דו"ח המבקר: דרך ארץ הרוויחה מהקמתה עשרות מיליוני שקלים כתוצאה מגביית יתר של קנסות - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דו"ח המבקר: דרך ארץ הרוויחה מהקמתה עשרות מיליוני שקלים כתוצאה מגביית יתר של קנסות

קנסות הפיגור בכביש 6 עלו לציבור הישראלי 31 מיליון שקל; במשרד התחבורה לא ממהרים להפסיק את הגבייה

תגובות

נוסעי כביש חוצה ישראל (כביש 6), אשר נדרשו לשלם קנסות בגין פיגור בתשלום האגרה שבה חויבו - הזרימו בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים מיותרים לכיסה של זכיינית הפרויקט, חברת דרך ארץ - כך עולה מבדיקת משרד מבקר המדינה.

תעריף הקנסות אשר נקבע לזכיינית מאז פתיחת הכביש ב-2004 הופחת עד היום ב-73%, ואמור היה לרדת בשיעור גבוה יותר. אלא שלמרבה הפלא, למרות שגביית יתר זו ידועה למשרד התחבורה, הוא נמנע מזה שנתיים מלהפחית את הקנסות שבהם מחוייב הציבור לשווא.

נוסעי כביש 6 אשר מפגרים במועד תשלום האגרה שבה חויבו בגין הנסיעה בכביש, נדרשים בתוספת תשלום (קנס פיגורים). הקנס נועד לפצות את זכיין כביש האגרה בגין האיחור בגבייה - ולכסות את הוצאותיו בגין הגבייה המאוחרת. לכן, סכום הקנסות שנגבה בסוף כל שנה אמור לחפוף את סכום הוצאות האכיפה שהיו לזכיין באותה שנה. אם הזכיין גבה סכום גדול מהוצאותיו - מפחיתה חברת חוצה ישראל הממשלתית בשנה העוקבת את סכום הקנס בהתאם.

איציק בן מלכי

כדי להבטיח שפעולות האכיפה לא יניבו לזכיין רווח יתר, נקבעו כללים ברורים לחישוב הוצאות האכיפה שלו. ראשית נקבע כי פעילות האכיפה תוצא מידי הזכיין, ותבוצע בידי קבלן משנה בלתי תלוי על מנת להבטיח שהזכיין לא יגלגל הוצאות אחרות על הכיס הציבורי.

אלא שתקנות ומציאות לחוד. בפועל, היו אלה הזכיין וחברת ההפעלה מטעמו (דרך ארץ - המפעיל) שביצעו בפועל את פעולות האכיפה. זאת, בנימוק שהליך האכיפה מורכב מדי, וכמה מפעילויותיו "משיקות לפעילות הליבה של המפעיל", כך טענו בחברת חוצה ישראל. אלא שהחשש מפני גלגול הוצאות יתר של הזכיין לכיס הציבורי רק הלך והתגבר עם השנים.

הזכיין מאיים - בממשלה מתקפלים

עוד לפני שנפתח כביש 6 לתנועה, התקבלו תלונות רבות על שיעור הקנסות שאמורים להיגבות מן הציבור. בבדיקה שעשתה חברת חוצה ישראל נמצא כי יש להפחית את סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות בשיעור של 47%. אלא שלאורך השנים התברר שאין בכך די. סכום הקנסות שאושר בתחילת הפרויקט התברר למעשה כמופרז.

כפי שחששו במדינה, חברות היעוץ ששכרה חוצה ישראל מדי שנה כדי לחשב את הוצאות הגבייה שלכיסויין זכאית דרך-ארץ התקשו, ועדיין מתקשות, להפריד בין עלויות התפעול של הזכיין לבין עלויות האכיפה. משום כך, נגררו הקיזוזים הנדרשים של גובה הקנסות משך שנים - בעוד הנוסעים ממשיכים לשלם קנסות פיגור גבוהים, ודרך ארץ גורפת רווח עתק שהיא אינה זכאית לו.

רק בתחילת 2006 מצאה חוצה ישראל כי דרך ארץ גבתה שלא לצורך 25 מיליון שקל מעבר לנדרש. בתום סדרת התדיינויות ממושכת מול הזכיין, המליצה חוצה ישראל בינואר 2007 להפחית את סכומי הקנסות ב-33%. לאחר הליכי שימוע ובדיקה נוספים, נאלצה דרך-ארץ להסכים לחישוב - אך ביקשה לפרוש את הוזלת הקנסות, בטענה כי בשנים הבאות ההכנסות יהיו קטנות מההוצאות.

שר התחבורה, ישראל כ"ץ
עופר וקנין

במשרד התחבורה הסכימו לפרוס את ההוזלה למשך שנתיים. שר התחבורה דאז, שאול מופז, הורה במהלך 2007 לקזז את הקנסות ב-23% בלבד, ולקזז 7% נוספים רק ב-2008 - ארבע שנים לאחר גביית היתר. זאת, מתוך הנחה כי הסכום העודף שנגבה בשנים 2004-2006 עמד על 21.5 מיליון שקל.

עם זאת, ביוני 2008 הגיעה העת לקיזוז נוסף. חברת ייעוץ ששכרה חוצה ישראל מצאה כי ב-2006 ו-2007 צבר הזכיין רווחים של 5.1 מיליון שקל ו-8.3 מיליון שקל מפעילות האכיפה - למרות הפחתות הפיצוי והחזר ההוצאות בשנים עברו. בסך הכל, מצאה החברה כי מהפעלת הכביש ב-2004 ועד 2007 צבר הזכיין רווח של 31 מיליון שקל. לכן, בפברואר 2009, המליצה חוצה ישראל למשרד התחבורה להפחית את סכום הקנסות ב-50% נוספים.

כץ ושטייניץ מאשרים לזכיינית "הנחה"

בתגובה, טענה הזכיינית דרך-ארץ כי קיזוז נוסף יביא לפגיעה חמורה ביכולת האכיפה שלה. מטעמי "תדמית ושירותיות", עם זאת, הציעה לוותר על 10% מן האגרה. במארס 2009 התריעה חוצה ישראל בפני מנכ"ל משרד התחבורה דאז, גדעון סיטרמן, כי "המשמעות המעשית של אי-קיזוז הסכומים הנמצאים בקרן היא רווח שלא כדין של הזכיין". לפי הערכות, עמד רווח יתר זה, על חשבון כיס הציבור, במיליון שקל בכל חודש.

סיטרמן ערך לדרך-ארץ שני שימועים נוספים, והפנה את הסוגייה לבדיקת גורם אובייקטיבי נוסף. רק ביולי 2009 פנה שר התחבורה ישראל כץ לשר האוצר, יובל שטייניץ, והציע שעד שיושלם הליך הבחינה מחדש יקוזזו הקנסות בשיעור של 25% בלבד (כמחצית מן הנדרש). שטייניץ הסתייג מן "ההנחה" שהוענקה לזכיין, אך אישר לבסוף את הקיזוז המופחת. בדצמבר 2009 - כמעט שנתיים לאחר שהחלה הבדיקה, הופחתו הקנסות ב-25%.

עד היום, שנה וחצי לאחר ההפחתה, לא הושלמה עדיין הבדיקה הנוספת של גביית היתר בשנים 2006-2007. כך, הציבור ממשיך להיות מחוייב בקנסות גבוהים מדי, ואילו הזכיין ממשיך ליהנות מן ההפקר.

בתשובתו למשרד מבקר המדינה, השיב משרד התחבורה כי היועץ האובייקטיבי שנשכר הציע לשנות לגמרי את שיטת החישוב השנתית של הוצאות הגבייה ולפשטה. ואולם לטענתם, בחברת חוצה ישראל מתנגדים לשינוי השיטה הקיימת, ולפיכך יוכרע העניין בזמן לא ידוע בידי מנכ"ל משרד התחבורה.

מבקר המדינה הקדיש את אחד הפרקים גם לפעילות ועדות הערר שמפעילה חברת חוצה ישראל בנוגע לחיובים באגרה. מספר העררים המוגשים על החיובים באגרה פחת אמנם בשנים 2004-2009 בחצי, והסתכם ב-1,450. ואולם המבקר מצא שלעתים חלף זמן רב, אפילו כמה שנים, בין מועד הגשת הערר למועד הזימון לדיון וקבלת ההחלטה. זאת עקב עומס עררים, מגבלות כוח אדם בוועדות ערר וקשיים בתיאומי מועדים ואיתור עוררים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#