פרשנות

אלפי ספקים בני ערובה: "נוהל שכן" - בחסות בית הדין לעבודה

9,400 ספקים ואלפים מעובדיהם מוחזקים כבני ערובה במלחמת טריטוריה על הריבונות בישראל

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיקו צרפתי
מיקו צרפתיצילום: אליהו הרשקוביץ

בחמישה משפטים, ובפישוט רב, זהו האבסורד הכי גדול שמתפתח בימים אלה במשק: ממשלת ישראל הציגה רפורמה במשק החשמל. ועד העובדים במונופול החשמל הממשלתי התנגד לרפורמה. בית הדין לעבודה הורה לממשלה לגבש רפורמה חדשה. הממשלה ענתה שאין זה מסמכותו להורות לה איזו רפורמה להציע – ועתרה לבג"ץ. בית הדין לעבודה התרעם – והתיר לוועד לפגוע ב-9,400 ספקים חיצוניים לחברת החשמל, כדי שבמצוקתם, יפעילו על הממשלה לחץ להיכנע. כך, הזוי כפי שזה נשמע.    

ממשלה היא שקובעת, לטוב ולרע, את המדיניות הכלכלית בישראל. מקומם של בתי הדין לעבודה הוא בשמירה על זכויות עובדים. גבולות הגזרה של המשאים ומתנים בין המדינה לעובדים הם הפיצוי שלו יזכו בגין הפגיעה בזכויותיהם, אם הוכחה כזו – אבל בטח שמיקו צרפתי, יו"ר ועד מונופול, לא יכתיב מהפוזיציה שבה הוא עומד את מבנה משק החשמל בישראל.

ברגע שבו צרפתי, פנחס עידן או אלון חסן מטילים וטו על ניסיונות הרשות המבצעת והמחוקקת לייעל את ניהול התשתיות החיוניות בישראל – הם חורגים ממקומם, ותפקיד בית הדין לעבודה הוא לרסן אותם – ולא לאפשר להם להשתמש בזכות השביתה ככלי נשק במאבקם נגד הריבון.

מרגע שבו בתי הדין לעבודה משמשים אמצעי בידי קבוצות הלחץ החזקות במשק על מנת לכפות על הממשלה רפורמות למידותיהן, הם מערערים על ריבונות המדינה – וחוטאים לתפקידו החשוב של המוסד השיפוטי הזה.

השופט יגאל פליטמן
השופט יגאל פליטמןצילום: תומר אפלבאום

מכאן, קצרה הדרך להתדרדרות ביחסים בין הממשלה לבין בתי הדין לעבודה, להבעת חוסר אמון, ואז לתחושות מיאוס הדדיות ואף זלזול.  

ממשלת ישראל קצה בגיבוי האוטומטי שבית הדין לעבודה נותן דווקא לעובדים החזקים במשק – אלה שמחזיקים בשאלטר כלכלי ופוליטי, ומנצלים אותו לסחיטת זכויות יתר שאותן מממנים יתר העובדים בשירות הציבורי ובכלל.

לממשלה נמאס להיגרר בכל שני וחמישי לדיונים קטנוניים בגלל עיצומים פראיים, נמאס מלהעסיק את הפקידות הבכירה בכתיבת תצהירים ובעדויות מיותרות בתיאטרון הבובות המביך באולמות בתי הדין לעבודה – ובעיקר נמאס מהניסיונות העיקשים של שופטי בית הדין לעבודה לקבוע בעצמם את גבולות המדיניות הכלכלית בישראל.

התגובה של שופטי בית הדין בחיפה ובירושלים לעוינות הממשלתית כלפיהם באה לידי ביטוי בסוף השבוע דווקא בשפיכת שמן למדורה, לאחר שאפשרו לעובדים לפגוע גם בצדדים שלישיים, שאינם קשורים בכלל לסכסוך העבודה הזה, ולהלין 10% משכרם של 9,400 ספקים חיצוניים. למה? במה הם חטאו? מה זה, "נוהל שכן" בחסות דיני עבודה?

ההחלטה השרירותית הזאת תביא בסופו של יום ציבור תמים לשלם פעמיים: פעם אחת את מחיר הסיאוב המונופוליסטי באמצעות חשבונות החשמל – ובפעם השנייה את מחיר הפיכתו לבן ערובה במלחמת טריטוריות מיותרת ומביכה.  

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker