הממשלה מודה לראשונה: מחיר הגז מתמר גבוה מדי - דינמו - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הממשלה מודה לראשונה: מחיר הגז מתמר גבוה מדי

בעמוד 133 בתגובת המדינה לבג"ץ הסתתרה הודאה שלפיה אם מחיר הגז ממאגר תמר היה מחושב לפי עלות ההפקה שלו, בתוספת תשואה סבירה ליזמים - הוא היה נמוך יותר

40תגובות

מחיר הגז הטבעי שבו נקבו בעלי מאגר הגז תמר במשק אמור היה להיות נמוך יותר — כך מודה לראשונה ממשלת ישראל. זאת, לאחר ארבע שנים של ערפול מכוון סביב תוצאות הבדיקה שערכו משרדי האוצר והאנרגיה לגבי תמחור הגז על ידי המונופול.

בתגובה שהגישה לפני כשבוע פרקליטות המדינה לבג"ץ, בעקבות העתירות שהוגשו נגד מתווה הגז, היא הודתה באופן רשמי כי בעלי מאגר תמר גובים רנטה מונופוליסטית שניפחה לכאורה את מחיר הגז ביחס למחיר התחרותי התיאורטי. לפי התגובה, חישוב העלויות שבהן נשאו בעלי המאגר — בתוספת תשואה — מביא למחיר גז נמוך מזה שנגבה כיום במשק.

אלבטרוס – צילומי

לפי התגובה לבג"ץ, הממשלה נמנעה מלהורות על הפחתת מחיר הגז מחשש להשלכות רוחביות של הטלת פיקוח מחירים — ולא מכיוון שמצאה כי פיקוח כזה אינו מוצדק. החשש העיקרי של משרדי הממשלה היה שקביעת מחיר גז נמוך תפגע בסיכויי פיתוחם של מאגרי גז נוספים, שלא יוכלו להתמודד עם התשואה הגבוהה יחסית של מאגר תמר.

באוגוסט האחרון חשף TheMarker כי ועדת הפיקוח הבין־משרדית למחירי הגז מצאה כבר לפני כמה שנים כי הטלת פיקוח ממשלתי על מחיר הגז שמופק מתמר, ללא התחשבות בהשלכות הרוחביות של פיקוח על ענף הקידוחים, היתה מקבעת את מחיר הגז במשק ב–3.7 דולרים ליחידת חום. לפי הערכות, המחיר הנמוך יחסית התקבל הודות לעלויות הפקה נמוכות יחסית במאגר, לצד שורת הטבות המס שלהן זכו בעליו במסגרת "ריכוך" חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי) — שתרמו לרווחיות החריגה של פרויקט הפיתוח.

לפי כמה תרחישים שבחנה הוועדה, די בתג מחיר של 3.7 דולרים כדי לכסות על עלויות החיפושים והקידוחים, בעבר ובעתיד, של פרויקט פיתוח תמר, וכן לכסות על עלויות ההון והתפעול השוטף של בעלי המאגר. זאת, לרבות הבטחה לתשואה סבירה על ההון היזמי, שתהיה 18% לפחות — בהתאם לחישובי ועדת ששינסקי לחלוקת רווחי הגז.

מחיר של 3.7 דולרים נמוך בכ–30% ממחיר הגז הממוצע כיום במשק — 5.4 דולרים ליחידת חום — שאותו מתווה הגז הציע לקבוע כתקרה עבור החוזים החדשים במשק. אימוץ מחיר כזה עשוי היה להוזיל את החשמל במשק בכ–5.5%, ולחסוך לצרכנים הוצאה עודפת של כ–1.3 מיליארד שקל מדי שנה על חשמל.

"לא ניתן יהיה להקים תשתיות במחיר תמר"

בסעיף 438 בעמוד 133 בתגובת המדינה שהוגשה לבג"ץ, נכתב במפורש כי "מחיר (גז טבעי) המבוסס על עלויות ותשואה היה מוביל כאמור לרמת מחירים נמוכה במאגר תמר, אשר ספק אם היתה מספיקה לצורך הבטחת תשואה במאגר חדש שיוקם". לטענת המדינה, "הטעם העיקרי לכך מצוי בעובדה שעלויות ההון ליחידת חום במאגר תמר הן נמוכות יחסית".

בשלב זה הפרקליטות מנמקת את החלטת הממשלה שלא להפחית את מחיר הגז במשק בהתאם. "בתום עבודת מטה באו משרדי הממשלה למסקנה כי התוצאה הרצויה בשוק הגז היא מחירים הנקבעים באמצעות מנגנון שוק", נטען. לכן, מתווה הגז לא מפחית את מחיר הגז בחוזים החתומים של תמר במשק — ומסתפק בקביעת תקרה לחוזים העתידיים, שנגזרת מהמחיר הממוצע המשולם כיום או ממחיר עסקות היצוא של הגז.

מחירי הגז הטבעי במגמת ירידה
מחירי מיליון יחידות חום, בדולרים בגרמניה, הולנד, מחיר הגז הרוסי בגרמניה ומחיר ממוצע של גז מיובא מאירופה

"עוד הוחלט שלא לאמץ לעת הזאת מנגנון של קביעת מחיר שיתבסס על עלויות המאגר, תוך הבטחת תשואה מינימלית", נכתב בתגובת המדינה, תוך שהיא מעלה לכך שלושה נימוקים:

האחד, ניסיון בינלאומי שהראה כי פיקוח מחירים יביא להפסקת השקעות בפיתוח מאגרים נוספים ולהנצחת המונופול הקיים במשק.

השני — פיקוח מחירים לפי תשואת תמר לא יאפשר את מימון התשתיות שלהן זקוק המשק מצד בעלי המאגרים העתידיים. "לא ניתן להקים תשתיות אלה במחירי גז המכסים תשואה על השקת תמר בלבד. קיומן של תשתיות איכותיות ומספקות וברמת יתירות גבוהה מחייב קביעת מחיר המאפשר זאת", נכתב.

מחיר הגז הוכפל בתוך עשור
חוזי הגז הטבעי של חברת החשמל, מחיר בסיס בדולרים למיליון BTU
ים תטיס- 2011-2004 - 2.75
EMG - 2009- 4
תמר - 2010- 4.7
תמר - 2015 - 5.4

הנימוק השלישי להימנעות מהטלת פיקוח ישיר או עקיף, למשל, באמצעות רכישת הגז על ידי ספק יחיד (single buyer) — היה כי זה "דבר שמייצר סרבול רב".

"בסיכומו של דבר, גורמי הממשלה סברו כי חלופה של קביעת מחיר לפי חוק הפיקוח בעת הזאת תסכן משמעותית את האפשרות לפיתוח מאגרים נוספים בעתיד, ולפיכך תביא להנצחת המונופול", נכתב. ואולם כפי שנחשף ב–TheMarker, תמונה זו אינה בהכרח חד משמעית.

קונסים את הצרכן

אוליבייה פיטוסי

כמה מהתרחישים שבחנה ועדת הפיקוח חשפו ממצאים מפתיעים גם לגבי מחיר הגז הראוי במאגר לווייתן הענקי. אף שעלות פיתוחו מוערכת בסכום כפול מזה של תמר — 6–7 מיליארד דולר בשלב א', אם כי עתודות הגז בו כמעט כפולות — בחישובי ועדת הפיקוח עלה כי תג מחיר של 3.7 דולרים ליחידת חום עשוי להספיק גם עבור מימון הפיתוח היקר יחסית של המאגר. זאת, בין היתר, בהינתן חוזי רכש גז מובטחים לבעליו — הן ליצוא והן לשיווק מקומי.

כאן נכנס לתמונה שיקול נוסף, שאותו לא פירטה המדינה בתגובתה לבג"ץ. זאת, לאור העובדה שלפי חוק ששינסקי המדינה זכאית לכ–50% מרווחי מאגר תמר.

כך נמנעה המדינה מלציין כי היא ביקשה להימנע מסבסוד גז על ידי מכירתו לצרכנים תעשייתיים במחיר עלות — וכן ביקשה להבטיח לקופת המדינה די הכנסות ממכירת הגז.

הדילמה העיקרית שעמדה בפני חברי ועדת הפיקוח היתה לגבי נקודת האיזון הראויה שבין המחיר שבו יישא צרכן הגז בעבור המשך פיתוח מאגרי הגז — לבין התועלת שיניבו בעתיד לתחרות בשוק ולהורדת המחיר שבעקבותיה. כלומר, עד לאיזו רמת מחיר משתלם "לקנוס" את צרכן הגז הישראלי — באמצעות השלמה עם מחיר גז מונופוליסטי — ולו כדי להבטיח הכנסת שחקנים חדשים ופיתוח מאגרים נוספים?

בנקודה הסבוכה הזאת התגלעו בשנה שעברה מחלוקות עקרוניות בין חברי הוועדה — ואף בין האגפים השונים במשרדי הממשלה. כמה מחברי ועדת הפיקוח סברו כי תג מחיר של 4.5 דולרים ליחידת חום משקף נקודת איזון ראויה שבין שמירה על הכיס הציבורי לבין הבטחת פיתוחו של מאגר לווייתן; וכן להבטחת מתח רווח יזמי ראוי בהווה ובעתיד.

לעומת זאת, ברשות הגז שבמשרד האנרגיה טענו כי גם אם יוחלט על פיקוח מחירים — חרף התנגדותם העקרונית לכך — יש לקבע את התקרה סביב 6 דולרים ליחידת חום, ולא לפגוע בתמחור הגז הקיים בשוק. במועצה הלאומית לכלכלה התנגדו להטלת כל פיקוח.  

כך או כך, דיונים אלה, והנתונים שבצדם — לא נמסרו לידי שופטי בג"ץ. ועדת הפיקוח הבין־משרדית לא המליצה בשעתו על דבר, לאחר שידיה נכבלו על ידי הדרג הפוליטי. לפי דו"ח מבקר המדינה שפורסם לפני חצי שנה, ועדת הפיקוח התכנסה ל–11 ישיבות בין יולי 2013 לאוקטובר 2014 — בניסיון לגבש עמדת בעניין הפיקוח. אלא שמאז לא התכנסה עוד, לא ניפקה קביעה מוסכמת סופית, ולפי דו"ח הביקורת — אף לא קבעה את הקריטריונים הנדרשים לקבלת הכרעה.

שותפויות הגז סירבו להתייחס לדברים.

"לא נתנו לנו כלום. המחיר נותר תעלומה"

מי שגילה את ה"הודאה" בתשובת המדינה לבג"ץ היה עו"ד גלעד ברנע, בא כוחה של סיעת המחנה הציוני בעתירה נגד המתווה — ומי שמנהל במקביל בקשת תובענה ייצוגית נגד מונופול הגז, בגין תמחור יתר של הגז.

אלי הרשקוביץ

"הממשלה טוענת שעשתה איזון — אך האם האיזון הזה ראוי וסביר? הרי לא נתנו לנו מספרים. כלום. ולא אמרו גם לכם", טען בשבוע שעבר ברנע בפני שופטי בג"ץ. "מחיר הגז נותר תעלומה עד היום, גם לשיטת המדינה".

לדברי ברנע, לא ניתן לקבוע מה כדאיותו של מתווה הגז, ומה משקלו הכלכלי ביחס לנימוקים המדיניים־ביטחוניים — עוד לפני שיודעים קודם מה הוא בעצם מחיר הגז במשק. "צריך לברר מהו המחיר, וזה לא עלה אתמול, אלא כבר ב–2012, בוועדת הכלכלה. כבר אז לא הציגו מחיר ומאז זה מתגלגל (...) בכל פעם אמרו לוועדה, 'עוד חודשיים', וכך התחמקו. אין מספר — אבל בינתיים עושים הסדר מחירים. איך אפשר לעשות הסדר מחירים — אם אני לא יודע מה המחיר?", תהה ברנע.

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, העיר: "גם אנחנו לא מומחים למחירים". ולכך השיב ברנע: "לא ביקשתי שתכריעו במחיר. אבל המינימום לבחון את המחיר. אם יש חוות דעת שמחיר הגז צריך להיות נמוך מ–5 דולרים — אבל המחיר השורר בשוק הוא 5.5 דולרים וצפונה — אז מה המדינה אומרת על המחירים?", תהה ברנע.

בתוך כך, ישוב בג"ץ לדון בעתירות שהוגשו נגד מתווה הפשרה הממשלתי מול מונופול הגז בעוד שבוע בדיוק. זאת, לאחר שראש הממשלה ושר הכלכלה, בנימין נתניהו, ביקש אף הוא להופיע בפני השופטים, ונדרש להגיש לבית המשפט תצהיר עד מחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#