רק שעובדי חברת החשמל לא יעשו קונצים - אנרגיה ותשתיות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רק שעובדי חברת החשמל לא יעשו קונצים

כולם מיואשים מהניסיונות של עובדי חברת החשמל לחבל ברפורמה, ולכן היא מתקבלת בזהירות יתרה, אפילו בציניות ■ גם הפקידים שחתומים עליה מודים שהיא מלאה בפשרות ■ אך אחרי 21 שנה של מאמצים כושלים לשנות את משק החשמל - אין ברירה אלא לקחת את הסיכון הכרוך בה

12תגובות
תחנת הכוח בחדרה
יוסי וייס / חברת החשמל

המספר המעניין העולה מהסכם העקרונות לרפורמה במשק החשמל הוא 40%. זה יהיה נתח ייצור החשמל של חברת החשמל בתום תקופת הרפורמה. המשמעות היא שבעוד שמונה שנים, יצרנים פרטיים יפיקו כ–60% מהחשמל בישראל, חלקו באמצעות תחנות כוח רגילות וחלקו באמצעות אנרגיות מתחדשות, ובכך ייהפכו ליצרני החשמל המובילים בישראל. במקביל, מונופול החשמל, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, יחדל מלהתקיים.

אלא שיש בעיה עקרונית עם המספר הזה. למרות כל הכוונות וההצהרות, חברת החשמל ממשיכה להקים תחנות כוח חדשות, ולכן ממשיכה לסבול מניגוד עניניים בין היותה יצרנית חשמל (הנמצאת בתחרות עם אחרים) ובין היותה מונופול בהולכה ובחלוקה של החשמל. זהו מבנה שרחוק מלהיות אופטימלי, ומעורר חששות כבדים לגבי המשך הניצול לרעה של כוחה של חברת החשמל.

שנית, יש כאן בעיית אמינות. חלק גדול מהמעורבים ברפורמה בחשמל, החל ביצרני החשמל הפרטיים המתחרים כיום בחברת החשמל, וכלה בגורמים בכירים במשרדי האוצר, ראש הממשלה או האנרגיה, לא מוכנים להתחייב שהמספר הזה אכן יצא לפועל. 21 שנה של מאבקים מרים מול ועד עובדי חברת החשמל, בניסיון להביא אותו להסכמה לרפורמה, ועשור של ניסיונות מטעם הוועד לערוך סיכול ממוקד למתחרים, הולידו את המיתוס שוועד עובדי חברת החשמל הוא כל יכול. אם הוא רק רוצה, הוא יכול לחבל כל נסיון להוציא את משק החשמל מלפיתתו החונקת.

משבר האמון החריף יוצר קושי אמיתי לקדם את הרפורמה בחשמל. כמעט כל סעיף בהסכם העקרונות נתפש ככזה שניתן לסכלו בקלות. במסגרת ההסכם הסכימו עובדי חברת החשמל למכור 4.5 תחנות כוח, עם היקף יצור חשמל נוכחי של כ–4,500 מגה־ואט, והיקף ייצור חשמל עתידי גדול יותר (משום שעל השטח שבו נמצאות התחנות אמורות להיבנות תחנות גדולות ויעילות יותר).

מחלישים את המונופול

יצרני החשמל הפרטיים מזהירים כי ההתחייבות הזאת עלולה להישאר אות מתה, וכי עובדי חברת החשמל ינקטו בתחבולות כדי להשאיר את תחנות הכוח בידיהם. במסגרת ההסכם איפשרה המדינה לחברת החשמל להקים עוד שתי יחידות ייצור בחדרה בהספק של 1,200 מגה־ואט — אף שהחוק הקיים אסר על החברה להקים תחנות כוח חדשות. היצרנים הפרטיים רואים בכך סימן רע לבאות ותוהים מי יבטיח להם שכניעה כזו לא תחזור על עצמה גם בעתיד.

חשש ממשבר מכוון

כולם זוכרים את משבר החשמל ב–2009, כשרזרבות החשמל של ישראל הגיעו אל מתחת למינימום ההכרחי, והמדינה אפשרה בעקבות זאת לחברת החשמל לבנות בדחיפות תחנות חדשות. היצרנים הפרטיים משוכנעים שעובדי חברת החשמל מתכננים ליצור שוב משבר חשמל מדומה שכזה. הם יערימו קשיים בכוונה, לא ימכרו תחנות ליצרנים פרטיים, לא ימתחו קווי חשמל — דבר שיחבל במאמצי היצרנים הפרטיים להקים תחנות כוח חדשות — ותחת האילוץ של המשבר שייווצר ילחצו על המדינה לאפשר להם להקים תחנות כוח נוספות.

פקידים בכירים שהיו מעורבים במשא ומתן על הרפורמה מודים בכנות שהחששות האלה אינם מופרכים. הרי הרפורמה נפתחה ברגל שמאל — אף שהחוק הקיים אוסר על חברת החשמל להקים תחנות כוח חדשות, בפועל איפשרה הרפורמה לחברת החשמל להקים עוד שתי תחנות כוח בחדרה, האחרונות שתקים לכאורה אי־פעם. עם כניעה כזו קשה להשתכנע לגבי נחישותה של המדינה למנוע מחברת החשמל להקים תחנות כוח, ולהקטין את הנתח שלה בייצור אל מתחת לרף ה–70% שעליו היא אחראית כיום.

עובדי חברת החשמל מבצעים תיקונים
גיל אליהו

גם הפקידים שחתומים על הרפורמה ומסנגרים עליה מודים שהיא מלאה בפשרות — ולכן מלאה בסיכונים. עם זאת, בתום 25 שנה של ניסיונות כושלים לקדם את הרפורמה בחשמל, הפקידים משוכנעים שהסיכון הוא הכרחי ואף כדאי, וכי יש מספיק אמצעי זהירות שהוכנסו להסכם כדי לוודא שוועד עובדי חברת החשמל לא יפר אותו. למשל, הפיצוי שיינתן לעובדים בגין הרפורמה יהיה מותנה בהתקדמות במכירת 4.5 תחנות הכוח שאותן התחייבו העובדים למכור. אם יתברר שהעובדים מערימים קשיים במכירת התחנות — אף תוטל עליהם סנקציה, שעדיין לא סוכמה.

גם ההיתר שניתן לחברת החשמל לבנות שתי יחידות חדשות בחדרה מותנה במכירה: היחידה השנייה לא תוקם עד שתחנות הכוח האחרות לא יימכרו. אם עובדי חברת החשמל יעשו קונצים ויסרבו למתוח קווי חשמל לעבר תחנות הכוח הפרטיות, החברה תספוג סנקציה תקציבית שתפגע בה. אם גם הסנקציה התקציבית לא תעזור — המדינה תשקול להתערב ולבנות קווי חשמל בעצמה. שיקום מי שמאמין לאיום האחרון. היכולת של המדינה להקים קווי חשמל בעצמה בעידן שבו חברת החשמל תישאר מונופול ברשת ההולכה מוטלת בספק.

לשנות את מפת האינטרסים

המדינה יודעת שלפחות חלק מאמצעי הזהירות, שנועדו להכריח את עובדי חברת החשמל למלא את ההסכם שהם עצמם חתמו עליו, כנראה לא יהיו בני מימוש. לכן, ההסכם רצוף בכמה שכבות של אמצעי זהירות, כדי שאם אחת מהן לא תעבוד — יהיה ניתן לשלוף אחרת. עובדי חברת החשמל קנו לעצמם מוניטין לא אמינים, והם משלמים על זה עתה מחיר בהכבדה של המדינה עליהם במסגרת ההסכם.

תחנת הכוח בחדרה
יוסי וייס / חברת החשמל

עם זאת, זהו הסכם היסטורי. אחרי 25 שנה של ניסיונות כושלים לבצע רפורמה במשק החשמל — אין ברירה אלא לקחת את הסיכון הכרוך בו. ההסכם מציב שני עקרונות חשובים: האחד, שחברת החשמל, אחרי שתסיים לבנות את שתי תחנות הכוח האחרונות בחדרה, לא תבנה תחנות כוח נוספות, דבר שיוביל לכך שחלקה בייצור החשמל בישראל ילך ויפחת עם השנים. השני, שניהול מערכת החשמל בישראל ייעשה בידי מנהל מערכת עצמאי, שיתכנן את מערכת החשמל, את תחנות הכוח, את רשת החשמל, וישלוט על רכישת החשמל מהיצרנים הפרטים השונים. מנהל רשת עצמאי אמור לפעול ללא משוא פנים, כלומר שהאינטרסים שהוא יפעל לקדם יהיו לטובת המערכת — ולא לטובת העובדים.

אם כל השלייקס שהוכנסו להסכם יעבדו, ונתח הייצור של חברת החשמל ילך ויקטן, גם האינטרס של העובדים ישתנה. עיקר העשייה שלהם לא יהיה בנייה והפעלה של תחנות כוח, אלא פרישה ותחזוקה של רשת החשמל, שמוליכה את החשמל בין תחנות הכוח. עדיף היה שחברת החשמל לא תמשיך לייצר חשמל (ושייצור החשמל יעבור במלואו לידיים פרטיות) ואז ניתוק האינטרסים של העובדים היה חד וברור, אבל גם בהינתן בכך שחברת החשמל תקטן בהיקף הייצור שלה — שינוי האינטרסים יכול להיות מהותי. לשם כך, צריך לוודא גם שהיצרנים הפרטיים גדלים במקביל, דבר שיתאפשר רק על ידי הקפדה על פרטי ההסכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם