לכו בעקבות הגז: הקשר בין הצוללות של נתניהו לפרשת השוחד במל"ל - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לכו בעקבות הגז: הקשר בין הצוללות של נתניהו לפרשת השוחד במל"ל

איך נהפך תקציב הביטחון לערוץ להברחת כספים ולהלבנתם? ■ מדוע קציני חיל הים נהפכו סחורה מבוקשת בעולם קידוחי הגז? ■ מה באמת מסתתר מאחורי החשדות לשוחד בוועדת יצוא הגז? ■ ומדוע מתגייס שוב המטה לביטחון לאומי להגנת נתניהו בפרשת הצוללות?

245תגובות
נתניהו בצוללת אח"י רהב
רויטרס

פורסם לראשונה בנובמבר 2016

1. העניין של ראשי הממשלה בצוללות

במארס 2011, ערב אישור חוק ששינסקי בכנסת, ביקש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להשחיל בנוסח הסופי של החוק סעיף קטן. לפי הסעיף, המדינה תממן עד מחצית מתוך "ההוצאות הכרוכות באבטחת מתקני נפט ימיים, הנובעות מסדרי האבטחה המונחים על ידי משרד הביטחון".

במשרד האוצר ביקשו אז להרגיע את החששות כי כל תקציב חיל הים ישועבד לצורך אבטחת אסדות הגז, וציינו כי מדובר בכמה אסדות בודדות, שעלות אבטחתן השנתית תסתכם בכ-20 מיליון דולר בלבד. אלא שבמערכת הביטחון ובקרב ספקי הציוד הביטחוני יודעים דבר או שניים על ניצול פרצות בתקציב הביטחון.

לא חלפה שנה, וחיל הים דרש וקיבל מהאוצר תוספת תקציב חד־פעמית של 3 מיליארד שקל, שבמסגרתה ביקש להקים מיליציה ימית שמצוידת בארבעה סטי"לים ובמערכות הגנה חדישות.

האם הוצגה למשרד האוצר בדיקת כדאיות כלכלית בטרם אושר התקציב לחיל הים? האם לוותה זו בביקורת פנים־ממשלתית כלשהי? האם מישהו תהה לשם מה נדרש מערך ספינות אם חיפושי הגז והנפט בים ממילא הוקפאו באותם ימים? והאם מישהו זכר בכלל לחייב את חברות הגז במחצית ההשקעה?

אבריאל בר יוסף בדיון בוועדת חוץ וביטחון בכנסת, ב-2007
דניאל בר און / ג'יני

בזמן שרכישת קרון רכבת עוברת כיום דרך דיוני דירקטוריון, ועדות היגוי ממשלתיות, בדיקות שתי וערב מצד חברות בקרה פנימיות וחיצוניות, שלב מיון מוקדם (P.Q) והליך מכרזי שקוף ומתומלל — בכל הקשור לרכש המיליארדים של מערכת הביטחון, החיים קלים הרבה יותר.

אין מידע על מכרזים, לעתים אין בכלל מכרזים, אין ויכוח על מפרטים, אין בקרה אפקטיבית לפני או אחרי, וממילא אין אחראים. ספק אם במשרד הביטחון שמעו על נוהל פר"ת (נוהל לבחינת כדאיות פרויקטי תחבורה) וספק אם החלטות השקעה שם מותנות בהוכחת כדאיות כלכליות.

הדיונים מתנהלים בחדרי חדרים, המידע זולג רק לבעלי עניין — והתקציב מתאשר בחסות החשאיות של הקבינט המדיני־ביטחוני, הרחק מטווח זרועו של חוק חופש המידע.

כך מוזרם כסף ציבורי במסלול ירוק של "שגר ושכח" — כשהעדכון הבא על גורלו מגיע כבר מהמספנות שבגרמניה. עד אז, כבר גוזרים קופון שמן ספקים זרים, מתווכים עלומים, עורכי דין מקושרים ומאכערים שפשטו זה עתה את מדיהם.

יוסי כהן, ראש המוסד ולשעבר
ראש המל"ל
אוליבייה פיטוסי

הערוץ הזה של הברחת כספי ציבור והלבנתם דרך תקציבי הרכש הביטחוני עובד כל כך חלק, מתנהל כל כך בשקט ומרפד כל כך הרבה כיסים — שאין להתפלא על כך שרכש יקר להחריד של צוללות נהפך אטרקטיבי.

בצה"ל עוד לא הספיקו להתאושש מפרשת "הצוללת השישית" שעל רכישתה השנויה במחלוקת הורה ב–2012 שר הביטחון דאז, אהוד ברק — וכבר ניחתה עליהם הוראתו של נתניהו לרכוש שלוש צוללות נוספות, בפטור ממכרז. איזה עניין מוצאים ראשי הממשלה דווקא בצוללות?

בכל הקשור לרכש צוללות — הקצאת הכסף לא נעצרת במעמד הרכישה. תחזוקת הכלים התת־ימיים יקרה להחריד והם זקוקים למעגנות, שבבנייתן נדרש ידע ייחודי זר. כלומר, רכישת צוללת אחת מבטיחה חוזה טיפולים תקופתיים ומסע הצטיידות נלווה למשך עשרות שנים שבו טמון הכסף הגדול — ועל הכסף הגדול הזה איש לא מדווח ביום שבו נחנכת הצוללת ברוב טקס, וספק אם יש מי שדואג לכמת אותו.

לא בכדי מעניינת במיוחד בחשיפתו של רביב דרוקר (ערוץ 10) פעילותם של היזם מיקי גנור ושל עו"ד דוד שמרון להוצאת התחזוקה השוטפת של הצוללות החדשות מידי חיל הים, לטובת חברה פרטית. דווקא שם טמון האוצר.

האם בצה"ל, במשרד הביטחון ובממשלה כבר בדקו את נחיצות הצוללת השישית של ברק, אמדו את עלויות אחזקתה המהוונת ואז הפיקו לקחים מהליך הרכישה הנמהר — לפני שהכניסו את צה"ל לבור תקציבי נוסף?

אליעזר מרום )צ'ייני(, לשעבר
מפקד חיל הים
משה שי / דוברות רש"

צריכים צוללת, לא צריכים, למי אכפת? העיקר שהכסף זורם, ואם מישהו ישאל שאלות — תמיד אפשר להפעיל את הצנזורה. לא מאמינים? תפתחו את הפרוטוקולים של ועדת ההיגוי הממשלתית ליצוא הגז (ועדת צמח) — וראו את היקף הציטוטים המושחרים של אבריאל בר יוסף, חבר הוועדה מטעם המטה לביטחון לאומי (מל"ל), שעוכב שלשום על ידי להב 433 בחשד לקבלת שוחד.

2. הקריירה השנייה של קציני חיל הים

הקריירה השנייה שמובטחת לכל קצין בכיר כסוכן מכירות אינה ייחודית לחיל הים - אבל אי־אפשר שלא להתרשם מהפעלתנות העסקית של יוצאי החיל מאז פרוץ עידן תגליות הגז.

מפקד החיל לשעבר, אלוף אליעזר מרום (צ'ייני), שימש נציגה של יונדאי הקוריאנית במכרז הקרונות של רכבת ישראל. זאת, בעת שבמספנות יונדאי בדרום קוריאה אמור היה להיבנות גם מתקן הנזלת הגז שהזמינו השותפות במאגר תמר.

תא"ל שי (שייקה) ברוש, לשעבר מפקד שייטת 13 וראש מספן מודיעין, ייצג בפני ועדת צמח משקיע זר שניסה לקדם הקמה של פלטפורמות ימיות לטיפול בגז.

"פגיעה במתקן יצוא גז באזור מיושב תגרום להרס אדיר גם במרחק של קילומטרים", התריע אז בראיון ל–TheMarker. "מתקן LNG צריך לבנות 10–15 ק"מ מאזור יישוב. אין מקום כזה לאורך החוף בישראל, ולכן צריך להקים מתקן כזה רק בים", הסביר.

ומי האזין לדברים בקשב כחבר ועדת צמח? הבכיר לשעבר במל"ל, בר יוסף, אף הוא יוצא חיל הים, ששימש בעבר בתפקידי מפתח רגישים הנוגעים לתקציב הביטחון. לפי החשד, במקביל לדיוני הוועדה ייצג זה את ענייניו הפרטיים של איש עסקים גרמני — שביקש אף הוא למכור לישראל פלטפורמה ימית ליצוא גז.

שי ברוש, לשעבר מפקד
שייטת 13
תומר אפלבאום

"מדובר במתקן שבונים ביבשה וגוררים לים — זאת לא בעיה גדולה", ניסה בר יוסף, המשנה דאז לראש המל"ל, לשכנע את חבריו לוועדת צמח. "אנחנו מדברים על עומק של 60–70 מטר ואפשר ממש לקבע אותו לקרקעית, במרחק של 10 ק"מ מהחוף וללא שום בעיה של איכות סביבה, רחוק מאוכלוסייה ולא על קרקע מדינה", הוסיף ליחצן את הרעיון.

אגב, היזם מיקי גנור, שעומד מאחורי הקשר למספנות הגרמניות שבונות את צוללות חיל הים — אף הוא קצין יוצא חיל הים.

3. יחצ"ן או חפרפרת?

בצל פרשת השוחד לכאורה במל"ל, התפספסה שלשום עדותו בבית המשפט של הממונה לשעבר על חיפושי הנפט והגז, ד"ר יעקב מימרן, שבה סיפר כיצד הפעיל עליו בנימין בן אליעזר לחצים בעת שחילק את רישיונות הקידוח. זאת, בחסות דיוניה הלא־שקופים של מועצת הנפט החשאית.

שוב ושוב הזהרנו מעל כאן כי השילוב שבין כסף גדול והיעדר שקיפות — על אחת כמה וכמה בחסות אצטלה ביטחונית מזויפת — הוא פתח לשחיתות.

וכשמדובר בשחיתות שמלווה טוויה של רגולציה בתחום משאבי הטבע — נזקיה לא מסתכמים בנגיסה שולית בקופת המדינה, אלא עלולים בסופו של יום לכרסם ביציבותה ובעצמאותה של המדינה: הן באמצעות הטיית החלטות אסטרטגיות בידי בעלי אינטרס זר — והן בגלל הפגיעה הנגזרת באמון הציבור.

מימון טיסות ומתנות לאישה בתמורה ליחסי ציבור עבור מתקן הנזלת גז בים? נו באמת. עם כל הכבוד לחשדות שפורסמו נגד בר יוסף הרשו לנו שלא "לקנות" את הסיפור שלפיו איש עסקים גרמני מפוקפק נהפך כתובת למכירת טכנולוגיית FLNG, ושהתעניין דווקא בעיסוק צדדי של בר יוסף במל"ל.

אם נניח כי הגרמני הוא איש קש, שהופעל בידי בעלי אינטרס זר כדי לבלוש אחר פורומים ביטחוניים רגישים, ובין היתר, גם בוועדה ממשלתית שדנה בעתיד משאב קיומי למשק הישראלי — כיצד אמור הציבור לשפוט את תוצריה?

כיצד מתיישבת העובדה כי המל"ל, ולא צה"ל, גיבה את החלטת נתניהו לרכוש את שלוש הצוללות הנוספות — בדיוק כפי שהמל"ל, ולא צה"ל, סיפק לנתניהו את האצטלה הביטחונית לעקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים בעת אישורו התקדימי של מתווה הגז?

מה אמור הציבור לחשוב כעת על חוות הדעת המוזרה שהציג ראש המל"ל לשעבר, יוסי כהן, באשר לנחיצות אישורו של מתווה הגז — 24 שעות לפני שנתניהו הודיע על מינויו המפתיע לראש המוסד? כיצד אמורה להיפתר התהייה על כך שמל"ל המליץ לעשות בגז הישראלי שימוש כדי להציל חברות אירופיות פרטיות שהסתבכו בהשקעת ענק בצפון מצרים — ולא בחר להתייחס לסיכון האסטרטגי שביצוא גז מוקדם מדי?

העובדה שעיתונאים מנועים מלכתוב, והמשטרה לא חוקרת — לא אומרת שאנשים לא יודעים ולא משוחחים על כך בחדרי חדרים. ולמען הסר ספק, אין במאמר זה כדי להעיד על אי־כשירות מהלכיהם של מי מבין הדמויות המוזכרות — וככל הידוע, הדמויות המוזכרות אינן חשודות בדבר ולא הופנתה כלפיהן טענה כלשהי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#