חשיפת TheMarker

תחנת הכוח שהפכה בכירים במשק למיליונרים

כך נהפך פרויקט מבטיח להקמת תחנת כוח פרטית בבאר טוביה לצינור שהזרים הון מאנשי עסקים גיאורגים לדמויות מפתח במשק הישראלי

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

220 מיליון שקל — זה הסכום ש"שרפה" קבוצת אילי הון יוצאי מדינות בריה"מ לשעבר, על מיזם להקמת תחנת כוח פרטית באזור התעשייה שבבאר טוביה (פרויקט IPM). במשך חמש שנים וחצי הזרימו אנשי העסקים הון עתק, כדי לקדם פרויקט שאמנם נותר עד כה על הנייר — אבל כבר הצמיח כמה מיליונרים שמוכרים היטב בזכות פעילותם הציבורית והפוליטית בישראל.

בינואר 2011 רכשו המשקיעים האלה מידי קבוצת אריסון 84% מרישיון להקמת תחנת כוח תמורת 7 מיליון שקל בלבד, ובאופן מפתיע הוסיפו עוד 83 מיליון שקל, כדי לרכוש מידי חברת גב ים (IDB) את הקרקע שעליה תוקם (62 דונם). מרגע זה, החלה הקבוצה להזרים כסף לחברת הפרויקט, IPM, כשמעליה מוקמת פלטפורמה עסקית נוספת — שאף היא עסקה בקידום אותו פרויקט.

הדמיית תחנת הכוח בבאר טוביה
הדמיית תחנות הכוח בבאר טוביה

בחזית קבוצת המשקיעים הזאת, ששמה טריפל אם (Triple M), הוצב איש העסקים האשדודי אברהם נניקשווילי. לצדו, כללה הקבוצה, בין היתר, גם את סוחר האלומיניום העולמי בוריס לוקשין.

מאחורי הקבוצה הנכבדת עמד המשקיע העיקרי בה, איל ההון הגיאורגי טימור בן יהודה (חחינשווילי), מעשירי תבל, שפעילותו העסקית העולמית חולשת כיום על תחומי הנדל"ן, האנרגיה, הפיננסים והמרכזים הרפואיים.

בן יהודה עבר מטביליסי למוסקווה ב–1982, וכיום הוא מעביר בה את מרבית זמנו. זאת, אף שב–1993 השלים עלייה לישראל וקיבל תעודת זהות ישראלית.

בן יהודה עבר לקדמת הבמה בכל הנוגע לטריפל אם רק ב–2015, לאחר שהתברר כי השקעתו בפרויקט מסתבכת. נניקשווילי, מי שניהל לכאורה עבורו את טריפל אם, ספג אז סדרת מכות פיננסיות ואישיות שניחתו עליו בזו אחר זו — החל בהתרסקות חברת הקידוחים שמן הציבורית, דרך הסתבכותו בפרשת הרצת המניות בחברת מנופים פיננסיים, וכלה בפרשת השחיתות לכאורה בנמל אשדוד ובכתב האישום שהוגש נגדו בגין מתן שוחד לשר לשעבר, בנימין (פואד) בן אליעזר.

להסתבכויות אלה של נניקשווילי נקשר שוב ושוב גם שמו של בן יהודה, אף שככל הידוע הוא לא נחשד בדבר. כך, במסגרת חקירת הרצת המניות עלה כי נניקשווילי ובן יהודה מנהלים פעילות עסקית משותפת במוסקווה, וכי בן יהודה היה אמור להזרים את הכסף לרכישת מניות מנופים בהרצה. אירוע זה הסתיים באחרונה בהרשעת ג'קי בן זקן, בן חסותו של נניקשווילי.

במסגרת חקירת בן אליעזר במשטרה, התברר כי לאחר שהשר לשעבר קיבל מאות אלפי דולרים מידי נניקשווילי, הוא הציע לכאורה לבן יהודה סיוע בהארכת תוקף דרכונו, וכן המליץ למנותו לסגן יו"ר המועצה העסקית הישראלית־רוסית, בעת שכיהן כשר התמ"ת.

כוורת ההון של תחנת הכוח באר טוביה,
המממנים, העובדים והיועצים -והסכומים שקיבלו כפי שמופיע בכתבה

שרשרת חשדות ומידעים אלה הביאה את משרד המשפטים לדרוש מנניקשווילי לצאת מהפרויקט להקמת תחנת הכוח, אחרת רישיון ייצור החשמל שהוענק לו — יילקח מידיו. ניסיונותיו של נניקשווילי למכור את "אחזקותיו" בפרויקט לבנק ההשקעות של אזרבייג'אן או לבן יהודה עצמו סוכלו על ידי משרד המשפטים, שלא ראה באלה עסקות מכירה של ממש.

בה בעת, החלו לעלות תהיות באשר לייעוד של עשרות מיליוני שקלים נוספים, שהועברו לידי טריפל אם לאורך השנים. אלה נועדו להפוך את טריפל אם לאימפריית תשתיות אזורית, בעלת אחזקות בשורת תחנות כוח בטכנולוגיות שונות, ואף בפרויקטי תחבורה ותשתיות אחרים.

כך, בעוד החזון הבומבסטי והמבטיח מסתיים בינתיים בתחנת כוח אחת על הנייר, עלתה אט־אט השאלה לאן למעשה נעלמו 40–60 מיליון שקל, שהוזרמו לטריפל אם לאורך השנים, ולא יצאו מגבולות החברה.

כלומר, אם מי שמקדמת את תחנת הכוח זו למעשה חברת הפרויקט IPM, שבה מחזיקה טריפל אם 84% מהמניות לצד משקיעים פרטיים נוספים, ואם את החברה הזאת מנהל בשנים האחרונות מנכ"ל במשרה מלאה (אסף ויטמן, לשעבר הציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון ומנהל הרשות לפיתוח ירושלים), אז במה הסתכם פועלה של טריפל אם, ועוד כזה שנדרש במימון שוטף של עשרות מיליוני שקלים?

לשם מה שאבה "קבוצת אחזקות", שהעסיקה 5 עובדים בלבד לצורך קידום פרויקט בודד, סכומים גבוהים כל כך?

150 אלף שקל ברוטו בחודש לדירקטור

לשם מה שימש הכסף, קשה לדעת, אבל למי הוא שולם — אפשר לחשוף. כך, למשל, 12.4 מיליון שקל מההשקעה בטריפל אם מצאו את דרכם מאז 2011 לכיסו של יו"ר רשות ניירות (ני"ע) לשעבר, משה טרי — גם בעת שנניקשווילי נחקר על ידי רשות ני"ע בפרשת התרמית לכאורה בניירות מנופים פיננסיים.

טרי, מהמקושרים יותר במשק הישראלי, הוצג לאורך השנים כ"יושב ראש טריפל אם", ואף זכה ל–10% ממניותיה. הוא הופעל בעיקר בצמתים רגישים שבהם נתקל פרויקט תחנת הכוח בחסמים רגולטוריים קשים.

ידידו הקרוב של טרי, מוטי פרידמן, מראשי משרד ראיית החשבון דלויט־ברייטמן־אלמגור בעבר ולשעבר יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, שייסד עם טרי את פעילות הקבוצה (לפני בוא המשקיעים), זכה אף הוא ב–10% ממניות טריפל אם, וקיבל שכר דומה של כ–150 אלף שקל ברוטו מדי חודש, בעלות חודשית של 50 אלף דולר לחברה.

השניים אגב, זכו כל אחד לרכב צמוד ולנהג שכיר. לצד שני הדירקטורים ושני הנהגים הפרטיים שלהם העסיקה טריפל אם בנדיבות רבה עוד עובד שכיר אחד: מנכ"ל.

לתפקיד זה הובא ב–2011 גדי גורסקי, מי שמוכר במגזר העסקי כמנהל לשעבר במחלקת המיזוגים בפירמת דלויט. בזירה הפוליטית, לעומת זאת, מוכר גורסקי כחתן של נשיא המדינה והח"כ לשעבר משורות הליכוד, ראובן (רובי) ריבלין.

באופן אירוני, איש העסקים נניקשווילי, שהיה "אחראי" לפני שנתיים לפרישתו של בן אליעזר מהמרוץ לנשיאות עקב חשד ששילם לו שוחד בסך 400 אלף דולר — העסיק באותה עת את חתנו של המתמודד השני במרוץ לנשיאות, וזה שזכה לבסוף בכיסא הנחשק.

גורסקי, אגב, הסתפק בטריפל אם בשכר "צנוע" של 60 אלף שקל ברוטו בחודש, כשטריפל אם נושאת עבורו בעלות שכר של 900 אלף שקל בשנה. זאת, כאמור, אף שבקידום פרויקט IPM עצמו הועסק כבר מנכ"ל במשרה מלאה, שבה בעת היה אמון גם הוא על קידום הפרויקט היחיד של טריפל אם.

מכאן, שאין מנוס מלתהות מדוע הוציאה טריפל אם במשך חמש וחצי השנים האחרונות כמעט 600 אלף שקל מדי חודש, על שכר חמשת עובדיה.

4 לוביסטים ויחצ"נים לתחנת כוח אחת?

למען ההגינות, ראוי לציין כי ספק אם נניקשווילי ובן יהודה היו זקוקים לגורסקי כדי להדק קשריהם במפלגת השלטון. אם לא די בקשריו ההדוקים שם של טרי עצמו (פעיל ליכוד בעבר), הרי שגם לנניקשווילי מערכת יחסים ארוכה, ואף אישית, לא רק עם בן אליעזר והעבודה, אלא גם עם הליכוד.

זו החלה עוד בעת כהונת שותפו לשעבר לעסקים, ח"כ אפרים גור (מי שהעסיק את בן זקן הצעיר כעוזר פרלמנטרי), ונמשכת בזכות אחיו, יהודה נניקשווילי, שנמנה על פורום המצביעים הגיאורגי באשדוד — מוביל ההתפקדויות לליכוד בעיר, וזה שהריץ בעבר בפריימריז את ח"כ ציפי חוטובלי.

כך או אחרת, מסתבר כי על אף קשריהם העבותים של הצמד טרי ופרידמן בעולם הפוליטיקה והעסקים, טריפל אם לא הסתפקה בכך, והעסיקה דמויות בולטות נוספות בעולם הפוליטי הנסתר מהעין.

הבכיר שבדמויות, לפחות בכל הקשור למשך תקופת ההתקשרות, הוא בעלי משרד הייעוץ ודובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, שמתברר כי הועסק בשנים האחרונות בליווי פרויקט IPM בתור יועץ אסטרטגי. השכר ששולם למשרדו מאז 2011 הסתכם בכמיליון שקל. זאת, אגב, בעוד שבניהו הועסק במקביל כיועץ גם עבור חברת הקידוחים הבורסאית שמן, שאף היא בבעלות נניקשווילי.

יועץ תקשורתי־פוליטי נוסף שהעסיקה IPM היה יהושע מור יוסף, לשעבר דובר יש"ע ורדיו גלי ישראל, שמנהל אף הוא קריירת ייעוץ משגשגת. מור יוסף ייצג באחרונה את הרב האשדודי יאשיהו פינטו, שזכה בעבר לתרומות נדיבות מידי נניקשווילי ובן זקן, גם באמצעות חברת מנופים הציבורית.

למרות העסקתם של בניהו ומור יוסף בשירות IPM, מי שמלווים את הפרויקט באופן רשמי מול כלי התקשורת או מול המערכת הפוליטית אלה משרד יחסי הציבור של משה דבי ומשרד הלובינג גורן־עמיר, שזוכים מהחברה לשכר טרחה חודשי מקובל בענף של כ–46 אלף שקל בחודש (יחדיו). כך, בין היתר, הגיע שכר היועצים שמימנה טריפל אם לטובת הפרויקט ל–1–2 מיליון שקל מדי שנה.

טרי ופרידמן לא מסתפקים במועט

התהיות אודות התנהלותה הכלכלית של טריפל אם צפים כשברקע נתונה הקבוצה תחת סכסוך קשה שפרץ בין בעלי טריפל אם הנכנסים, אהוד בן ש"ך וניסן כספי, לבין משה טרי ומוטי פרידמן.

לפני כחודש חשף TheMarker כי תחת לחץ של משרד המשפטים, שחייב אותם לצאת מהפרויקט, סיכמו בן יהודה ונניקשווילי על מכירת חלקם בטריפל אם (80%) לידי שותפתם במיזם תחנת הכוח, חברת גלובל פאוור, שמחזיקה כיום כ–3% מהמניות.

בעלי גלובל פאוור, בן ש"ך וכספי, הסכימו לשלם בעבור הזכויות 85 מיליון דולר, אלא שאז נתקלה העסקה בהתנגדות קשה מצדם טרי ופרידמן, שנותרו עם 20% מהמניות בטריפל אם.

לטענת טרי ופרידמן, נוסף על השכר שגרפו לאורך השנים (25 מיליון שקל), המניות (20%), הרכב והנהגים שהועמדו לרשותם — הם קיבלו מנניקשווילי התחייבות, שלפיה טריפל אם תעמיד עבורם גם את חלקם היחסי בהון העצמי של הפרויקט.

כלומר, לאחר הסגירה הפיננסית המתוכננת של בעלי תחנת הכוח מול דויטשה בנק הגרמני, שבמסגרתה יידרשו בעלי המניות לשים 20% משווי הפרויקט (כ–100 מיליון דולר) עבור גיוס המימון הבנקאי — טריפל אם היא שאמורה לטענת השניים "להשכיב" גם את חלקם (20 מיליון דולר).

ואולם, בעסקת המכירה של מניות טריפל אם לגלובל פאוור, שנחתמה סופית לפני שבועיים, לא צוינה התחייבות שכזאת בידי המוכרים, וזו גם לא הופיעה כהתחייבות במסמכי החברה. משכך, עשויים לכאורה בעלי השליטה החדשים ב–IPM לחייב את טרי ופרידמן בהפקדת חלקם בהון העצמי — אחרת ידוללו.

טרי ופרידמן הזועמים איימו לפוצץ את עסקת המכירה אם מעמדם לא יישמר. לטענתם, הם אלה שהביאו את עסקת IPM מלכתחילה, וכן הביאו את נניקשווילי להשקיע בטריפל אם ובתוכניות הגרנדיוזיות הנוספות שקידמו במקביל — ושאותן התחייב לכאורה נניקשווילי לממן.

מאידך גיסא, טוענים הרוכשים כי אף לא אחת מטענות השניים הוכחה או אומתה בידי בן יהודה ונניקשווילי, ובהיעדר התחייבות כזאת בידי טריפל אם עצמה — הם אינם מחויבים בדבר, ועל טרי ופרידמן לחדול מפעילותם הפוגענית כלפי בעלי המניות.

בימים האחרונים החלו בעלי השליטה בהליכים לפיטורי טרי ופרידמן — בעוד אלה מפריעים מצדם להליך בדיקת הנאותות, ומאיימים לפנות לערכאות שיפוטיות כדי למנוע הכנסת משקיעים מוסדיים לפרויקט.

טריפל אם, אבי בניהו ויהושע מור יוסף סירבו להתייחס לדברים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker