נחשף ב-TheMarker |

צ'ופר לוועד, גלולת רעל - ומינויים של ישראל ביתנו: כך קרסה מקורות באשדוד

הקריסה הגדולה בתולדות המדינה: מדוע מקורות רוכשת את החשמל היקר מבין מתקני ההתפלה, היכן פישל בנק הפועלים - ואיך קשור למחדל מנהל פיתוח עסקי בן 29?

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משמאל: אביגדור ליברמן, רעייתו, ואלכס ויז'ניצר
משמאל: אביגדור ליברמן, רעייתו, ואלכס ויז'ניצרצילום: אסף לב

1. מה שנולד בחטא

מתקן ההתפלה באשדוד נועד לשמש אתנן עבור ועד העובדים במונופול מקורות. ב–2007 ביקשה הממשלה ליישם בחברת התשתית הממשלתית שינוי מבני עמוק, שבמסגרתו יפוצל המונופול למקטעי פעילות.

בגלל התנגדות העובדים, נאלצה הממשלה להתפשר על הקמת חברות בנות נכות (תלות תקציבית בחברה האם, חפיפה עם הדירקטורים בחברה האם, השאלת עובדים). בנוסף, הסכימה הממשלה לצ'פר את העובדים באמצעות מתקן התפלה שיימסר לביצועם בפטור ממכרז — ולא על דרך מכרזי זכיינות ליזמות הפרטית.

אתר מתקן התפלת המים של מקורות באשדוד. מקור שבחן את איכות העבודה במתקן: "הכל חלוד, הצינורות לא בסדר"
אתר מתקן התפלת המים של מקורות באשדוד. מקור שבחן את איכות העבודה במתקן: "הכל חלוד, הצינורות לא בסדר"צילום: אילן אסייג

אין בדברים האלה כדי לשלול את ההיגיון שבהקמת מתקן התפלה אחד לפחות בידי חברה ממשלתית. יש הגיון בהשגת ידע ציבורי בהקמה ובתחזוקה של ספק שירות חיוני — ויש גם אינטרס ציבורי מובהק בשבירת המונופול של חברת IDE בשוק ההתפלה, שתופס מקום דומיננטי יותר במיפוי מקורות המים של ישראל. אלא שנימוקים מאקרו־כלכליים אלה נועדו להצדיק בדיעבד את מסירת הפרויקט לידי מקורות — ולא היו אלה שהניעו אותו.

אם היה נערך דיון ממשלתי רציני בשאלה האסטרטגית של חלוקת שוק ההתפלה, שימור ידע והבטחת רפרנס ממשלתי בהקמת מתקני התפלה — תוך מינוף הניסיון הפרטי המוצלח בעולם הזה — סביר מאוד שהמתקן היה מוקם בדרך אחרת והתוצאה היתה שונה בהתאם.

2. אופוזיציה מבית

במקום תוכנית מקצועית סדורה נאלץ הדרג הפקידותי לבלוע צפרדע פוליטית גדולה במיוחד — מה שהוליד את ההתייחסות אל פרויקט ההתפלה של מקורות כאל בן חורג. מכאן קצרה היתה הדרך לתכנון שטחי ולפיקוח רופף.

ההתנערות הממשלתית מהפרויקט והותרתו בידי מקורות, כדי שזו תעשה בו כראות עיניה, באו לידי ביטוי בהתקשרות מולה לפי מודל זיכיון פרטי — כאילו מדובר ביזם פרטי שמקים עבור המדינה מתקן התפלה, ולא בחברה ממשלתית שכישלונה עלול לחשוף את הקופה הציבורית להפסדים.

קריסת פרויקט מתקן ההתפלה באשדוד — השחקנים הבולטים

על אלה נוספו כמה "גלולות רעל" שהוטמעו במודל הפרויקט של מקורות. למשל, חיובה בלקיחת קבלן משנה שיקים עבורה את הפרויקט (תוך גזירת קופון) והתעקשות על מחיר מים תחרותי שלא גילם את הסיכונים שלקחה מקורות — הגם שלא היו מחוייבי המציאות. בבחינת "רוצים מתקן התפלה? אז בתנאים שלנו", ואז "שיאכלו הם מה שבישלו" — אף שציבור צרכני המים הוא זה שלבסוף נאלץ לבלוע את התבשיל המבאיש.

3. זרקו מחיר

חמש פעמים הפחיתה מקורות את המחיר שרצתה לגבות מהמדינה בעבור המים המותפלים מהמתקן שלה, עד שאגף החשב הכללי התרצה ונתן אור ירוק לפרויקט. זה לקח שנה וחצי.

תחילה נקבה מקורות במחיר מופרז של 2.86 שקל למ"ק. אחרי שבמתקן המקביל בשורק הציעה IDE מחיר אגרסיבי של 2.01 שקל למ"ק מי ים מותפלים — החליטה ועדת המכרזים הממשלתית לחייב את מקורות לרדת ל–2.30 שקל למ"ק, תוך שהיא טוענת (ובצדק) לגביה מופרזת פוטנציאלית של מיליארד שקל.

לאחר שנה וחצי של כיפופי ידיים הצליח יו"ר דירקטוריון החברה אז, אלכס ויז'ניצר, לשכנע את משרד ראש הממשלה שלרדת ל–2.40 שקל למ"ק זה די והותר, ובתמורה התחייב ללו"ז לא ריאלי של שנתיים וחצי. ככל הנראה, מתוך תפישת עולם שדוגלת ביציאה לדרך — ובמקצה שיפורים פוליטי מאוחר.

גם אם בהצעת מקורות המקורית היו לא מעט שומנים — האם ייתכן שפרויקט תשתית מסובך שהופקד בידי חברה חסרת ניסיון, ונדרש עוד בתשלום "עמלה" לקבלן משנה, יצליח לחתוך 16% מההכנסות הנדרשות לכיסוי החוב ועוד להישאר רווחי?

כבר באותם ימים דובר על תשואה גבולית לפרויקט (3%–5%), ולימים התברר כי זו היתה קרובה יותר ל–1%. אי־אפשר לצאת לפרויקט תשתית מסובך עם מרווח לא סלחני, בלוח זמנים לא ריאלי — כשכל טעות גוררת באופן מיידי הפסד — ובפרויקט הזה נעשו המון טעויות.

בין אם מדובר בהתנהלות דווקנית של האוצר או בשמירה אחראית על הקופה הציבורית — במקורות ציפו שהפריץ ימות, אבל בסופו של יום דווקא "הבולדוזרים" התאיידו והפרויקט התרסק.

מתקן ההתפלה באשדוד
מתקן ההתפלה באשדודצילום: תומר אפלבאום

4. הכל בגלל החשמל

במאי 2014 פירסמה מקורות מכרז בינלאומי להקמה של תחנת כוח פרטית בהספק של 60–70 מגה־וואט, על מנת שזה יספק למתקן ההתפלה שלה באשדוד חשמל מוזל.

החשמל מהווה תשומה עיקרית בהליך התפלת מי ים. מחירו אחראי ל–30%–40% ממחיר המים המותפלים. לכן רכישת חשמל פרטי מוזל משפרת באופן משמעותי את המודל הפיננסי של המתקנים, וזאת הסיבה לכך שמתקן ההתפלה באשקלון "ניזון" מתחנת כוח פרטית סמוכה, ואילו מתקני ההתפלה בחדרה ובפלמחים רוכשים חשמל מתחנות כוח פרטיות.

עבור מקורות, תחנה פרטית היתה עשויה לחסוך סביב 2 אגורות במחיר מ"ק מים — אלא שהיא פיספסה. התוכנית שהגישה לאישור רשות החשמל לא עמדה בתקנות העדכניות לקבלת רישיון ייצור ואף אחד לא נרתם לעשות לה הנחות. כך, אף שייצור חשמל פרטי שוקלל במודל הפיננסי שאושר למקורות, המכרז שפירסמה מעולם לא מומש — ותשואת הפרויקט שוב קוצצה.

5. עבודה מזעזעת

"קטסטרופה" — כך מכנה מקור שבחן את איכות העבודה במתקן ההתפלה. "הכל נוזל, חלוד, תחנת השאיבה מלאה בעיות, את הממברנות (מסננים) כבר החליפו, ואפילו הצינורות שבאחריות מקורות לא בסדר. כל תהליך ההתפלה שם דפוק. זו חרפה. כל מי שרואה מזדעזע".

מקורבים לפרויקט מעידים כי בצד כל הביקורת על התנהלות מקורות — הקבלן שלקחה לטובת הפרויקט פישל, לא רק באיכות העבודה, אלא גם באיחור של שנתיים, שגבה מחיר בקנסות כבדים.

מקורות בחרה בקבוצת IVM של Sadyt הספרדית ומנרב הציבורית, בזכות הצעה שהיתה זולה בכ–200 מיליון שקל מזו שאחריה, ואף שלא היתה בעל ניסיון משמעותי בתחום. זאת, בתום הליך מכרזי כפול — לאחר שבית משפט פסל את הקבוצה בסיבוב הראשון, ומקורות כינסה את ועדת המכרזים שלה שעות ספורות לאחר מכן כדי לבחור בו פעם שנייה.

עצורים בביהמ"ש - ישראל ביתנו
עצורים בביהמ"ש - ישראל ביתנוצילום: ניר קידר

גם כאן, מה שנולד בהתנהלות תמוהה הסתיים במפח נפש, כשמקורות תובעת את הקבלן על 700 מיליון שקל — וזה משיב לה בתביעה נגדית בסך 500 מיליון שקל.

בסופו של יום, המתקן מציג תפוקה שעונה רק על 80%–85% מהמודל. התוצאה היא התפלת מים בשעות שיא (שבהן החשמל יקר), שריפת יותר כימיקלים — והעמקת ההפסדים בעבור כל מ"ק מי ים מותפלים עד כדי הפסד תפעולי נתון של 3–5 מיליון שקל בחודש.

מתקן ההתפלה, אגב, מושבת כבר שבועיים בגלל עוד תקלה שאיש לא מצליח להתחקות אחר מקורה.

6. ככה לא מנהלים

במלואת שנה לתחילת עבודות ההקמה התחלפו כבר שלושה מנהלי עבודות, רבים אחרים עזבו — ובמקומם הגיעו מעת לעת צוותים שנדרשו ללמוד מחדש את החומר ופיקחו על הנעשה באשדוד ממשרדי מקורות במרכז תל אביב.

לא היתה התחייבות ללוח זמנים, לא בקרה, לא ניהול תקציבי אחראי. מקורות ייזום נדמתה כתחנת רכבת של מינויים, פוליטיים בעיקר. מייסד החברה, מהנדס בעל שם, הוחלף במנכ"ל לשעבר של החטיבה להתיישבות, ולאחר שזה התפטר בעצמו בחלוף תקופה קצרה — הוא הותיר את החברה בידי מנכ"ל זמני שכיהן במקביל גם כסמנכ"ל כספים, כשהוא בכלל עובד מושאל ממקורות האם.

במשך שש שנים ליוו את מתקן ההתפלה באשדוד עשרות עובדים, מיעוטם בעלי ניסיון, שעבדו תחת כאוס ניהולי שחריג גם ביחס לסטנדרטים שחברת מקורות בעצמה הכתיבה בשוק התשתיות. ככה מנהלים פרויקט? ככה מפקחים על עבודות ב–1.6 מיליארד שקל?

מי ביקר את העבודות וחתם על תקינות המתקנים? למה המשיכה מקורות לשלם לקבלן עבודות שלטענתה חירב שוב ושוב את המתקן? איפה היה הדירקטוריון, איפה היו שומרי הסף?

מסיבת עיתונאים במשרד האוצר
מסיבת עיתונאים במשרד האוצרצילום: אמיל סלמן

מדוע הנשימה מקורות האם את חברת ההפעלה של המתקן, רק כדי שזו תאפשר למקורות ייזום לשרת את החוב לבנק בכל מחיר? מדוע המשיכה לעשות זאת גם אחרי שמחקה את הונו העצמי של הפרויקט — ולאחר שהתברר כי הבנק משרת בעיקר את קבלן העבודות, ונמנע משחרור דמי עיכבון שיכלו להציל את הפרויקט?

מקורות הפרה כמעט כל פרקטיקה ניהולית מוכרת, והשקיעה יותר זמן בהפצת מצגי שווא על הצלחת הפרויקט מאשר בניהול שלו — בעוד שהיא ממשיכה לשפוך כספי ציבור לבור העבודות על מנת שלא לעצור אותן.

7. כשהבנק מפשל

בנק הפועלים, מארגן האשראי לפרויקט (1.3 מיליארד שקל), נחשב לחלוץ במימון פרויקטלי, ואין בקיא ממנו בליווי פרויקטי תשתית מורכבים ועמוסי סיכונים. מדוע לפיכך נרדמו אנשיו, ואיפה היה היועץ ההנדסי של הבנק?

בוויכוח בין חסידי הפרויקטים התקציביים לבין המצדדים בזכיינות, נוהגים האחרונים לטעון כי אין מלווה קפדן, מקצועי וטוב יותר לפרויקטים מאשר בנק. סגירה פיננסית על ידי בנק כמוה כתעודת ביטוח להצלחת הפרויקט — בייחוד כשהבנק נמנה על דואופול פועלאומי שיכול לגדר כל סיכון באילו תנאים שירצה. מה לפיכך השתבש?

למה המשיך הבנק לשחרר כסף גם כשסימני השאלה על טיב העבודות הידהדו? למה הוא מסרב היום לממן את תוכנית השיקום של המתקן?

הפיקוח שמטיל הבנק על בניית בית פרטי הדוק יותר מזה שחווה מתקן ההתפלה באשדוד — וברוב חוצפה הבנק עוד מנסה לשתף את הציבור הישראלי במימון כישלונו.

8. סניף של מפלגה

אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמןצילום: אליהו הרשקוביץ

מנכ"ל מקורות ייזום שצבר את ניסיונו בסוכנות היהודית ובחטיבה להתיישבות? מנהל פיתוח עסקי בן 29 שאביו הסתבך בפרשת ישראל ביתנו? משפטנית שאחיה מלווה את אביגדור ליברמן — ויועצי מנכ"ל שהם פעילי מפלגה?

המדהים בסיפורים סביב הקמת מתקן ההתפלה באשדוד הוא הטענה החוזרת ונשנית שלפיה לא היתה בחברה כתובת מקצועית. פשוט לא היה עם מי לדבר. כך זה שהכל מתמנים על בסיס פוליטי, וכשהחברה מנותבת לקדם פרויקטים תמוהים במזרח אירופה — במקום לפקח על הנעשה באשדוד.

לא רק מתקן ההתפלה של מקורות קרס — אלא גם הממשל התאגידי בחברה. סדרת המינויים הפוליטיים בחברות הממשלתיות מקורות האם ומקורות ייזום שברה שיאים של מופרכות.

כשמפקידים פרויקט של 1.6 מיליארד שקל בידי צעירים חסרי ניסיון שנבחרו על סמך שייכותם הפוליטית בלבד ונעדרים כישורים ראויים לתפקיד, בסוף מוחקים 400 מיליון שקל מכספי ציבור, והעוול הוא לא רק נחלת העבר.

מדוע אישרו לפני חודש שר האנרגיה יובל שטייניץ ושר האוצר משה כחלון את הארכת כהונתו של מרדכי מרדכי, המזוהה עם ש"ס, כיו"ר דירקטוריון מקורות האם ומקורות ייזום? לאילו הישגים כבירים כבר הוביל — שבגינם הוא ראוי לכבוד, אף שאינו נמנה על נבחרת הדירקטורים?

האם השרים שאלו אותו מדוע התיר להנהלת מקורות לחפות על הפסדי מתקן ההתפלה באמצעות הזרמת כספים בלתי מבוקרת לפני שאישרו לו עוד 3 שנים בראש המערכת?

אם כך נוהגים שני השרים הבכירים בעת שכבר גונבה לאוזניהם הידיעה על מחיקת הענק שבדרך — פלא שהדרגים תחתם נהגו בפרויקט הלאומי כבמגרש משחקים?

9. ששה כובעים — אפס אחריות

מנהלת התפלה (WDA), רשות המים, משרד האנרגיה והמים, אגף החשב הכללי, אגף תקציבים, רשות החברות הממשלתיות — שישה גופים שונים אמורים היו לפקח על פרויקט ההתפלה של מקורות וכמו שקורה בכל חברה שנתונה תחת ריבוי מפקחים (ע"ע חברת החשמל) — הכל נופל בסוף בין הכיסאות.

כל זאת, מבלי לציין את ניגוד העניינים האינהרנטי שיש בתפקודה של המדינה בסיפור — הן כמזמינת עבודות ההתפלה, הן כבעלים של חברת מקורות והן כרגולטור המבקר (WDA).

האם המדינה יכולה להכריז על הפרת זכיין ולהפקיע את מתקן ההתפלה מידי מקורות — כשבידה האחרת היא בעלי מקורות שעלולה להיתבע? האם היא מוסמכת בכלל להורות לכל זכיין התפלה אחר לאן לנתב את הונו העצמי?

10. הרגולטורים הזהירו? אז מה

"מתקן ההתפלה בדרך להיות פרויקט הפסדי", הזהירה ב–2014 החשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי־בויאנג'ו. "ליקויים בניהול, כישלון עסקי כבד, תשואה נמוכה על ההשקעות, חריגה בתקציב ובלוחות זמנים בפרויקטים העיקריים...בעיות קשות של ממשל תאגידי, תזרים מזומנים עתידי בעייתי ועוד" — זיהתה רשות החברות הממשלתיות ב–2015.

ארבע חולשות מהותיות שילבו רואי החשבון המבקרים של מקורות ייזום בדו"חותיה הכספיים של ל–2014 — והערות דומות הפנה גם מבקר המדינה בדו"ח השנתי של 2015.

הערת עסק חי ומחיקה של 420 מיליון שקל מכספי ציבור לא נולדים ביום אחד. הרגולטורים זיהו את המחדל, התריעו — וסברו שבזאת הסתיים תפקידם.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker