תשכחו ממאות המיליארדים: למה קרן הגז כמעט ריקה? - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תשכחו ממאות המיליארדים: למה קרן הגז כמעט ריקה?

ההכנסות ממיסוי ששינסקי מתעכבות: ב-2016 לא נכנסו כספים לקרן הגז הריבונית של ישראל, וככל הנראה לא ייכנסו אליה כספים לפני 2020 ■ האם אנחנו חשופים לתכנוני מס מצד חברות הגז, והאם רשות המסים ערוכה להתמודד עם העניין?

75תגובות
אלבטרוס

"עד למועד שבו הכנסות המדינה מההיטל יגיעו למיליארד שקל, מופקדים כספי ההיטל בקרן חוץ תקציבית, המנוהלת באגף החשב הכללי, שיתרתה נכון ל–31 בדצמבר 2016 היתה כ–459 מיליון שקל (ב–2015 — כ–459 מיליון שקל). ב–2016 לא היו הכנסות מהיטל זה". הערה זו נכתבה באופן אגבי, בעודה מסתתרת בעמוד 119 בדו"ח הכספי של המדינה ל–2016, שפורסם בשבוע שעבר בידי החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו.

למרות הצנעתה, משמעות ההערה חשובה ביותר: בשנה שעברה לא נצברו רווחים לקרן הגז הריבונית — אותה קרן שהוקמה בעקבות מסקנות ועדת ששינסקי. קרן זו הטילה מס יתר על רווחיהן של חברות חיפושי הגז בים, בעיקר החברות דלק ונובל אנרג'י, ונוסף על כך, מס דומה שהוטל שלוש שנים מאוחר יותר על רווחי האשלג של כיל (מפעלי ים המלח).

למעשה, עד כה הקרן עוד לא קמה. כדי שהיא תוקם צריכים להיצבר בה נכסים של יותר ממיליארד שקל. היקף הנכסים הנוכחי, שנשמר בצד עד לרגע הקמת הקרן, הוא 459 מיליון שקל, והוא לא גדל כלל ב–2016. לכן, בשלב הזה הקרן היא עדיין תקווה שלא מומשה.

לפני כשנה הערכנו כאן כי הקרן תקום, כלומר תעבור את רף מיליארד השקלים הנחוצים להקמתה, עד 2019. השנה כבר לא נסתכן בתחזית דומה, משתי סיבות. הראשונה, הביטחון שהיה במדינה באשר לכך שרווחיה היציבים של כיל יעברו את הרף הקובע כדי להפעיל את מס ששינסקי עד 2018 — התערער. ירידת מחירי האשלג פגעה קשות ברווחיה של כיל, וככל הנראה רווחי החברה נמצאים כיום מתחת לרף הקובע של ששינסקי.

ההיגיון שהנחה את ועדת ששינסקי הוא הטלת מס גבוה מאוד — אבל רק על רווח שהוא גבוה מאוד. הרף שנקבע לגבי כיל הוא 14% תשואה שנתית, ו–20% תשואה שנתית — שתי מדרגות, שברגע שהחברה חוצה אותן, המס עליה מזנק. שנים ארוכות התשואה של כיל היתה הרבה מעל לרף שנקבע בוועדת ששינסקי. ואולם, דווקא עתה, כשהמדינה מנסה למסות את רווחי היתר האדירים האלה, מחירי האשלג צנחו ועמם התאייד מרבית הרווח העודף.

למעשה, יש בישראל אפילו מי שמבכים בדיעבד את ההחלטה להטיל את מס ששינסקי בתמורה להפחתת היקף התמלוגים שמשלמת כיל מהכנסותיה. אלא חוששים מכך שבשנים הקרובות עסקה זו — פחות תמלוגים, יותר מס עודף — דווקא תקטין את תשלומי המס הכוללים של כיל.

בכל מקרה, כיל כבר אינה מכרה זהב כפי שהיתה בעבר, ואף התקבולים מתגליות הגז בים מורכבים. ועדת ששינסקי רצתה למסות רק רווחים גבוהים מאוד, מתוך תפישה הוגנת, שלפיה זכותם של המשקיעים בים להרוויח רווח הגון לפני שהממשלה שולחת את ידה הנוספת אל כיסם. לכן התמלוגים — הנגבים מההכנסה בכלל ולכן הם המס הכי פחות הגון — לא שונו ונותרו על 12.5%, ומצד שני, הוטל מס עצום על רווחים גבוהים במיוחד.

שאלת התחכום החשבונאי

הסיבה השנייה שבגינה יש להניח שהקרן לא תקום לפני 2019 נובעת מכך שלפי המנגנון תגליות הגז בים, מס ששינסקי יחול רק על רווח מצטבר בסכום שגבוה פי 2.3–1.5 מהיקף ההשקעות של החברות בחיפושי הגז. המטרה של החלטה זו היתה לעודד את היזמים לבצע את השקעות העתק הנדרשות בפיתוח מאגרי הגז, בכך שיובטח להם שעד שהם לא יחזירו לעצמם רווח בסכום כפול פחות או יותר מהיקף ההשקעה, הם לא יחויבו במסים העודפים של ששינסקי.

במונחים כספיים, המשמעות היא שמאגר תמר צריך להציג רווחים מצטברים של יותר מ–8 מיליארד דולר לפני שהוא יידרש לשקלל את מס ששינסקי, ומאגר לווייתן — לאחר שיפותח — יצטרך להגיע לרווחים צבורים של יותר מ–6 מיליארד דולר לפני שהמס המיוחד יחול עליו. לווייתן עדיין לא מפותח, ולכן הוא כרגע אינו רלוונטי. תמר הוא מאגר פעיל ורווחי מאוד, אבל הרווח המצטבר שלו עדיין לא הגיע לרף ה–8 מיליארד דולר. מתי הוא יגיע לשם? כנראה לא לפני 2021. אולי נזכה והתאריך יוקדם בשנה או שנתיים.

העובדה שהקרן הריבונית של ישראל עוד לא קמה, ושב–2016 הקרן לא צברה אפילו שקל אחד, אינה צריכה להפתיע לרעה או לאכזב. במידה רבה זה צפוי, בהתאם ללוחות הזמנים של התקדמות ההשקעות במאגרי הגז בים, וקצת פחות צפוי במקרה של כיל — אבל בלתי־נמנע, בשל ירידת המחירים העולמיים של האשלג.

על אף זאת, השיהוי בהקמתה של הקרן הזאת מעורר אי־נוחות. נזכיר שבנק ישראל העריך תחילה כי הקרן תצבור במהלך השנים נכסים של 125 מיליארד דולר, ובהמשך מיתן את התחזיות שלו לצפי נכסים של 265 מיליארד שקל עד 2040. הפער בין התחזית למציאות מעורר שאלה לא נעימה — שאלת התחכום החשבונאי של החברות שצריכות לשלם את מס ששינסקי, ועד כמה התמריץ שלהן הוא לבצע תכנוני מס אגרסיביים במטרה למנוע את הגעתן לרף הרווח הקובע לצורך הפעלת המס.

נזכיר כי גם כיל וגם חברות הגז משלמות באופן שוטף שני מסים ממשלתיים: תמלוגים (מס על ההכנסות ממשאבי טבע) ומס חברות. אלה זורמים לכיסה של המדינה בכל העת. החידוש של מס ששינסקי הוא בהיותו רובד מיסוי נוסף שמצטרף לשני הרבדים הקודמים ובא מעליהם: רק לאחר שהרווחים של החברות חוצים רף גבוה מסוים, החברות מתבקשות להגדיל מאוד את שיעורי המס שלהן.

במקרה של כיל, מדובר על מס ששינסקי בשיעור של 42% מהרווח. במקרה של חברות הגז, מדובר על מס ששינסקי שהוא מעל ל–50% מהרווח. בסך הכל — ביחד עם התמלוגים, מס החברות והפעלתו הלאה של מס ששינסקי — חברות הגז אמורות להגיע לתשלום מס של 62% מהרווחים שלהן — על כל שקל רווח, 62 אגורות יזרמו לכיסה של המדינה.

זהו שיעור מס עצום. העובדה שהוא הגון יחסית ביסודו, כלומר שהוא מופעל רק במקרה שבו הרווח גבוה במיוחד, ספק אם תנחם את בעלי המניות ואת המנהלים של אותן חברות, שיצפו בעיניים כלות איך המדינה לוקחת את החלק הארי של הרווח שלהם לכיסה. זו גם נקודת התורפה של ההיגיון המסדר של ששינסקי: מדובר במס סבוך יחסית, וכזה שהתמריץ של החברות שלא לשלם אותו הוא עצום.

בניסוח הפוך: גם לכיל וגם לחברות הגז יש תמריץ אדיר לבצע תכנוני מס במטרה להקטין את הרווח שלהן אל מתחת לסף הקובע של הפעלת מס ששינסקי. מכיוון שמדובר בחברות מתוחכמות מאוד, ובמקרה של חברות הגז — גם הן עוסקות בתחום שאינו מוכר בארץ ואין לגביו ניסיון — הפוטנציאל למימוש תכנוני מס שכאלה נראה גבוה.

הביטחון העצמי של רשות המסים

בדיעבד, יש מי שטוענים שמדינת ישראל משחקת לידיהן של החברות, בכך שבחרה להטיל את מיסוי היתר שלה על משאבי הטבע כנגזרת מהרווח ולא כנגזרת מההכנסות (תמלוגים). מצד שני, מצדדי ששינסקי טוענים שמיסוי ההכנסות באמצעות תמלוגים הוא מאוד לא הוגן, והיה עלול להרחיק משקיעים. הם גם טוענים שהיכולת לבצע תכנוני מס קטנה במיוחד, לפחות במקרה של חברות הגז שלגביהן מס ששינסקי נקבע כנגזרת של היקף ההשקעות.

במה אנחנו חושדים — שהחברות ינפחו השקעות סתם או שידווחו על השקעות שלא נעשו? האחרון הוא כבר עבירה פלילית חמורה שתסבך את המנהלים הישראלים עם החוקרים של רשות ניירות ערך הישראלית, ואת המנהלים האמריקאים עם החוקרים הנוקשים עוד יותר של רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC).

ברשות המסים טוענים כי הוקם צוות פנימי ייעודי, שכל עיסוקו הוא בדיקת הדיווחים של חברות הגז. את הטענה כי מדובר במומחיות שחסרה בישראל, ואולי ראוי היה לתגבר את הצוות הזה עם מומחים בינלאומיים, דוחים שם — שוב, מתוך ביטחון שמס ששינסקי קל יחסית לבדיקה, מפני שהוא תלוי בהיקף ההשקעות ותו לא.

אפשר לקוות שהביטחון העצמי של רשות המסים, שסבורה כי היא מסוגלת להתמודד בכוחותיה שלה עם התחכום של חברות חיפושי הגז, הוא מוצדק. בכל זאת, ההכנסות מששינסקי נאמדות בסכום של יותר מ–260 מיליארד שקל לאורך השנים, כך שמדובר באירוע מס מספיק גדול כדי שנקדיש לו את מרב כוחותינו המקצועיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#