"מתווה הגז לא יתרום לביטחון ישראל - ועלול אף לסכן אותו"

"גורמי הממשלה נסמכו באופן לא ראוי על השיקול של 'ביטחון לאומי' כדי לעקוף את ההתנגדות של רשות ההגבלים העסקיים למתווה הגז, תוך התבססות על הנחות יסוד ונתונים לא מדויקים לגבי ההשלכות של המתווה על ביטחון הלאומי של ישראל ועל מדיניות החוץ שלה - וזאת כשביצוע המתווה עלול ליצור גם קשיים גיאופוליטיים לישראל".

במלים קשות אלה מבקרת פרופ' ברנדה שפר את השימוש שעשה ראש הממשלה ושר הכלכלה, בנימין נתניהו, בסעיף 52 לחוק ההגבלים. זאת, במסגרת חוות דעת שהתבקשה לצרף לעתירת התנועה לאיכות השלטון, אדם טבע ודין והפורום לאנרגיה לבג"ץ.

שפר, מומחית בינלאומית למדיניות אנרגיה, ומי שליוותה לפני שלוש שנים את ועדת צמח הממשלתית בעת גיבוש המלצותיה על יצוא הגז, תוקפת בחריפות את העמדות שהגישו לממשלה משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי (מל"ל). עמדות אלה הוצגו לקבינט המדיני־ביטחוני כדי להצדיק את הפקעת סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים, שלפיהן יצוא גז מהיר חיוני לקידום אינטרסים של מדיניות חוץ וביטחון לאומי - בעוד שעיכוב היצוא יכול לפגוע באינטרסים האלה.

"העמדות של משרד החוץ ושל היועץ לביטחון לאומי (יוסי כהן; א"ב) מתבססות על כמה הנחות יסוד שסותרות את הידע המדעי העיקרי בתחום הסחר בגז, וההשלכות שיש לסחר זה על מדיניות חוץ", טוענת שפר, ולא חוסכת ממבוקריה מבוכה: "ישנן בעמדות שהוצגו כמה טעויות לגבי התנאים הנוכחיים של דרכי שיווק הגז".

ההנחה הראשונה שתוקפת שפר היא זו שלפיה הסחר בגז יעניק מנוף השפעה למדינה המייצאת גז על המדינה המייבאת אותו. לטענת שפר, הנחה זו עומדת בסתירה לניסיון הבינלאומי. "מספר קטן מאוד של מקרים שבהם נוצרו יחסי מסחר בגז הביאו ליחסי תלות או תלות גומלין באופן שמאפשר למנף אותם לרווחים מדיניים וביטחוניים", כתבה.

"לא רק שרוב הסחר בגז אינו יוצר תלות או תלות הדדית, אלא שהסחר יכול ליצור תלות של המדינה המייצאת דווקא - ולכן על ישראל לבנות יחסי יצוא כך שהיא, כמדינה המייצאת, אינה תלויה בשוק היצוא שלה".

דברים אלה משמעותיים במיוחד לישראל, שמשעינה על יצוא הגז את חיזוק הביטחון האנרגטי הרעוע שלה. כך, לפי המתווה, ללא עסקות יצוא - לא יפותחו מאגרי גז נוספים ולא יונחו צינורות גז נוספים לחוף.

"יצוא לא מביא שלום, רק משקף אותו"

שפר מפקפקת גם ברעיון שלפיו יצוא גז ישראלי למתקני ההנזלה המושבתים בצפון מצרים יהיה "אינטרס מצרי אסטרטגי", שיביא לשינוי המדיניות המצרית כלפי ישראל. "קשה לראות כיצד היצוא הישראלי, שישמש חלק קטן מצריכת האנרגיה בשוקי היעד, ייצור תלות", היא כותבת.

כך היא טוענת גם לגבי טורקיה, שכבר כיום צורכת גז דרך ארבעה צינורות - וצינור חמישי מאזרבייג'אן יחל לספק לה גז ב–2018. "אם גז יגיע לטורקיה מישראל, זה יהיה מקור שישי למשק הטורקי, ולכן קשה לראות כיצד זה יוצר תלות".

הנחה נוספת שתוקפת שפר היא זו שביטא משרד החוץ, שלפיה הסחר בגז יתרום ליצירת שלום ולשמירה עליו. "יש להודות שמעצבי מדיניות רבים בארה״ב ובאירופה דוגלים בתזה זו של 'צינורות שלום' (...) אך זו אינה משקפת את המציאות: עד כה אין מקרה אחד שבו הפיתוי של הספקת גז או נפט תרם משמעותית לסיום סכסוך אלים או השגת הסדר מדיני (...) הסחר באנרגיה לא מביא לשלום, הוא משקף שלום."

למעשה, טוענת שפר, ניתוח של סכסוכים רבים בעולם מביא למסקנה ההפוכה: סכסוכים מסחריים סביב הספקת גז או נפט דווקא יכולים להעיב על היחסים בין המדיניות הקונה והמוכרת - כמו למשל במקרה של ישראל ומצרים עצמן מ–2012.

על יסוד זה תוקפת שפר גם את ההנחה שלפיה יצוא הגז יגביר את הכוח הגיאופוליטי של ישראל וישפר את ביטחונה. "בניגוד לטענה זו, יש קונצנזוס רחב בספרות המדעית שמדינות יצואניות של נפט וגז נוטות למעורבות גדולה יותר בסכסוכים אלימים מאשר מדינות עניות במשאבי אנרגיה", כתבה.

שפר הוסיפה עוד כי ליצוא באמצעות גז מונזל (LNG) קיימת זיקה גיאופוליטית רופפת ביותר ביחס ליצוא באמצעות צינור. זאת, בהתייחס לדבריו של מנכ"ל משרד החוץ, ד"ר דורי גולד, בוועדת הכלכלה של הכנסת, בזכות שיפור יחסיה של ישראל עם אירופה בזכות יצוא הגז הישראלי לשם.

"רישיונות יימכרו לחברות פוליטיות"

שפר תוקפת את התעלמות משרד החוץ מהעובדה כי החוזים הנדרשים לפיתוח המאגרים הם ארוכי טווח (10–15 שנים), וכי אלה המתגבשים לכאורה מול מתקני ההנזלה במצרים מותנים קודם במציאת שוק משני באירופה.

עוד היא מעירה כי מצרים עשויה לבדוק קודם את הפוטנציאל לגז במימיה לפני חתימה על חוזים ארוכים כאלה, ותוקפת בחריפות את איומי משרד החוץ ומל"ל בדבר הצפת השוק המקומי בגז איראני: "יותר סביר שחברות אמריקניות יספקו LNG באזור מאשר איראן", כתבה.

בה בעת, שפר מזדהה עם האינטרס הגיאופוליטי של ישראל בהזרמת גז לירדן ולרשות הפלסטינית, אך מזהירה כי פרויקטי יצוא גז בין מדינות דורשים לרוב הכנות שעשויות לארוך שנים, ולכן "ישראל צריכה לדאוג להרחבת היתירות של מערכת הגז שלה באופן מיידי, ולא להמתין עד לביצוע פרויקט יצוא".

שפר קוראת להגדלת הביקושים המקומיים לגז, ומזהירה מהאישור שניתן במתווה ליצוא גז מוקדם ממאגר תמר - עוד לפני חיבור לווייתן לחוף - בניגוד להמלצות ועדת צמח.

סכנה נוספת שעליה מצביעה שפר בעקבות המתווה היא היעדר ההתייחסות לזהות החברות שעשויות לתפוס את מקומן של נובל אנרג'י ודלק, בעקבות חיובן לדלל את אחזקותיהן. "חברות זרות, במיוחד חברות בבעלות ממשלתית זרה דוגמת גזפרום, יכולות לבקש לקנות את רישיונות הפקה במטרה לקדם אג׳נדה גיאופוליטית".

לדבריה, "עם ביצוע המתווה יהיה קשה מאוד לממשלת ישראל לא לאשר את העברת הרישיונות מטעם של ביטחון לאומי, אחרי שהיא עצמה חייבה את החברות למכור את רישיונותיהן".