תופרים מכרז? כך בוחרים את האיש שינהל את רשות המים

המירוץ לתפקיד מנהל רשות המים: ועדת האיתור עדיין לא קמה - אך תנאי הסף כבר נקבעו ומודעת המכרז פורסמה

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יובל שטייניץ
שר האנרגיה, יובל שטייניץצילום: אוליבייה פיטוסי

לפני שבוע החל הליך איתור למנהל הבא של רשות המים - אף שוועדת האיתור לבחירת המועמד המומלץ לתפקיד עדיין לא הוקמה. משרד האנרגיה אמנם פירסם ביום ראשון שעבר את מודעת המכרז שבה הודיע שר האנרגיה, יובל שטייניץ, על כינונה של ועדת האיתור, והזמין מתמודדים פוטנציאלים להגיש את מועמדותם בתוך שלושה שבועות - אך נכון לסוף השבוע, ועדה כזו לא כוננה.

המשמעות היא שתנאי הסף החדשים לתפקיד, כפי שפירסם אותם משרד האנרגיה במקביל, נקבעו על ידו בלבד - ולא על ידי ועדה בין־משרדית. כך, בניגוד למכרזים שמתנהלים כיום בחברות הממשלתיות, שבהם ועדת האיתור היא שקובעת את תנאי הסף למשרה הבכירה ואת הקריטריונים לבחירת הזוכה - דווקא האיתור הרגיש של רגולטור משק המים מתבצע על ידי משרד אחד. זאת, כשהדבר נעשה על דעת ובאישור נציבות שירות המדינה.

בראש ועדת האיתור לתפקיד מנהל רשות המים אמור לשבת מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול מרידור. לצדו, אמורים לכהן בוועדה הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אמיר לוי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, נציג נציבות שירות המדינה, וכן נציג ציבור נוסף - על פי רוב מנכ"ל משרד ממשלתי אחר.

קביעת תנאי הסף על ידי משרד האנרגיה בלבד מנעה לפיכך את התערבותם של משרדי האוצר, המשפטים - וכן משרד ממשלתי נוסף.

במשרד האנרגיה סירבו להתייחס לשאלת כינונה של ועדת האיתור. ואולם בנציבות שירות המדינה אישרו כי הוועדה עדיין לא מונתה, וכי "כתב המינוי ייחתם בקרוב". בתשובה לשאלות אם אין טעם לפגם בכך שהליך איתור יוצא לדרכו לפני מינוי ועדת האיתור, וכן אם לא ראוי היה כי תנאי הסף ייקבעו על ידי ועדה בין־משרדית ולא על ידי משרד בודד, נמסר מהנציבות: "ההרכב של חברי הוועדה יפורסם לאחר סיום איתורם ועד לכינוס הוועדה, עם סיום ההרשמה. כך, תהיה כבר רשימת מועמדים והוועדה תוכל להתחיל מיד בעבודתה".

דגש על ניסיון כלכלי

אלכס קושנירצילום: רשות המים

השר שטייניץ הודיע על כינונה של ועדת האיתור לאחר שהחליט שלא להאריך את כהונת המנהל הנוכחי של רשות המים, אלכס קושניר, שמכהן מתפקיד מאז 2011. השינויים בדרישות הסף לתפקיד הצביעו על נטייה למתמודדים בעלי ניסיון ניהולי-כלכלי - ולא רק מקצועי־הנדסי. כך, לאחר שהמינויים הקודמים היו של חוקר בתחום (פרופ' אורי שני) ושל מהנדס מים (קושניר) - ניתן הפעם דגש לעיסוק כלכלי.

אמנם המתמודדים יידרשו להציג 8-7 שנות ניסיון באחד מתחומיה עיסוקה של רשות המים, אך הם יוכלו להחליפו בניסיון "בתחומי רגולציה כלכלית בתשתיות אחרות". מתוך שנות הניסיון הנדרשות, יידרשו המועמדים להציג ניסיון של חמש שנים בתפקיד בכיר בשירות הציבורי, או בתחום הניהול של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי - כלומר ניהול תקציב של 50 מיליון שקל לפחות.

באשר לדרישות ההשכלה, אלה כוללות עדיין תואר ראשון במקצועות הנדסה או בתחומי מדעי המים והאדמה - אך מאפשרות גם תואר בכלכלה (ולא במשפטים).

משרת מנהל רשות המים נחשבת רגישה במיוחד לנוכח ההיבטים הפוליטיים הניכרים בעבודתה - החל בקביעת התעריפים למגזר הביתי, החקלאי, התעשייתי והציבורי; דרך הפיקוח על תאגידי המים וספקי המים הציבוריים והפרטיים; וכלה בפיקוח על מונופול מקורות.

ואמנם, השנים האחרונות עמדו בסימן לחצים של מרכז השלטון המקומי לפרק את תאגידי המים; לחצים של הלובי החקלאי והתעשייתי להגדיל את סבסוד המים; ולחצים של ועד עובדי מקורות למנוע את רפורמת ההתייעלות בחברה. בחלק מהמקרים נהנו מהלכים אלה מתמיכה בכנסת או בממשלה.

זאת ועוד, לאחר פירוקה של רשות החשמל - הרגולטור המקביל של משק החשמל - ולאחר שהוכפפה למשרד האנרגיה תוך החלשת מעמדה המקצועי, עולה כעת החשש מפני פגיעה בעצמאותה המקצועית של רשות המים, ומתרחיש שלפיו גם עצמאותה תופקע לטובת המנגנון פוליטי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker