הדיל החצוף בתולדות המדינה: אתם לא תדעו אם לצחוק או לבכות

ג'סטה בתעריף הנסיעה וחבילת צ'ופרים של 1.5 מיליארד שקל ■ מדוע משרד התחבורה מנהל מו"מ לפיצוי בעלי מוניות שירות שקיבלו את רישיונותיהם בחינם, ללא מכרז ושאמורים היו להשיב אותם לידי המדינה כבר לפני שנים?

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שר התחבורה עם חברי ארגון מוניות השירות
מנכ"ל איגוד מוניות השירות, בן בדרי, ישראל כ"ץ, אברהם פריד ויהודה בר אורצילום: מתוך עמוד הפייסבו

340 מיליון שקל רווח בחצי שנה

צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין. קבוצת עסקנים קיבלה לידיה לפני יותר מעשור, חינם אין כסף, מאות רישיונות להפעלת קווי מוניות שירות בחגיגה סגורה שארגן אז משרד התחבורה למקורבים.

שירות לציבור? הצחקתם. את הרישיונות האלה החזיקו חלק מהעסקנים על המדף, וחלקם הפעילו אותם לתקופה מסוימת - ואז סגרו את הפעילות. 40% בלבד מהרישיונות שחולקו אז משמשים כיום להסעת נוסעים.

אז מהי התועלת ברישיונות כאלה? בדיוק התועלת שטמונה במגרש זמין לבנייה, שממתין בשקט לשינוי ייעוד.

ארגון מוניות שירות בטיול לגיאורגיה
ח"כ נאוה בוקר, בן בדרי וח"כ דוד ביטן בביקור בגיאורגיה, בשבוע שעברצילום: מתוך עמוד הפייסבו

מי שהיה סבלני, והבין כיצד המערכת הפוליטית בישראל עובדת, ידע לזהות את הפוטנציאל, ואף התחיל לאסוף "רישיונות מגירה" או לרכוש אותם מידי חבריו שסחרו בהם.

מה כבר הסיכון פה? הרי העובדה שהממשלה מחלקת רישיון להעמדת שירות ציבורי - זה לא אומר שבאמת צריך לספק את השירות הזה, וזה גם לא אומר שלממשלה אכפת אם השירות הזה אכן מסופק או לא, ומה צריך לעשות כדי שיסופק. כך, אף אחד לא ביקש לאכוף את תנאי הרישיון - ואיש לא נדרש לספק תשובות.

והנה מגיע היום הגדול. בשעה שבה בעלי הרישיונות של מוניות השירות צופים בעיניים כלות כיצד מבול האפליקציות הסלולריות הופך את הרישיונות שבידיהם לחסרי כל ערך - נעשה להם נס. משרד התחבורה ניעור מרבצו, והחליט סוף־סוף לקדם את הסדרת הענף. או אז מיהרו בעלי הרישיונות לקפוץ על עגלת "הרפורמה", כשהם דורשים לעשותה ב"הסכמה".

למה הכוונה בהסכמה? בישראלית - הכוונה היא לשלם.

כלומר, ראשי איגוד המוניות מתייצבים במשרדי הממשלה, מזמינים את הממשלה "להפקיע" מידיהם רישיונות לא פעילים, שנמסרו להם לפני יותר מעשור בחינם, ללא מכרז ולתקופה מוגבלת - ואז מעמידים תנאים להחזרת הרישיונות שאותה הם עצמם יזמו.

כמה שווים התנאים האלה? 250 אלף שקל לכל רישיון (שוויו של "מספר ירוק"). כלומר, מתנה כוללת בשווי 300-350 מיליון שקל, היות שלפי הערכות, במשק מסתובבים 1,200-1,400 רישיונות לא פעילים.

מה עושה הממשלה נוכח הדרישה ההזויה? יושבת עם העסקנים למשא ומתן. פשוט כך, בלי לדעת בכלל מי מפעילי קווי השירות, מי לא עמד בתנאי הרישיון, כמה שווה כל רישיון, ומי בכלל צריך אותו. קודם כל יושבים לדבר על כסף, אולי אף אחד לא ישים לב.

באיזו סמכות מדבר משרד התחבורה על עסקה עם בעלי מוניות השירות, בלי שהוא מחזיק בעבודה כלכלית שמנתחת את הכדאיות שבהשבת הרישיונות או את הצורך התחבורתי שבהם, בלי חוות דעת משפטית בדבר האפשרות לתבוע ממחזיקי הרישיונות פיצוי בגין אי-עמידתם בתנאי הרישיון שקיבלו, בלי לדעת בכלל מול מי מנוהל המשא ומתן ומהם הקלפים שהוא מחזיק בידו, אם בכלל? כך מנהלים משא ומתן על 350 מיליון שקל?

ההטבות שבהן יזכו בעלי מוניות השירות

אגב, את בעלי הרישיונות המושבתים לא מעניין מהן עמדות היועצים המשפטיים. מבחינתם הכתובת היא שר התחבורה, ישראל כ"ץ - שעבורו ועבור אחרים הם יכולים להעמיד את 1,500-2,000 חברי הליכוד שפקדו - והם ממש לא מנסים להסתיר זאת.

הנה, חצי שנה התעכב כ"ץ בהורדת תעריף הנסיעה במוניות ב-10.9% - אף שעל ההורדה הזאת המליצה ועדת המחירים הבין-משרדית עוד במארס. זאת, בהחלטה מאוחרת ממילא, לאחר שלוש שנות עיכוב - שבמהלכן גבו נהגי המוניות מציבור לקוחותיהם מאות מיליוני שקלים עודפים מדי שנה.

רק בזכות חצי השנה האחרונה, שבה התעכב משרד התחבורה בניסוח צו המחירים החדש, הצליחו בעלי המוניות לגבות מהציבור 340 מיליון שקל מיותרים. כל חודש הניב להם הכנסה עודפת של 60 מיליון שקל. בראייתם, אין זה משנה אם מדובר בג'סטה או בבחינה מקצועית ממושכת ונדרשת.

ואם כ"ץ לא יצליח לסייע לאקזיט החלומי שהם תופרים כעת סביב הרישיונות הלא פעילים - לא נורא. איגוד המוניות מחזיק גם חברי כנסת שרק מחכים להגעת חוק ההסדרים לכנסת כדי "לשפץ" אותו לפני שיאושר. ומי שמתעניין ברשת הקשרים של ראשי האיגוד, מוזמן לשאול את יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, ואת חברתו לסיעת הליכוד, ח"כ נאוה בוקר, כיצד הם מבלים בימים אלה בביקור פרטי בגיאורגיה שאליו התלווה מנכ"ל איגוד מוניות השירות, בן בדרי.

בימים עברו לפחות נדרש אדם להחזיק בקלפי מיקוח כדי לעצור רפורמות ולסחוט פיצויים מהמדינה. היום, לא צריך אפילו את זה. די לפקוד כדי שישלמו לך מכספי ציבור, גם אם לא צריך ממך דבר.

14 שנה ללא מכרז

המקרה של בעלי רישיונות "המגירה" באמת מקומם, אבל מה לגבי 800-1,000 בעלי הרישיונות הפעילים? גם הם ממנפים את הבורות בכל הנוגע לשוק המוניות ולא טומנים ידם בצלחת. הרי אם אין לך שום דבר ביד להציע למדינה - וזה מספיק כדי לדרוש 250 אלף שקל - למה להסתפק בכך אם יש לך לכאורה מה להפסיד?

אחרי הכל, מוניות הטרנזיט בקווים 4 ו-5 הפופולריים בתל אביב אולי נראות מוזנחות - אך מצבן רחוק מלהעיד על התשואה של בעליהן. פראיירים הם לא, ובטח שלא ימכרו רבע גלגל בתמורה ל-250 אלף שקל. מה שמזעזע באמת הוא שיש מי שמדבר אתם על האפשרות לשלם להם את הפיצוי.

מוניות שירות
מוניות שירותצילום: מוטי מילרוד

הרישיונות להפעלת מוניות השירות, שחולקו לאורך השנים בדרך־לא־דרך, "הולבנו" ב-2005 תחת הבטחה לרפורמה שתסדיר את הענף עד 2010. בשנה זו היה אמור לפקוע תוקפם של כלל רישיונות השירות. הם היו אמורים לשוב לידי המדינה, שהיתה צריכה להוציאם מחדש בהליך תחרותי.

אלא שהרפורמה לא קודמה. מדי שנה הוארך תוקף הרישיונות שחולקו בשנה נוספת - וכך זכו בעלי הרישיונות הפעילים בעוד שש שנות הפעלה רווחיות, שניתנו להם בניגוד לכוונת המחוקק, רק בזכות אוזלת ידה של הממשלה.

מה עושים בעלי הרישיונות האלה כשהמדינה מעזה להודיע להם שבסוף 2016 תסתיים החגיגה? דורשים לאשר להם עוד שש שנים של הפעלה לא תחרותית. זאת, לצורך "תקופת הסתגלות" לעידן התחרות - אף שעידן זה מעוגן בפקודת התעבורה כבר 11 שנה.

בחישוב גס וזהיר, היות שספק אם למי מבין משרדי הממשלה יש נתון כלשהו לגבי רווחי האמת בענף - המשמעות הכספית של הדרישה להארכת הזיכיון היא הכנסות פטורות ממכרז בסך 1.5 מיליארד שקל. זאת, בעוד שבעלי הקווים הפעילים לא מסתפקים בכך, ועל הדרך מבקשים גם להעמיד עבורם סובסידיה ולשתף את הציבור, שוב, במימון הפעלת הקווים שאותם מזמן כבר היו אמורים להחזיר.

בנקודה זו הקורא התמים ודאי לא יידע אם לצחוק או לבכות, אבל מתברר שבעלי המוניות יודעים דבר או שניים על התנהלות הממשלה. כך, הצליחו לגרד בנוסח הנוכחי של הצעת חוק ההסדרים עוד שלוש שנות הארכה לרישיונותיהם, בפטור ממכרז. כך תימנע המדינה מהחלפתם עד לסוף 2019 - ותבטיח את הלבנת רישיונותיהם למשך 14 שנה לפחות.

מי צריך בכלל קווי שירות מושבתים?

אם בוחנים את פני שוק המוניות שעומד כיום בפני זעזוע - עם כניסתן של אפליקציות שמאפשרות התקשרות ישירה וגמישה בין הלקוח לבין המונית - קשה להבין מה האינטרס של המדינה בישיבה בהולה למשא ומתן, ועוד כזה שבצדו דרישה לפיצויים במאות מיליוני שקלים, אם לא במיליארדים.

הטכנולוגיה היא הרי זו שהביאה כיום את איגודי המוניות השונים להידפק על דלתות הממשלה - ולא "הרפורמה" (אם יש כזאת בכלל). בעלי המוניות, שנהנו בעשורים האחרונים מהכאוס הרגולטורי בענף הזה, מבינים כעת שהכאוס הזה פועל לרעתם.

לאחר שנים שבהן הממשלה נאלצה לחפש את בעלי תחנות המוניות ולרדוף אחר חאפרים - מאזן הכוחות התהפך. לנוכח האיום מצד שיח התחבורה השיתופית, ולנוכח חדירתן של אפליקציות גלובליות ובלתי ניתנות לריסון, כמו של גט טקסי, אובר או של ויה (Via), כעת בעלי המוניות הם אלה שמתחננים לעגן את פעילותם בחוק, ולחסות בצל הרגולציה הקפדנית.

כשהכאוס הרווחי נהפך לאיום, הרגולציה השלטונית נהפכת מאויב - למגן. אבל מדוע שהציבור יידרש לשלם בעבור ההגנה הזאת?

ממתי מתנדבת המדינה לשלם? ממתי היא מתנדבת לפצות מי שנעדר בכלל עילה לדרישת פיצוי? עבור מה בכלל זכאים לפיצוי מי שקיבלו רישיונות בחינם - וכעת עושים שימוש בקהל השבוי שלהם כדי למנוע את שדרוג השוק ואת פתיחתו לתחרות ולטכנולוגיה חדשה? על שומרי הסף בממשלה ומחוצה לה לבלום את המשא ומתן שמתנהל בימים אלה במחשכים, ושנועד להעניק נכסי ציבור והטבות כספיות עצומות ללא כל ביסוס - תוך חשש להטיית ההתנהלות המקצועית משיקולים פוליטיים.

ממשרד התחבורה נמסר: "המשרד מגבש רפורמה שתאפשר לשפר את השירות לציבור הנוסעים. במסגרת זאת, מתקיימים דיונים משותפים על ידי משרדי התחבורה, האוצר והמשפטים. ב-2005 הוחלט על הקפאת הענף, לצד הארכת הרישיונות מעת לעת. בפעם הראשונה אנו מקדמים את פתיחת השוק לתחרות. בימים אלה מתבצעת עבודה מקיפה לאפיון צורכי הציבור לקבלת שירות בישראל.

"אין שום עיכוב בהחלטה להוזיל את תעריפי המוניות. מדובר בהליך ארוך ומורכב, המצריך עדכון פרטני של אלפי תעריפי נסיעה בכל הארץ. השר כ"ץ חתם על צו המחירים מיד עם קבלתו. בסיום התהליכים ייקבע תאריך התחולה של התעריפים החדשים".

בסביבתו של יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן (הליכוד), הבהירו כי הוא זה שיזם את הביקור בגיאורגיה, שאליו ביקש להצטרף בן בדרי – ללא כל קשר לתפקידו הייצוגי באיגוד המוניות.

ח"כ נאווה בוקר מסרה: "נסיעתי לגיאורגיה, לרבות ההוצאות הכרוכות בה, שולמה מכספי הפרטי בלבד, ויחד עם זאת נערכה בה פעילות דיפלומטית לחיזוק הקשרים עמה ועם הקהילה היהודית שבה - דבר המשרת את כל עם ישראל ומדינת ישראל.

"היכרותי את מר בדרי, הינה בת ימים ספורים בלבד. לא ידעתי שמר בדרי משמש כמנכ"ל איגוד נהגי מוניות השירות, ונושאים הקשורים במוניות מעולם לא היוו נושא לשיחה בינינו. מעולם לא נתתי ידי לשחיתות ואף אחד לא 'מחזיק אותי'". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker