חגיגות לווייתן, הפראיירים, ההימור הגדול - והקופים הכחולים

ממשלת ישראל הימרה על עתיד אזרחיה - וזכתה ■ אבל פיתוח לווייתן לא מכשיר את מתווה הגז, מכיוון שאין סיבה לחגוג העברה של 70% מייצור האנרגיה לידי שחקן זר אחד במחיר הגבוה בעולם

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אסדת הגז במאגר לווייתן
אסדת הגז במאגר לווייתןצילום: רויטרס
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

בדיחה ישראלית מספרת על צעיר שמגיע לתל אביב לקראת ראיון עבודה גורלי. במשך שעה הוא נוסע במעגלים בניסיון למצוא מקום חניה. בייאושו, הוא עוצר בצד הכביש, נושא פניו למרומים, משלב ידיו בתחינה ומבעד לדמעותיו נודר לעשות כל שיידרש אם רק יסדר לו אלוהיו בזה הרגע מקום חניה. משפוקח הצעיר את עיניו, הוא מבחין מולו בחניה שהתפנתה — ואז מביט שוב מעלה ומפטיר: "שכח מזה. כבר הסתדרתי".

אזרחי ישראל סידרו לשותפות במאגר הגז לווייתן נס פיננסי ורגולטורי חסר תקדים בעולם המערבי. דלק, נובל אנרג'י ורציו היו קרובות כפסע לאובדן אחזקתן במאגר הגז הגדול, לאחר שקדחו בו ללא פטור מהסדר כובל ולאחר שאיבדו כל סיכוי לעמוד בתנאי החזקה שקיבלו.

אבל קברניטי המדינה היו קשובים לתחינותיהן. לכן, הם נמנעו מלפרק את מונופול הגז במשק, העניקו לו חסינות מדיני ההגבלים למשך עשור, התחייבו להימנע מפיקוח מחירים, ויתרו על צינור נוסף ממאגר תמר, הקלו עליו במגבלות היצוא וקיזזו במס שבו יחויב — הכל רק כדי לשמוע בסוף השבוע את מנכ"ל נובל אנרג'י, דיוויד סטובר, זוקף את החלטת ההשקעה הסופית של האמריקאים בלווייתן לזכות "עוצמתה ויכולותיה הפיננסיות של נובל, מומחיותה הטכנית המוכחת ופריסת הפיתוח של המאגר לתוכנית מדורגת".

"שכחו מזה, אזרחי ישראל. כבר הסתדרנו", סח סטובר.

1. ממשלה אחראית לא חוגגת היום

ממשלה אחראית ונקיית כפיים שמתייצבת מול "מונופול אימתני" (כלשון המשנה ליועץ המשפטי לממשלה), במציאות שבה הוא שרוי במצוקה ומתחנן לחבילת סיוע — היתה נוטלת חזרה לידיה את זכויות הפיתוח בלווייתן, מוציאה אותם למכרז פתוח, ובינתיים מטילה פיקוח מחירים על הגז שמוכרות דלק ונובל ממאגר תמר, ומממנת משם צינור נוסף לחוף. כך עושה ריבון ברגע שהיועץ המשפטי שלו מעיר על כך שריבונותו מאותגרת בידי כוח זר ששולט בצינור החמצן שלו.

ממשלה אחראית ונקיית כפיים לא חוגגת העברת 70% מייצור החשמל שלה לידי שחקן זר אחד במחיר הגבוה בעולם. ממשלת אחראית ונקיית כפיים היתה זורקת למונופול הזה חבל חילוץ רק לאחר שהיתה מוודאת כי אין בידיה חלופות — וגם אז כורכת את זריקת החבל בהבטחה לגז זול, לביטחון אנרגטי ולפירוק המונופול.

אבל ממשלת ישראל לא אחראית וכפי שהציבור נוכח בחודשים האחרונים, ועוד ייווכח בחודשים הבאים — גם רחוקה מלהיות נקיית כפיים. לכן היא פישלה.

יובל שטייניץ ובנימין נתניהו בדיון בוועדת הכלכלה בנושא הגז
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץצילום: דוברות הכנסת

הממשלה לא הורידה את מחיר הגז לרמה תחרותית — ולכן 2.5 מיליון צרכני חברת החשמל משלמים כיום עבור הגז את אחד מהמחירים הגבוהים בעולם; הממשלה לא פירקה את המונופול, שממשיך להחזיק בשני המאגרים הגדולים במשק; והממשלה הימרה שבעשותה כך, היא תרצה את המונופול כך שיפתח במהירות את מאגר לווייתן. הימרה — לא הבטיחה. כך העידה אנחת הרווחה שנשמעה בחמישי מירושלים.

ההימור הזה הצליח. השותפות בלווייתן הודיעו בסוף השבוע על החלטת השקעה סופית (FID), ולמרות הכניעה למונופול הגז — לפחות לא נחסר גז. בנסיבות שבהן נאלץ הציבור הישראלי להתקיים — אלה חדשות מצוינות, גם אם הן פותרות רק חלק מהחששות שיצר מתווה הגז. חשמל יהיה, ובתקווה — גם יתירות החל בסוף 2019.

אבל באיזה שער נלקח ההימור הזה? האם ההימור שווה הוצאה משקית מיותרת של 1–1.5 מיליארד שקל בשנה? הרי פיתוח לווייתן במחיר השוק הגבוה של הגז כיום יקבע אותו. האם הוא שווה שיעבוד פוליטי מוחלט לאינטרס זר והשחתה של תהליך קבלת ההחלטות במשק?

אולי. אבל זו השאלה.

צודק שר האנרגיה, יובל שטייניץ. ללא מתווה הגז — ייתכן כי פיתוח לווייתן בידי נובל, דלק ורציו אולי לא היה בא אל אוויר העולם. אבל מי קבע שפיתוח לווייתן חייב היה להתבצע בהרכב בעלות זה, ובמחיר גז מהגבוהים בעולם? האם מדובר באותם אלה שהופיעו לפני שנה בפני הרכב שופטי בג"ץ ונשבעו באולם כי ללא פסקת יציבות — לא יהיה מתווה ולא יהיה לווייתן?

2. פראיירים, אבל לפחות עם גז

ההיקש בין הכתרת המתווה כמוצלח לבין פיתוח לווייתן שגוי.

אכן, ללא המתווה, השותפות בלווייתן לא יכלו לממן את פיתוחו. ללא המתווה, דלק ונובל לא היו מסוגלות לעמוד בתנאי הרישיון — ואז היו מאבדות אותו.

הן נזקקו לישראלים הפראיירים שיתעלמו מהנעשה בעולם, שלא יפתחו את החוזים הדרקוניים שנחתמו עד כה במשק, שלא יבינו את משמעות הפקרת צינור החמצן למשק ביד פרטית אחת. הם נזקקו לנסיגה מבישה מפיקוח מחירים (בעוד שהמדינה עצמה מודה בפני בג"ץ כי תמחור הגז מונופוליסטי), הן נזקקו להקלות ביצוא, לוויתורים במס ולוויתור על צינור נוסף עבור הגז מתמר (שלעולם כנראה לא יונח).

הן נזקקו לראש ממשלה שמתופעל על ידי ברונים מעבר לים, למשרד חוץ שסר למרותו, לראשי מועצה לביטחון לאומי (מל"ל) שמככבים בפרשיות שחיתות, לשר אוצר פחדן, ליו"ר ועדת כספים שמשנה את עמדתו לאחר תרומת חסות בידי נובל, לשר אנרגיה שלא מסביר איך מונופול הגז מחלק דיווידנדים במאות מיליונים אף שבקרן העושר של תקבולי הגז לא שולשל עדיין סנט אחד, הן נזקקו לרגולטורים מתקרנפים, לרגולטורים אמיצים שראשם נערף, וגם לסוכני דעת קהל שמצטרפים לעידן הבורות והאידיוטיזם — וקוראים לקהלם להתעלם מחשבון החשמל כי בקרוב נהפוך למעצמת גז.

"החלטת ההשקעה הסופית בלווייתן סותמת את הגולל על הטענות וההטעיות של מתנגדי המתווה, שניסו להכשילו לאורך כל הדרך", טען בסוף השבוע השר שטייניץ, אבל למה?

האם זכייה בהימור שוללת ביקורת על ניהול ספוקלטיווי של נכסי ציבור? וכיצד פיתוח לווייתן משיב על השאלה כיצד קיבל שטייניץ ב–2011 משק ששילם 3 דולרים ליחידת חום — וב–2017 מסר משק שמשלם על גז זול יותר להפקה 6 דולרים ליחידת חום?

3. בעולם השלישי לא מרימים גבה

"מחירי הגז נתונים כיום תחת מחלוקת בכל העולם. בוררויות על המחיר בחוזים ארוכי טווח הן נוהג רווח כמעט בכל המדינות", סיפר לפני שלושה חודשים פרופ' גורקאן קומברולו, נשיא האיגוד הבינלאומי לכלכלת אנרגיה (IAEE). אבל ישראל, למרבה הצער, היא עדיין לא ככל המדינות — ומחיר הגז המופקע הוא רק בעיה אחת שפיתוח לווייתן לא יפתור.

פרופ' יוג'ין קנדל, שהכתיב את האקסיומה שלפיה "חוזים חתומים לא פותחים" — עבר לעבוד אצל מיליארדר רפובליקאי ולקח עמו את היועץ המשפטי לשעבר של משרד האוצר; ארבעת חבריו לוועדת ששינסקי עברו כולם לייעץ בשכר לחברות אנרגיה; ומפכ"ל המשטרה שנדרש לחקור את הלחצים שהופעלו עליהם ואת ההצעות שהוצעו להם עבר לנהל עבור תשובה פלח מעסקיו הפרטיים.

זה אולי לא נעים, אבל צריך להודות שישראל מתנהלת כקולוניה נחשלת. כזו שבה קונים קברניטים, מלטפים משת"פים ומוכרים לציבור מגה פרויקטים תשתיתיים שיוצרים תלות פוליטית וכלכלית במסווה של פרות מזומנים ציבוריות. וזו הבעיה האסטרטגית יותר שפיתוח לווייתן בידי מונופול הגז לא פותר.

האם מישהו כאן דרש הסברים על כך שמנכ"ל חברת גז זרה, שמצוי תחת הליך אכיפה שמובילה רשות ההגבלים העסקיים, הרים טלפון ישיר לראש הממשלה? האם מישהו שם לב לכך שמונופול הגז איים לפני חודשיים להפר את מתווה הגז אם בית משפט ישראלי יאשר דיון בתובענה ייצוגית שהוגשה נגדו?

"ניסינו לתת להם תרופות, חינוך, כבישים! אבל הם אוהבים בוץ", מתרעם מנכ"ל חברת הכרייה בסרט ההוליוודי "אווטאר", כשהוא מלין על כך שהילידים ישובים על מרבץ המשאב היקר שדרוש לו, ולא מוכנים לזוז. "נסה למצוא מה הקופים הכחולים האלה רוצים", הוא מנחה את החייל שלו.

צינור לאיטליה, זה מה שהם רוצים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ