כשהטיעונים של מתווה הגז חלשים - עוברים להפחדות

שיחת טלפון בהולה שניהל שר האנרגיה עם ראש הממשלה חשפה את הפתרון האגרסיבי שרוקמים השניים כדי לשכנע 
את השופטים להכשיר את המתווה - מהלך שעלול להצליח

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים68
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

את 45 הדקות הראשונות הקדישו שופטי בג"ץ, העותרים והמשיבים לשאלה מי ידבר ראשון ומי אחרון. הרכב השופטים פירסם כבר לפני כמה ימים את סדר הדוברים, שבו נקבע כי העותרים יפתחו את הדיון, המדינה וחברות הגז ישיבו - ואז תינתן לעותרים הזדמנות להגיב בקצרה על תשובות אלה. אלא שבבוקר הדיון הפתיע בא כוח המדינה, עו"ד ענר הלמן, כשהתנגד לסדר זה, וביקש את הזכות לנעול את הדיונים.

משהרכב השופטים סירב, יצא הלמן להיוועצות בת לא פחות מחצי שעה, שבמהלכה טילפן שר האנרגיה, יובל שטייניץ, בבהילות אל ראש הממשלה, בנימין נתניהו - ועידכן אותו באופן אישי כי השופטים אינם מוכנים לתת למדינה לומר את המלה האחרונה.

השופט אליקים רובינשטיין
השופט אליקים רובינשטייןצילום: דניאל בר און

משחזרו כולם לאולם, הודיע הלמן כי המדינה מסכימה לנהל את הדיון כסדרו, אלא שאז הפתיע והודיע כי ראש הממשלה מבקש להגיע בעצמו אל בית המשפט ולהופיע בסוף יום הדיונים בפני השופטים.

מדוע ביקש 
נתניהו להופיע?

במשך חודש וחצי לא התעניין נתניהו בהופעה בפני בית המשפט. אף שבכובעו כשר כלכלה הוא זה שחתם על סעיף 52 לחוק ההגבלים - נתניהו לא צירף תצהיר לתשובת המדינה לעתירות, ולפיכך לא אמור היה לקבל זמן נאום באולם.

מה גרם לנתניהו לשנות בתוך חצי שעה את דעתו? מדוע הסכים בן רגע לסלק את כל פגישותיו, ולפנות את לוח הזמנים הצפוף ביותר במזרח התיכון לטובת דיון, שנכון לאתמול בבוקר כלל לא תיכנן להגיע אליו?

הרי אם טיעוני המדינה לבג"ץ מוצקים דיים - אז מדוע היא נדרשת לשחקן חיזוק של הרגע האחרון? ואם טיעוניה חלשים - מדוע לא צורף נתניהו כמצהיר מלכתחילה?

ניתוח של הסיטואציה מעלה חשש כי הדרישה הפתאומית של נתניהו להופיע בפני בג"ץ לא נולדה בהכרח מטעמים משפטיים־ענייניים. היטיבה לציין זאת באת כוח סיעת מרצ, עו"ד דפנה הולץ־לכנר, כשרמזה כי אין במהלכו של נתניהו אלא להטיל מורא על כמה שופטים "סוררים". כמה חבל שעד להתערבותה של הולץ־לכנר התקבלה בקשתו החריגה והמאוחרת של נתניהו כמובנת מאליה, מבלי שאיש תמה על חוסר הכבוד שהפגין כלפי סדרי בית משפט.

הפגנה נגד מתווה הגז, החודש בתל אביב
הפגנה נגד מתווה הגז בתל אביבצילום: עופר וקנין

חיזוק אפשרי לחשש מפני מניעיה האמיתיים של הזדעקות נתניהו ממקומו ניתן לקבל מדיון סגור שקיימה הממשלה ביולי 2013, במסגרת היערכותה לדיון בג"ץ בעתירות הציבוריות שהוגשו אז נגד החלטת הממשלה לייצא את הגז.

במהלך הדיון הפנימי, העלו כמה מהמשתתפים את האפשרות שנתניהו עצמו יופיע בפני הרכב השופטים. זאת, לאחר שהועלה חשש כי החלטת נתניהו לאשר את היצוא בממשלה - ולא בכנסת - היא גבולית מבחינת החוק, וייתכן כי יגיע הרגע שבו יושלך אל הזירה "הנשק הכבד".

"ממשלה צריכה למשול", זעם אז נתניהו על חוות דעת משפטיות שסתרו את מהלכו, ורטן על כך שהחלטות כבדות יותר מיצוא הגז, בסוגיות ביטחוניות למשל, אינן מגיעות אפילו לממשלה, אלא נסגרות בזריזות בקבינטים מצומצמים.

"תצטטו אותי: אני מצפצף על זה. ממשלה צריכה למשול" - כך חזר נתניהו על האג'נדה באוגוסט האחרון, כשהוזהר על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לא להדיח את יו"ר רשות החשמל במסגרת חוק ההסדרים.

מתחמקים מהשאלות הקשות

בדיעבד, לאחר תום יום הדיונים, ייתכן כי לנתניהו היתה סיבה מוצדקת לדאגה. תשובותיה של המדינה החווירו לעומת הנימוקים המשפטיים כבדי המשקל שהעלו בזה אחר זה משפטני העותרים. לרגעים מסוימים, היה מכמיר לב לצפות בהלמן הרהוט פשוט נותר ללא מענה, שלא באשמתו.

באופן תמוה, בא כוח המדינה התחיל להאביס את השופטים המשתוממים במונחים כמו "בי.סי.אמים", "2P" ו"2C" - ולו רק כדי להעביר עוד כמה דקות מבלי להשיב מדוע מתווה הגז סותר את הסדרי המס שנקבעו בחוק ששינסקי, מדוע הוא מתכחש להחלטת הממשלה על יצוא הגז מ-2013 ומדוע לעזאזל מוגש אחד ההסדרים הכלכליים הגדולים בתולדות ישראל ללא חוות דעת משפטית או ניתוח כלכלי־תחרותי בסיסי.

שהרי כיצד ניתן להכריע בהפעלת סעיף 52 כי שיקולי ביטחון ומדיניות חוץ גברו על שיקולי תחרות - אם אלה האחרונים כלל לא נבחנו וכומתו?

למרבה האירוניה, בעוד העותרים הציבוריים נמנעים באדיקות מלבקר את תוכן המתווה, כשהם גוזרים על עצמם זהירות קיצונית ומתמקדים רק בפאולים הטכניים הבעייתיים של סעיף היציבות ושל הפעלת סעיף 52 - דווקא בא כוח המדינה הפליג במחוזות הכרישים והתנינים, הבטיח עסקות במיליארדים, ורק לשאלות הקשות לא ענה.

ובעצם, מה כבר יכול היה הלמן להשיב? "נימוקים ביטחוניים, לא נימוקים ביטחוניים - כל ההליך הזה נוהל כמו פרטאץ'"?

הנאום המוצלח 
של שטייניץ

למען הסר ספק, הסיכויים נוטים עדיין לטובת המדינה, שנהנית מ"מקדמה של ממלכתיות" ומסלחנות יתר טבעית מצד השופטים.

אבל אם יום הדיונים אתמול נפתח בתחושה של דיון סמלי ומזורז בדרך לדחייה מנומסת של העתירות - נדמה כי הופעת המדינה גרמה אתמול לשופטים כאב ראש רציני. וכשהטיעונים המשפטיים חלשים, לא נותר בידי המדינה אלא ללבוש את חליפת האיומים הביטחוניים.

שטייניץ, למשל, נשא נאום מוצלח מבחינתו, שאותו דאג לפתוח בתסריט אפוקליפטי - שהשליך הס בקהל, והילך קסם על השופטים. מופע האימים המשפטי פינה מקומו למופע אימים אמיתי.

כה המומים היו כולם מסיפורי חסמב"ה במזרח התיכון החדש, שלא שמו לב לפליטת הפה של הממונה בפועל על ההגבלים העסקיים, עו"ד אורי שוורץ, שהתגאה ב"בניית הסדרה מאפס". הוא בוודאי יישאל בדיון הבא כיצד הסדר ראשוני שכזה לא עוגן בחקיקה ראשית.

לסיועו של שוורץ ייחלץ בדיון הבא התותח הכבד נתניהו, שימשיך לזרוע בהלה במטרה לחפות על מתווה מחורר. אלא שבינתיים, עתירות שאמורות היו להידון ביום דיונים אחד יזכו כבר לתהודה כפולה מהצפוי, שעשויה בסופו של יום להציג בפני השופטים תמונת מציאות מורכבת משציפו לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker