מבוכה לממשלה: בג"ץ מחזיר לתיקונים את תוכנית הפיתוח של מאגרי הגז

הסאגה הבלתי נגמרת של הליך תכנון מתקני קליטת הגז הטבעי בצפון בדרך לרשום פרק נוסף. לאחר התדיינות משפטית בת שנה דחה בג"ץ את העתירות שהוגשו נגד מיקום מתקני הגז בעמק חפר ובחגית (סמוך ליקנעם). עם זאת, הרכב שופטי בג"ץ קבע כי התוכנית הממשלתית חסרה התייחסות לתמהיל הטיפול בגז בים, לעומת היקף הטיפול בגז ביבשה – ולכן הורה להחזיר אותה לתיקונים במועצת התכנון הארצית.

הוראה זו מעוררת בדקות אלה בהלה בשורות הממשלה. זאת, מחשש כי לאחר שנתיים של התקוטטויות במוסדות התכנון – תשוב הממשלה לדיונים סוערים מחודשים מול נציגי הרשויות המקומיות וארגוני סביבה בשאלה איזה שיעור מהטיפול בגז ייעשה בים – ואיזה ביבשה.

נכון להיום, הסתפקה המועצה הארצית באמירה שלפיה רוב הטיפול בגז ייעשה בים – אך הדברים לא חודדו וגם לא עוגנו בתוכנית המתאר החדשה למתקני הגז (תמ"א 37ח).

בממשלה חוששים כי כעת עלול להיפתח פתח לעיכוב ממושך באישור התוכנית, שנדרשת כדי לפתח את מאגרי הגז העתידיים לווייתן או כריש-תנין. ואולם, שופטי בג"ץ פסקו כי המועצה לא חייבת לקיים הליך שימוע ציבורי מחודש לצורך הטעמת התיקונים – אלא רשאית לעשות כן, אם תמצא לנכון. בפסק הדין נקבע עוד כי אם התוכנית לא תתוקן בתוך 18 חודשים – היא תבוטל.

בפסק הדין שמשתרע על 92 עמודים, כתב ראש ההרכב, שופט העליון עוזי פוגלמן, כי "תוכנית המתאר הארצית היא תוצאתו של הליך תכנוני יסודי, מפורט ומקצועי... מצאנו כי היא צלחה את מרבית המשוכות המשפטיות שביקשו העותרים להציב בדרכה למעט בשני עניינים: הצורך באישור המועצה הארצית לתמהיל הפיתוח, ואי עיגונה של החלטת המועצה הארצית ליתן עדיפות לטיפול מרבי בים בהוראות התכנית. להשקפתנו, שני פגמים אלה אינם צולחים את הביקורת השיפוטית".

השופטת דפנה ברק ארז הוסיפה כי "לא ניתן להשתחרר מן התחושה כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם עומדת ברקע העתירות טרוניה של NIMBY ("לא בחצר האחורית שלי")...ניתן אפוא להבין לליבם של העותרים בעניין זה, אך לא להיעתר להם".

עם זאת, הוסיפה: "בצד זאת, סברנו כי יש לקבל את העתירות באופן חלקי באותם הקשרים שבהם הליכי התכנון חרגו באופן שלא ניתן להשלים עמו מן הדרך המקובלת לקבלת החלטות במועצה הארצית" .

השופטים פסקו כי המדינה תשלם לעותרים הוצאות בסך כולל של 60 אלף שקל. רני אידן, ראש מועצת עמק חפר, אמר בתגובה לפסק הדין: "כבר שלוש שנים שאנחנו צועקים שהטיפול בגז צריך להיעשות בים. מוסדות התכנון ומשרד התשתיות מסיבות השמורות איתם, סירבו להקשיב לנו ואילצו אותנו לפנות לבג"ץ. אני שמח שבג"ץ קיבל היום באופן נחרץ את עמדתנו כי יש לתת עדיפות לטיפול בגז בים ולא לפגוע בבריאות התושבים ובאיכות הסביבה".

עו"ד ענת בירן ועו"ד גליה בן שהם, המייצגות את המועצה, מסרה: "בית המשפט קיבל את עמדתנו בשני העניינים העקרוניים ביותר. ניתן היה לחסוך ולמנוע הליך משפטי ארוך זה אם היו מקשיבים לטענותינו לפני כשנתיים".

לטענת משרד האנרגיה, פסיקת בג"ץ אינה נוגעת לתוכנית הפיתוח של לווייתן, היות שזו הוחרגה מכל עיכוב: "שני נושאים נתבקשו לחזור לדיון במועצה הארצית - אישור תוכנית פיתוח של תגליות עתידיות וכן הוראה מחייבת למתן עדיפות לטיפול בגז הטבעי בים. משרד האנרגיה יפעל לקדמם ולאשרם בהקדם. יש להדגיש כי תוכנית פיתוח לוויתן, אינה מחויבת בהסדר זה, ולכן ניתן להמשיך לקדמה", נמסר מהמשרד. מנגד, טוענים העותרים, כי תוכנית הפיתוח של לוויתן עתידה להשתנות, ולכן החרגתה אינה רלוונטית עוד.

ממשרד האנרגיה נמסר עוד כי "ההחלטה משלימה למעשה את האפשרות לחבר את תגליות הגז, בכניסה נוספת בצפון, למערכת ההולכה הארצית, ובכך להגדיל את אמינות אספקת הגז למשק ולהגדיל את מספר הנהנים מהשימוש בו. פסק הדין מאפשר את קידום פיתוח תגלית לוויתן ובכך משלים הלכה למעשה את תהליך מימוש מתווה הגז".

עו"ד חביליו מסר בתגובה לפסיקה: "המדינה הילכה אימים על בית המשפט בכך שטענה שקבלת העתירה תגרום לנזקים כבדים. עצם זה שהעתירה התקבלה בחלקה, ואף נפסקו הוצאות משפט נגד המדינה, מהווה הישג גדול. אני מאמין שהתוצאה המעשית תהיה שהטיפול בגז יהיה בים בלבד, וזוהי התוצאה שלה קיוו מרשותיי".

"אישור התוכנית – קומבינה פוליטית"

בתום שנתיים של הליכים סטאטוטוריים ממושכים אושרה בסוף 2014 תוכנית המתאר החדשה למתקני הגז (תמ"א 37ח), שנועדה לקבוע את מיקומם על החוף של שני מתקני קליטת גז. אלה ייועדו לטיפול חלקי בגז שיוזרם ממאגר לווייתן, למשל - לאחר שנקבע כי הטיפול הכימי בגז ייעשה על גבי אסדה שתוקם בים. לכן, אישור התוכנית היה לתנאי מקדים עבור אישור תוכנית הפיתוח של המאגר.

הצוות התכנוני מטעם המדינה בחן 25 אתרים יבשתיים פוטנציאליים לאכלוס מתקני קליטת הגז. לבסוף נקבע על ידי המועצה הארצית כי מתקן אחד יוקם סמוך למתקן טיהור השפכים בעמק חפר, וישתרע על שטח של 130 דונם. למרבה התמיהה, הוחלט כי המתקן השני יוקם בסמוך לתחנת הכוח חגית (אליקים), במרחק של כ-16 ק"מ מהחוף, על שטח של 140 דונם.

בנובמבר 2014 החלו הרשויות המקומיות הסמוכות לאתרי מתקני הגז המתוכננים – יקנעם, חדרה, זכרון יעקב, רמות מנשה, מגידו, עמק חפר וחוף הכרמל – לעתור לבג"ץ נגד מוסדות התכנון, הממשלה ונובל אנרג'י. זאת, בטענה כי הקמת מתקני קליטת הגז בסביבתן תסכן את ביטחונם ובריאותם של תושביהן, תוך פגיעה בנוף ובטבע.

בעתירה שהגישו למשל יקנעם ותושבי רמות מנשה, באמצעות עורך הדין יוסי חביליו, נטען לשורת ליקויים בהליך התכנוני שתוצאתו, כך נכתב, "נקבעה מראש". טענה זו נשענת על כך שהצוות התכנוני ששכרה המדינה אמנם המליץ על חלופת עמק חפר (מט"ש מרץ) - אך באשר לנקודת הקליטה הצפונית בחר דווקא בחוף דור או במחצבת עין איילה הסמוכה (על כביש 4), שקרובים יותר לחוף. זאת, כשאתר חגית דורג רק במקום השלישי.

בעתירה של תושבי אזור חגית נטען כי הבחירה דווקא בחלופה השלישית נעשתה לאחר "קומבינה", שנרקחה לכאורה בין מועצת חוף הכרמל לבין משרד ראש הממשלה, שלפיה יורחק המתקן ממיקומו המקורי והמיטבי סמוך לחוף, ליד זיכרון יעקב ופורידיס.

"אין כל היגיון להוליך את הגז, יחד עם חומרים מסוכנים אחרים, מרחק של כ-18 ק"מ מהחוף, לחגית, ואז להוליך את החומרים המסוכנים שיופרדו מחגית לבתי הזיקוק", נכתב בעתירה. "המועצה הארצית לא הצביעה על נימוק משכנע מדוע לסטות מההמלצות הברורות והמפורשות של תסקיר ההשפעה על הסביבה, שבהמלצותיו תמכו גם המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע ונציגי הארגונים הירוקים".