למה צריך לפחד מהביקורת של אבי גבאי

אבי גבאי לא היה בהכרח שר טוב להגנת הסביבה, והשלים שנה מאכזבת בתפקיד ■ אך כשאדם בעל רקורד כמו שלו טוען כי לא יוכל עוד למלא באמונה את תפקידו, או שצופה כי אם יישאר הוא עתיד "להתלכלך" - הגיע הזמן להתחיל לחשוש

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי גבאי מודיע על התפטרותו מתפקיד השר להגנת הסביבה במסיבת עיתונאים
אבי גבאי

אבי גבאי איכזב כשעצם עין לכשהתבררו לו המושכים האמיתיים בחוטים של סיעת כולנו; הוא איכזב כשנתן לעתים לשיקולים מפלגתיים לבחוש בעיסוקי משרדו; הוא איכזב ביד הרכה שהפגין כלפי מפעלים מזהמים; הוא איכזב בנסיגה ממהפכת המיחזור; איכזב בהחלשת החוק למיגור שקיות הפלסטיק; איכזב בדרך הטיפול בזיהום קרקעות; איכזב בכישלון העתקת מיכל האמוניה; ואיכזב בראייה הצרה של בעיית תחנות הכוח הפחמיות - תוך שהוא כמעט מביא להנצחתן.

גם בנושא הגז הטבעי גבאי איכזב. כן, אף שהיה הדמות הקואליציונית היחידה שלא התקרנפה - והתייצבה מול "הספינים", כלשונו, שהפיצו ראש הממשלה, שר האנרגיה ושות'.

גבאי איכזב כשהחלופה שהציע למתווה הגז היתה גרועה מהמתווה עצמו (הנצחת המונופול הקיים תחת חסינות רגולטורית); ואיכזב כשברגע האמת השתפן, לא העלה את החלופה שלו לישיבת הממשלה - ובכך סיכל דיון ענייני והצבעה, תוך שהוא מונע קלף חשוב במערכה המשפטית והפרלמנטרית שתכננו מתנגדי המתווה.

בשורה התחתונה, גבאי לא היה בהכרח שר טוב להגנת הסביבה. נכון, אמירה כזו בתום כהונה בת שנה בלבד אינה הוגנת, אך גבאי הוא שהחליט לעזוב כבר כעת את משרתו, וגם בכך טמונה מידת מה של אכזבה.

הפתיח הנ"ל נועד להסביר כי "הפסטיבל" סביב התפטרותו של גבאי בסוף השבוע לא נולד לצורכי גלוריפיקציה של האיש, והוא גם לא מונע משיקולים פוליטיים - גם אם יש מי שמנסים לרכוב על ההתפטרות מטעמים אלה.

הדרמה סביב התפטרות גבאי נגזרת בראש ובראשונה מדאגה אמיתית כי הסתלקותו מרמזת על חששות כנים, וכי אלה מבשרים רעות.

אחרי הכל, גבאי הוא לא "עוד שר". מדובר בבכיר לשעבר באוצר, שחצה את הקווים, עשה חיל במגזר העסקי, נהפך לזרוע מבצעת עבור טייקונים - ואז שב למגזר הציבורי מתוך כוונה לשפר את המצב הכלכלי־חברתי, כשהוא מצויד בניסיון איכותי שצבר משני צדי המתרס וגם בשקט כלכלי.

כשאדם בעל רקורד ציבורי כזה מאשים את ממשלת ישראל ואת הפקידות המקצועית שלה בקבלת ההחלטה הכלכלית הדרמטית ביותר בעשור האחרון, תוך שהן נשענות על "חוסר ידע והבנה בסיסיים בכלכלה ובניהול משא ומתן" - המשמעות היא שנפל דבר, חד וחלק. ומי שמייחס את הביקורת המקצועית הזו, שנאמרת מפי איש קואליציה, לוויכוחי ימין־שמאל - משקר.

כשאדם בעל ניסיון ניהולי כמו של גבאי מאשים את קברניטי המשק בהרצת "ספינים שמאחוריהם מסתתרת חולשה והתרפסות של ממש בפני אינטרסים של אחרים" - המשמעות של הגילוי הזה על אודות טיב העבודה הממשלתית מזעזעת.

וכשאדם בעל יושרה כמו של גבאי מאשים את חבריו לשולחן הממשלה בהסתרת אמת שנאמרת רק בחדרי חדרים, בהתקרנפות, בהנהגת קו שתכליתו להחליש את השירות הציבורי ובסתימת פיות — הרי שכל אחת ואחד מאתנו צריכים לעצור לרגע ולהרהר בכיוון שאליו צועד המשק.

אדם מקצועי, מנוסה וקר רוח כמו גבאי - שנהנה מדימוי נקי, זוכה לכבוד במערכת הפוליטית ונתמך ביחסי ציבור מלטפים - לא עוזב מיוזמתו כיסא של שר, אלא משתי סיבות אפשריות ולא בלתי־תלויות: תסכול מקצועי או חשש מפגיעה תדמיתית הולכת וקרבה.

אם גבאי סבור שבמציאות שנוצרה הוא לא יכול למלא באמונה את תפקידו, או שבקרוב הוא עתיד "להתלכלך" - אז הגיע הזמן להתחיל לפחד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker