בעיות ההשכמה של עובדי הרכבת - דינמו - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בעיות ההשכמה של עובדי הרכבת

לאור התנהלות העובדים לא פלא שהממשלה מחפשת איך להתנתק מהם

27תגובות

>> בעיות ההשכמה של עובדי רכבת ישראל עומדות, כנראה, לעבור בירור מקיף בבית המשפט. זאת, במסגרת תביעה שהנהלת הרכבת מתכוונת להגיש נגד ועד העובדים בשל שביתת הפתע שפרצה ברכבת ביום חמישי - ולאחר שהעובדים לא צייתו לצו מניעה שהוציא בית הדין לעבודה באישון לילה נגד השביתה. השביתה פרצה בשל מעצר ראשי הוועד, שהשתתפו בהפגנה מול ביתו של יו"ר הרכבת, והיא לא הסתיימה בפועל עד שראשי הוועד שוחררו ממעצרם במהלך יום חמישי.

"מה רוצים ממני?", מתריסה גילה אדרעי, ראש ועד עובדי הרכבת, "אני וכל ראשי הוועד היינו במעצר כל הלילה. איך יכולנו להודיע לעובדים, שהלכו לישון ביודעם כי יש מחר שביתה, שבית הדין הוציא צווי מניעה? הוועד היה עצור, ולא היה מי שיעיר את העובדים".

בעיות ההשכמה של עובדי הרכבת יצטרכו להעסיק מעתה את בית המשפט. אזרחי ישראל, לעומת זאת, ימשיכו להיות מועסקים על ידי בעיות ההשכמה של עובדי הרכבת - וגם על ידי בעיות העבודה שלהם כאשר הם ערים. לאזרחים יש סיבה להיות מוטרדים מבעיות העבודה של עובדי הרכבת, לאור הדברים שאמר המנכ"ל, חקי הראל - מנכ"ל מוערך במיוחד, שרק לפני שנה ביקש ממנו דירקטוריון הרכבת לחזור לתפקיד, לאחר שהראל ביקש לפרוש בתום שלוש שנות כהונה.

"בחודשים האחרונים יש פגיעה ברמת השירות של הרכבת", אמר הראל בראיון ל-TheMarker. "הרכבת לא מדייקת כי העובדים לא רוצים שרמת השירות תהיה גבוהה. אני מעריך בזהירות שחלק מהאירועים התפעוליים שהתרחשו בחודשים האחרונים הם פרי חבלות. אני חושש לומר זאת, אבל נראה שיש יד מכוונת שגרמה נזק". אדרעי, בתגובה, האשימה את הראל כי הוא משקר.

אירוע שבו מנכ"ל בגוף ממשלתי מאשים את עובדיו בחבלה מכוונת הוא חסר תקדים. הראל לא אמר אם החבלות המכוונות, שהוא חושד בהן, היו עלולות לסכן את בטיחות נוסעי הרכבת, אבל שר התחבורה, ישראל כץ, הזהיר כבר כי התנהלות עובדי הרכבת באה גם על חשבון בטיחות.

כך, בקרונות הרכבת בישראל אין מתקני GPS היכולים לעקוב מרחוק אחר מיקום הרכבת ומהירותה - וכך לוודא כי נהגי הקטרים אינם סוטים מהוראות הבטיחות של הרכבת. אדרעי אמנם טענה באוזנינו כי אין לה התנגדות להתקנת מערכות GPS בקרונות, אך תכתובות שהגיעו לידי TheMarker מעלות כי היא הורתה לעובדי הרכבת שלא להפעיל את מערכות ה-GPS עד שהנהלת הרכבת לא תיכנס עמה למו"מ לגבי הפיצוי לנהגי הקטרים על הפעלת המערכת. יש לציין כי GPS פועל אוטומטית, ואינו מחייב את נהגי הקטרים לעבודה נוספת בהפעלתו.

כך, בקטרי הרכבת לא מותקנות מצלמות שנועדו לעקוב אחר פעילות נהג הקטר ולוודא כי הוא עירני ומרוכז בנסיעה. אדרעי אינה מתנגדת, כמובן, להתקנת מצלמות - היא רק דורשת כי מומחי בטיחות מוסמכים-חיצוניים, נניח מהטכניון, יקבעו כי המצלמות הן נחוצות ולא יפריעו לפעילות הנהגים. מדוע הנהלת הרכבת אינה גורם מוסמך מספיק כדי להורות לעובדי הרכבת על התקנת מצלמות, הדרושות לשם הגברת הפיקוח הבטיחותי? "אני מסרבת לכל בקשה של ההנהלה", משיבה אדרעי, "אם הן לא חלק מהסכם העבודה. זה התפקיד שלי, כי אחרת בשביל מה אני ראש ועד?".

מאחר שאדרעי היא ראש ועד חרוץ ונחרץ, היא גם מונעת את הפעלתו של אגף הפיקוח הבטיחותי החדש בהנהלת רכבת - אגף שהוקם בעקבות דו"ח חריף של מבקר המדינה מ-2006 על היעדר פיקוח בטיחותי ברכבת. אדרעי מסרבת גם לכך, בטענה כי מערך הפיקוח הקיים ברכבת - שממוקם בתוך החטיבות ולא בהנהלה - הוא מספק.

קשה להניח כי 60 הפועלים שנהרגו בהפגנות 1 במאי בשיקגו בסוף המאה ה-19 התכוונו למסור את חייהם על מזבח זכותם של העובדים למנוע התקנת אמצעי בטיחות - אלא אם העובדים מסכימים להתקנתם, ולאחר שהם מקבלים פיצוי ראוי על כך. קשה להניח שוועד עובדים כלשהו יעלה על דעתו כי זכותו למנוע מההנהלה את סמכותה לנהל את תחום הבטיחות - אלא אם מדובר בוועד עובדים של מונופול ממשלתי, דוגמת הרכבת.

אלא שמאחר שמדובר בוועד עובדים של מונופול ממשלתי חזק, הגבול שבין זכותם של העובדים להגן על זכויותיהם ובין זכותה (חובתה?) של ההנהלה לנהל מטשטש והולך, עד כדי אובדן דרך. אובדן הדרך הביא את כל הגורמים המוסמכים - הנהלת הרכבת, משרד התחבורה, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה - להכרה כי לא ניתן להמשיך ולנהל את הרכבת במתכונתה הנוכחית, ולכן המשך ההשקעות המתכוננות בפיתוח תשתית הרכבת (כ-30 מיליארד שקל) ייעשו במסגרת חברה חדשה. חברה ממשלתית חדשה נוספת (ולא חברה פרטית).

גם לכך אדרעי, כמובן, מתנגדת - הגם שהובטח לה כי עובדי הרכבת הקיימים ימשיכו לעבוד כסדרם, ואיש מהם לא יפוטר ולא יורעו תנאיו. "אני לא נאיבית", היא אומרת. "ברור לי שמערך הרכבת הקיים יתיישן עם הזמן, ומה יעשו אז עם עובדי הרכבת הישנה?".

במקרה זה חייבים להודות כי אדרעי צודקת. הפניית עתידה של הרכבת לחברה חדשה תביא, בחלוף הזמן, לייתור חברת הרכבת הקיימת. 2,000 העובדים יעברו בהדרגה לחברה החדשה - אבל בהתאם לתנאי העבודה שייקבעו בחברה החדשה. תנאים שלא יכללו, למשל, זכות וטו לעובדים על התקנת אמצעי בטיחות. לכן, ראש הוועד העתידי ברכבת, בעוד עשר או 15 שנים מהיום, יהיה ראש ועד חלש הרבה יותר - שלא יוכל עוד לתת לעובדיו לישון, גם כאשר יש צו בית משפט שמורה אחרת.

לכן אדרעי קוראת את התמונה העתידית נכון - הרפורמה המוצעת ברכבת תחליש את כוחם של עובדי הרכבת. הבעיה שהיא מסרבת לקרוא את תמונת ההווה נכון - התמונה שלפיה ההתנהלות הכוחנית ובלתי אחראית של עובדי הרכבת (ושל מספר מונופולים ממשלתיים נוספים) מביאה לשבר אמון של הממשלה בהם, והיא המניע לכך שהממשלה מחפשת פתרונות כיצד להתנתק מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#