פרשנות |

חילונים, תתעוררו. הסטטוס קוו מת. עכשיו הזמן להילחם על תחבורה בשבת

התירוץ ארוך השנים בוטל: מעכשיו יכולים שר התחבורה, שר האוצר וראשי הערים לראות עצמם חופשיים לכונן תחבורה ציבורית מלאה בשבתות ובחגים ■ וגם: מדוע נתניהו מעדיף שכולם יעסקו בסכסוך עם שר התחבורה?

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו ויעקב ליצמן
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

1.הגיעה העת לתחבורה בשבת

ביום שישי ב–18:30 בערב נשבר הסטטוס קוו בישראל. לראשונה מאז כונן סדר היחסים בין הציבור החילוני לדתי — בוטלו היתרי עבודה בשבת, שהוענקו לספק שירות חיוני לפי סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה. זאת, בהוראה פוליטית ישירה שניתנה שלא לפי חוק, ובניגוד לעמדת הדרג המקצועי בממשלה.

בשלב זה לא ידוע עדיין אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מוסמך להורות לרכבת ישראל לא להפעיל את 20 היתרי העבודה הפרויקטאליים שקיבלה מידי משרד העבודה. בשלב זה לא ברור גם מה יהיה המחיר שישלם ציבור הנוסעים ברכבת בגין הוראת נתניהו — או מה יהיה המחיר שבו יישא הכיס הציבורי בגין דחיית עבודות התשתית שתוכננו לשבת. מה שברור הוא כי מרגע שנעתר נתניהו לדרישה של נציגי הציבור החרדי לבטל את עבודות רכבת בשבת — אף שהן מבוצעות לפי כל דין במשך עשרות שנים — הופר הסטטוס קוו.

אין ספק שהמציאות החדשה שהכתיב נתניהו מעוררת חשש. לנוכח מצבה הרעוע של הקואליציה, עשויות הסיעות החרדיות לרכוב על עוצמתן הפוליטית ולנצל את תלותו של ראש הממשלה. כעת הן יוכלו להנציח את איסור העבודה בשבת ברכבת, להרחיב את איסור העבודה בשבת גם לחברות תשתית נוספות, ואולי אף לחרוג מגבולות הוויכוח על השבת לזירות אחרות ביחסי דת ומדינה.

מאידך, שבירת הסטטוס קוו פותחת גם חלון הזדמנויות הפוך. לכאורה, היא מאפשרת את רענונה הנדרש כבר שנים של המציאות הארכאית בענף התחבורה בישראל, לאחר שזה הוקפא באופן אבסורדי בעוד העולם והמשק הישראלי משתנים ללא היכר.

כל מי שעיניו בראשו, גם אם כיפה לראשו, מבין שמכירת 250 אלף מכוניות חדשות בישראל מדי שנה מחייבת פתרונות חלופיים ורציפים (24/7) להסעת המונים; כל מי שעיניו בראשו מבין שביזור דמוגרפי ופתרון מצוקת הדיור במרכז לא ייתכנו ללא פתרונות אקסטרה מהירים להסעה גם בשבתות וחגים; כל מי שעיניו בראשו מבין שלא ניתן לחזק את החברה הישראלית ואת הכלכלה הישראלית תוך התעלמות מצורכי הניידות של הציבור הלא יהודי ושל מגזר התיירות; וכל מי שעיניו בראשו מבין שהמשק הישראלי המודרני לא יכול להרשות לעצמו בשנים הקרובות השקעה של 55 מיליארד שקל בפרויקטים שיבוצעו רק חמישה ימים וחצי בשבוע, ושישרתו את הציבור רק ב–85% תפוקה.

רון חולדאיצילום: עופר וקנין

גם שרי הממשלה לדורותיהם הבינו זאת, אלא שכל אימת שהונח הדבר בפניהם, הם נתלו בנינוחות במעמדו המקודש כמעט של הסטטוס קוו — וטענו כי ידיהם כבולות. הנה, לפיכך, בשורה — הסטטוס קוו מת. סוף־סוף הוסרו הכבלים מעל ידיהם של שרי הממשלה ושל ראשי הרשויות המקומיות.

לא עוד משיכות כתפיים מיתממות, ולא עוד חוסר אונים מעושה. לא עוד התעלמות מתופעת הטרמפים המסוכנת ומעומסי התנועה בשבתות וחגים. לא עוד דילים שקטים במחשכים, או הלבנת קווי מוניות חדשים בשבת במסגרת "הארכת קווים קיימים". מעתה, הכל חופשי ועל השולחן. בברכת ראש הממשלה, מעתה רשאים כולם למלא אחר תפקידם, ולשרת נאמנה את אינטרס ציבור בוחריהם.

מעכשיו שר התחבורה, ישראל כ"ץ (אם לא יפוטר) חייב — ולא רק רשאי — לכונן צוות מקצועי ייעודי לבחינתה מחדש של מפת התחבורה הציבורית בישראל, ולהנחות את פרישתה מחדש בהתאם לצורכי הציבור העדכניים. על שר האוצר להנחות את אנשי אגף התקציבים לגיבוש תוכנית להגדלת הסובסידיות לתחבורה הציבורית באוטובוסים וברכבת, כך שיגלמו גם הפעלה בשבת. בה בעת חייב ראש עיריית תל אביב, למשל, רון חולדאי, לשגר אל משרד התחבורה את ציון הקווים שאת הפעלתם הוא מבקש להרחיב גם לימי מנוחה.

הסטטוס קוו אולי נכפה בידי המיעוט הדתי על הרוב החילוני — אך ודאי שאין למיעוט מונופול גם על שבירתו. הרשויות נדרשות להתגייס כדי לתקן עיוות אבסורדי ארוך שנים, ועל התקשורת הישראלית, בסיוע ארגוני חברה, כלכלה וסביבה — להתגייס עתה כדי לגבותם.

2. המטרה: לדבר על פיטורי כ"ץ

ישראל כ"ץ ובנימין נתניהו באירוע חניכת רכבת הנגבצילום: ששון תירם

עצוב היה לראות בסוף השבוע כיצד הצליחה לשכת ראש הממשלה לתמרן את השיח הציבורי סביב שבירתו של הסטטוס קוו לפסים פוליטיים־אישיים. זאת, תוך שהיא מסיחה את תשומת הלב הציבורית מעליית מדרגה בכפייה הדתית ומפגיעה במאות אלפי אזרחים.

אם בעבר עשתה לשכת נתניהו שימוש במאבקים מקצועיים כדי לחפות על סכסוכים פוליטיים — הרי שלמרבה האירוניה, התמונה כאן הפוכה: הפעם השימוש בסכסוך הפוליטי נועד לחפות על כניעה מקצועית אפופת סכנה.

אין זה סוד שנתניהו וכ"ץ מסוכסכים. אין זה סוד שהיחסים בין נתניהו לבין שר העבודה הטרי, חיים כץ, מתוחים. אין ספק שלדם הרע בין שרי הליכוד יש חלק בהסלמת המשבר ברכבת ישראל. אך כל אלה לא צריכים לעניין את נוסע הרכבת, את הנהג שייתקע הבוקר בפקקים בכביש החוף — ואת יתר אזרחי ישראל שחוששים לזכויות הפרט שמוקנות להם. נפל דבר ביחסי דת ומדינה — והכל עסוקים בחישוב קצו של כ"ץ לאחור.

העיסוק בסכסוך הפנימי בליכוד לא רק גורם עוול ציבורי, אלא גם שגוי מבחינה עובדתית. הרי נתניהו הוא שהפקיע לפני שבוע מידי שריו את סמכויות הטיפול במשבר השבת ברכבת, ואז מינה את ראש הסגל בלשכתו, יואב הורוביץ, לטפל בנושא.

נתניהו הוא שהסכים להפר את הסטטוס קוו ולבטל 17 מתוך 20 הפרויקטים שאמורה היתה הרכבת לבצע באישור במהלך השבת; נתניהו הוא שאישר ביצוע שלושה פרויקטים בכפוף לאישור משטרה; נתניהו הוא שלא זיהה בזמן כי נדחק לפינה, ולכן "נענש" על ידי שר הבריאות, יעקב ליצמן, והרבנים שזיהו את חולשתו כדי לכפות עליו את ביטול כל 20 הפרויקטים — תוך צפצוף על המשטרה.

אף שהרים כל אבן, נתניהו הוא שלא הצליח למצוא סמכות מקצועית שתיקח על עצמה את ביטול היתרי העבודה; ולכן הוא שנאלץ לבסוף למסור בעצמו את הודעת הכניעה הפומבית, 5 דקות לפני הדד ליין שקבעו לו החרדים — ואז "מכר" לכלי התקשורת כי בעצם שר התחבורה אשם בהכל. נו באמת.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker