אור-לי ברלב // תחושה גדולה של הקלה - אך המלאכה לא תמה - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אור-לי ברלב // תחושה גדולה של הקלה - אך המלאכה לא תמה

אור-לי ברלב, מראשי מאבק הגז, נושמת לרווחה בעקבות ביטול המתווה, אך מוסיפה: "חברות הגז ינהלו מו"מ עם המדינה על 'מתווה משופר' שיעמוד בדרישות בג"ץ. עוד ינסו למכור לנו כאן קרח כאילו היינו אסקימוסים"

12תגובות

אני זוכרת את אחת הישיבות של פעילי מאבק הגז. אני זוכרת את הרגע הזה לפני חודשים רבים, עוד כשגובש המתווה, כשראינו לנגד עינינו את ההממונה על ההגבלים העסקיים נעקף, כשראינו את הדמוקרטיה הישראלית נמחקת בדרך לשרת את שורת הרווח של ברוני הגז.

אני זוכרת איך שאלנו אז אחד את השני: איך יכול להיות שאנחנו כמעט לבד בסיפור הזה? איך יכול להיות שלמעט תמיכה מעיתון אחד וכמה עיתונאים אמיצים נוספים, שאר תקשורת המיינסטרים דוממת? איך לא נותרו רגולטורים שיקומו וילחמו על האינטרס הציבורי? איפה השרים, שאלנו את עצמנו? מי ידאג כאן לציבור?

חגיגות פעילי מאבק הגז לאחר ביטול המתווה, הערב בבר השופטים בתל אביב

אני זוכרת את הצמרמורות בגבי כשקלטתי כמה אנחנו מופקרים. "אין אף אחד שידאג לנו", אמרנו אחד לשני בתחושה כבדה של אחריות. לא קל לראות ממשלה מקבלת החלטת כניעה מתרפסת בפני בעלי הון. לא קל לדעת שאין כמעט אנשים בישראל שמבינים לעומק עד כמה מדובר במעשה התאבדות כלכלי של מדינה. לא קל לדעת שאם אתה לא קם, אין מי שיקום. שזה עלינו. על הכתפיים שלנו.

זו תחושת האחריות שהניעה את כולנו. את מאבק הגז מובילה קבוצה של פעילים חברתיים מסורים ונחושים שלא רואים ממטר. אזרחים שחלקם התעוררו עוד ב-2011, חלקם התעוררו בשנה האחרונה ובחודשים האחרונים - והמכנה המשותף לכולם, זה שנמאס להם לראות איך המדינה שלנו נגזלת ונשדדת יום אחר יום, מאגר אחר מאגר.

המאבק היה רווי ספינים, תעמולה שקרית ובדיות, שהופצו לאורך כל הדרך על ידי חברות הגז והממשלה. לאורך כל חודשי המאבק, חברות הגז שלחו ידיים ארוכות כדי להעביר את המתווה - בשיחות תדרוך עם עיתונאים בכירים, מצגות מהודרות לחברי הכנסת שחולקו על ידי הלוביסטים, לחץ אמריקאי יומיומי ובלתי פוסק מגבעת הקפיטול ללשכת ראש הממשלה, ואפילו לשלדון היה מה לומר (ואולי זה העיקר).

פעילי מאבק הגז חוגגים הלילה:

אור־לי ברלב
מוטי מילרוד

כאזרחית שקמה עם חבריה לדאוג לאינטרס הציבורי, אני מודה שבכל פעם מחדש נשבר לי הלב כשראיתי אנשי שלטון נואמים נאומים חוצבי להבות שיוצאים היישר מגרונן של חברות הגז. אני עד עכשיו לא מצליחה להבין או לקבל איך האינטרס הציבורי הופקר כאילו היינו כאחרונת מדינות העולם השלישי. איך זה יכול להיות שמדינה שלמה נמסרת לתאגידים זרים לשנים ארוכות - וכמעט אף אחד לא עוצר את זה?

אז הנה. השופטים בירושלים קמו ועשו מעשה ועצרו את מרכבת המתווה המוטעית ההרסנית והדוהרת הזו. תחושה גדולה של הקלה, ותקווה מחודשת. צריך לומר: אלמלא יצא כאן ציבור של עשרות אלפים לרחובות, מוצ"ש אחרי מוצ"ש, בגשם ובקור, בחום ובשרב, אלמלא הציבור הנחוש הזה היה קם מהספה - המתווה הזה היה עובר, ולא היינו יודעים שמפתחות כלכלת המדינה נמסרו לתאגידי הגז לשנים ארוכות.

חגיגות פעילי מאבק הגז בתל אביב, הערב
תומר אפלבאום

אבל צריך לומר כבר עכשיו, המלאכה לא תמה, נהפוך הוא: חברות הגז ינהלו מו"מ עם המדינה על "מתווה משופר" שיעמוד בדרישות בג"ץ. אנחנו עוד נשמע סיפורים ואגדות ועוד ינסו למכור לנו כאן קרח כאילו היינו אסקימוסים.

התפקיד של כולנו כעת הוא להמשיך לעמוד על המשמר ולהמשיך להילחם בכל מקום שצריך. אנחנו נהיה ברחובות, בכנסת, בתקשורת, ברשתות - בכל מקום, עד שהגז הישראלי ישרת את הישראלים במקום את הטייקונים, עד שהאינטרס הציבורי יכתיב מה יהיה כאן, עד שנעבור לכלכלה מבוססת גז שתוריד את יוקר המחייה ותיתן לנו אוויר נקי. וכן, אנחנו לא כאן רק בגלל הגז. אנחנו לא נעצור עד ששיטת ההון-שלטון שמנהלת את המדינה תמוגר, תנוטרל ותחוסל.

ועד אז - לא עוצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#