמוהות, הפסיד כסף בהרפתקות עסקיות, צבר גירעון של 300 מיליון שקל בהון, כרה בור של מיליארדים בקרן הפנסיה — וכעת הוא נזקק לעירוי ציבורי כדי להמשיך ולהתגלגל.

אין שום דבר מפתיע בקריסת אגד. הכתובת היתה על הקיר כבר בתחילת שנות ה–2000. הדבר המפתיע היחיד הוא הריצה העיוורת של משרדי הממשלה אחר חילוץ עסק פרטי כושל, אף שהדבר כרוך בהטלת קנס בסך 6–8 מיליארד שקל על הכיס הציבורי.

האין שימושים טובים יותר לכסף הציבורי הזה? האם לא ראוי היה להפנות את הסכום הזה כדי להציל מאות עסקים פרטיים חיוניים אחרים שנקלעו לקשיים? האם הפרשת חבר אגד בסכום של 1.7 מיליון שקל (בשקלול פדיון מניה, מענק פרישה ופנסיית גישור) היא אכן משימה לאומית ששווה את המאמץ ומחזירה את ההשקעה?

האם הקצאת הכסף הזה אכן תביא לבסוף להבראת אגד, להכנסת תחרות לקווי האוטובוסים שהוא מפעיל ולשיפור השירות לנוסע?

כך, ללא בדיקת כדאיות כלכלית, מבלי להציג תוכנית הבראה או אופק עסקי ברור — ורק בשם איום השביתה — מתדיינים בימים אלה משרדי האוצר והתחבורה עם הנהלת אגד וההסתדרות בניסיון לרקוח עסקה שכל תכליתה הוא לדחות את פירוק הפצצה לעשור הבא.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"