עם היד על השיבר: אלקין רוצה שליטה ישירה על ניהול משאבי המים בשטחים

הממשלה אולי תסיים את ימיה השבוע, אבל הקמת המשרד למשאבי מים הצליחה להוביל בתוך חודשים ספורים לרצף של מאבקים על השליטה במשק המים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זאב אלקין
זאב אלקיןצילום: אוהד צויגנברג

זאב אלקין, השר למשאבי מים, פנה בסוף אוקטובר לנציבות שירות המדינה, וביקש ממנה להקפיא את פעילות הוועדה שאמורה לאייש את תפקיד ראש מינהלת המים ליהודה ושומרון.

מי שימלא את התפקיד יהיה אחראי לניהול משק מים בהיקף של 680 מיליון מ"ק של מים באקוויפרים השונים של יהודה ושומרון, שמהם מגיעים המים להתנחלויות. אלקין נימק את הבקשה ברצונו לבחון את העברת המינהלת מתחום סמכותה של רשות המים לסמכותו של המשרד למשאבי מים שבראשו.

המשרד למשאבי מים נוסד רק במאי האחרון, עם הקמת הממשלה המורחבת, בשל הצורך לחלק סמכויות לשרים הרבים. למעשה, השר אלקין מחזיק בשני תיקים שפוצלו ממשרדים קיימים — תיק המים, שפוצל ממשרד האנרגיה; ותיק ההשכלה הגבוהה, שפוצל ממשרד החינוך. כעת, נראה כי אלקין לוחץ ליצוק תוכן ממשי וסמכויות במשרד המים.

גם מים הם עניין של פוליטיקה

ראש מינהלת המים ביו"ש נמצא בקשר צמוד עם תושבי ההתנחלויות. התושבים סובלים לא מעט מגניבות מים (התחברות פיראטית לצינור או נקודת שאיבה), שגורמות לעתים לניתוק אספקת המים להתנחלות למשך שעות.

המוביל הארצי בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון צילום: גיל אליהו

ראש מינהלת המים ביו"ש הוא האחראי על צוותי הפיקוח והאכיפה — המורכבים מתושבי ההתנחלויות — והכפפת ראש המינהלת לשר המים עשויה לאפשר לאחרון להגיב ולפתור בעיות עבור ראשי הרשויות ביו"ש באופן מיידי.

מינהלת המים ביו"ש אחראית גם לתיאום ההנדסי בין רשות המים הישראלית לגורמים המקבילים בצד הפלסטיני. הכפפתה לפוליטיקאים תהפוך את הניהול והחלוקה של משק המים המשותף בין הצדדים לסוגייה פוליטית אפילו יותר משהיא כיום.

נציבות שירות המדינה דחתה אמנם את בקשתו של אלקין, אך זהו רק מהלך אחד מתוך רצף מהלכים שהשר מקדם באחרונה כדי להכפיף את רשות המים לסמכותו. כך, בסוף נובמבר פרסם אלקין תזכיר הצעת חוק לעיון הציבור, שלפיה המדיניות במשק המים תיקבע על ידי השר למשאבי מים; תוכניות הפיתוח של השחקנים המרכזיים הפועלים במשק המים — מקורות, אגודות המים וחברות ההתפלה — יאושרו על ידי השרים הרלוונטיים; והרכב מועצת רשות המים הממשלתית ייהפך לפוליטי, כאשר הממשלה תמנה את נציגי הציבור בה.

סכר דגניה. המים יגיעו לבקעת הירדן דרך הכנרתצילום: תומר אפלבאום

במשך עשורים היה נהוג כי תעריפי המים והקצאת משאבי מים בישראל נקבעים על ידי הפוליטיקאים, בוועדה מיוחדת בכנסת. לכן, הקמתה של רשות המים הממשלתית ב–2007 נועדה לאפשר בחינה של משק המים בראייה כוללת ועצמאית — שלא דרך הפריזמה הצרה של הפוליטיקה וקבוצות לחץ כמו הלובי החקלאי ואחרות. מאז הקמת רשות המים, שהיתה אמורה לנהל את משק המים באופן מקצועי ומנוטרל מאג'נדה פוליטית, ניסו שרי התשתיות והאנרגיה לדורותיהם ליטול מידי הרשות את סמכויותיה ולהשיבן לידיהם.

הצבעה מוזרה על התעריפים

אלקין אינו שונה מהם בכך. באוגוסט, בעקבות הסגר השני, העריך אלקין כי אזרחי ישראל הספונים בבתיהם יצרכו הרבה יותר מים מהרגיל וביקש להוריד את התעריף שהם משלמים ולהעלות את הרף הכמותי בו מסתיימת מדרגת התשלום הנמוכה בחצי מ"ק לנפש. (תעריף המים לצרכן בישראל בנוי משתי מדרגות תשלום בהתאם לכמות הנצרכת).

לפי גורמי המקצוע, המהלך יחסוך כ–12 שקל בחודש בלבד למשפחה בת שש נפשות, ובעיקר לצרכני מים כבדים — בעלי גינות ובריכות פרטיות. אלא שמשק המים הישראלי הוא משק סגור ואין בו ארוחות חינם. התעריף שמשלמים משקי הבית, החקלאים והעסקים על המים אמור לכסות בדיוק את ההפקה והייצור של המים. לכן, המשמעות של הוזלת תעריף המים לצרכנים תהיה העמסת עלויות נוספות של כ–45 מיליון שקל על המגזר העסקי.

במועצת המים, האמונה על קביעת תעריפי המים, נדרשו להצביע על אישור או דחייה של הצעת אלקין. ההצבעה היתה אירוע מוזר: חמישה מחברי המועצה חששו לנקוט עמדה — ונמנעו; מנכ"ל המשרד למשאבי מים, חזי ליפשיץ, הצביע בעד — ואליו חברה נציגת משרד הפנים בראשות אריה דרעי. במהלך ההצבעה, שנערכה בזום, שמעו המשתתפים את נציגת משרד הפנים מתייעצת עם ליפשיץ בנוגע לעמדתו בסוגיה.

ההצעה של אלקין אושרה. כתוצאה מכך, תעריף המים לעסקים במדרגת הצריכה הגבוהה ביותר התייקר ב–31 אגורות למ"ק.

חצי מקורות, חצי אגודות המים

תזכורת נוספת ללחצים הפוליטיים שלהם נתון משק המים ניתנה השבוע, עם פרסום המכרז להקמת מתקן התפלה בגליל המערבי, שיתפיל 100 מיליון מ"ק מים בשנה.

עובדי מקורות מתקנים צינור מים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: ירון קמינסקי

ב–2018, בשיאה של הבצורת האחרונה בישראל, לחצו שר האנרגיה יובל שטייניץ וחברי ממשלה נוספים להקים עוד מתקני התפלה שיניבו למשק הישראלי 600 מיליון מ"ק נוספים בשנה. ברשות המים טענו אז כי די בתוספת שנתית של 200 מיליון מ"ק. אם המדינה היתה באמת מתחילה בהקמת מתקנים להתפלת 600 מיליון מ"ק בשנה, הדבר היה מביא להתייקרות תעריף המים ב–20%.

מתקן ההתפלה החדש רלוונטי למאבק נוסף שהתרחש במשק המים הישראלי, סביב הקמת מובל מזרחי — קו מים שאמור להגדיל את אספקת המים לאזור בקעת הירדן המנותק מהמערכת הארצית. לביצוע הפרויקט היו שתי אפשרויות. לפי רשות המים, החיבור צריך להיעשות דרך הכנרת, כלומר באמצעות הזרמת מים לכנרת דרך נחל צלמון, בין היתר באמצעות מתקן ההתפלה החדש. מהלך זה יאפשר את שיפור איכות המים בכנרת הודות להגברת הסירקולציה.

עם זאת, החיבור בדרך זו היה מעביר את סמכויות ביצוע הפרויקט לאגודת המים המקומיות. זאת, בעוד שהחברה הממשלתית מקורות שאפה לרכז את ביצוע הפרויקט בידיה, ולחבר את בקעת הירדן למערכת הארצית דרך כפר יהושע, ללא מעבר בכנרת.

אלקין דחף לפשרה, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים למתווה שאינו מיטבי מבחינה כלכלית, שלפיו כמחצית מכמות המים תגיע לבקעה דרך הכנרת באמצעות אגודות המים — ומחציתה על ידי מקורות. זאת, אף שההצעה של אגודות המים לביצוע החיבור היתה מהירה וזולה יותר.

הפער בין ההצעות עשוי לנבוע מכך שאגודות המים הן בבעלות הצרכנים המשלמים — כלומר, שככל שפעילותן יקרה יותר הצרכנים ישלמו יותר. לעומת זאת, מקורות היא חברה ממשלתית שהיו"ר שלה, מרדכי מרדכי, מקורב לש"ס והמנכ"ל שלה, אלי כהן, שימש בעבר יועצו של בנימין נתניהו. היא מעסיקה 1,600 עובדים שעלות העסקתם הממוצעת היא 29 אלף שקל בחודש לעובד, ושכרם הממוצע ברוטו הוא 23.5 אלף שקל. למקורות אין תמריץ מובנה לחסוך בהוצאות בפרויקטים.

"המטרה — למנוע המלחת האקוויפרים"

מהמשרד למשאבי מים נמסר בתגובה: "בשנים האחרונות, קיצצה הנהלת רשות המים כמה תקנים של מינהלת המים ביו"ש, לא סיפקה לה הציוד הנדרש, ולכן פעילותה נפגעה באופן משמעותי. פעילות סדירה של היחידה היא קריטית למען שמירה על מקורות המים האסטרטגיים של ישראל. איננו רוצים להגיע למצב בו האקוויפרים של מדינת ישראל ייפגעו בצורה חמורה ויומלחו עקב קידוחים פיראטיים, בניגוד להסכם המים, עד כדי אי־יכולת שימוש בהם בעתיד. בנוסף, קיצוץ התקנים על ידי הנהלת רשות המים ואי אספקת הציוד הנדרש לפעילות סדירה של היחידה, גרם למרמור קשה של העובדים בה.

"נוסף על כך, על פי חוק המים, השר אחראי על ההיבטים הבינלאומיים של תחום המים. לאור העובדה כי לפעילות מנהלת המים ליש"ע יש היבטים מדיניים כיוון שהיא כוללת את הפיקוח על יישום הסכמי המים עם הפלסטינים, ועקב החשיבות של פעילות סדירה ותקינה לשם שמירה על מקורות המים של ישראל, ביקש המשרד לבחון את העברת המינהלת תחת משרד משאבי המים".

ברשות המים סירבו להגיב על הידיעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker