הנבואה הקודרת של בעלי "תגלית הגז" החדשה: אם נגלה גז - הוא יישאר בים - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנבואה הקודרת של בעלי "תגלית הגז" החדשה: אם נגלה גז - הוא יישאר בים

רק לפני חודשיים הזהירו בעלי רישיונות הקידוח דניאל כי הממשלה קוברת במצולות את מאגרי הגז הקטנים ולא תאפשר להם להתחרות במונופול הגז ■ אתמול הם דיווחו על פוטנציאל לגילוי של 10 כאלה - שצפויים להישאר בים עד לגיבוש מתווה אמיתי חדש

33תגובות

כלל ידוע בענף המשאבים הוא שמאגר גז של 100 BCM הוא תגלית יפה - אבל עשרה מאגרים של 10 BCM כל אחד, שווים לעתים שום דבר.

שותפויות החיפושים של קבוצת ישראמקו ומודיעין אנרגיה דיווחו אתמול לבורסה על ממצאי הסקר הסיסמי שערכו בשטחי הרישיונות דניאל מזרח ודניאל מערב, כ–90 ק"מ מערבית לחופי גוש דן.

קידוח תמר
אלבטרוס

לפי ממצאי הסקר, לפני קידוח, עשויים שטחים אלה לאצור לא פחות מעשרה מאגרים פוטנציאליים ומופרדים פיזית ("בלוקים"). נפח הגז המצטבר בכל עשרת המאגרים יחד, אף שספק אם כולם יפותחו, עשוי להניב כ–250 BCM - נפח קרוב לזה שהתגלה במאגר תמר.

אלא שבמקום להקרין כאב ראש לנוכח צבר מאגרים מבוזר שרובו נעדר כדאיות כלכלית בפיתוח - הביאה יד נעלמה ליצירת אופוריה שרירותית שתרמה יותר להיקפי המסחר במניות מאשר לענף הגז בישראל. דיווח עיתונאי שגוי, בליווי הודעה מוקדמת חגיגית לעיתונות - שיצרו מסגור מסולף שלפיו נחשפה בחופי ישראל תגלית גז חדשה בממדים זהים לאלה של תמר.

בשולי הדיון המקצועי, ובלי להמעיט בערך ממצאי הסקר הנידון, יש להאיר שוב את השימוש המניפולטיבי שעושים גורמים עלומים בתקשורת "האינסטנט" המודרנית כדי להכתיב סדר יום מעוות. למעשה, קשה להיזכר בפעמים הבודדות שבה לא נעשה שימוש כזה, בכל הנוגע לחברות הגז הטבעי - ותופעה פסולה זו תחזור על עצמה כל עוד רשות ניירות ערך ממשיכה להפגין אוזלת יד.

1. מה הסיכויים להפיק גז?

בשורה התחתונה, מה שיש לישראמקו ולמודיעין ביד זה פוטנציאל למאגר של 90 BCM בדניאל מזרח ופוטנציאל נוסף למאגר של 31 BCM בדניאל מערב. יתר שמונה הבארות הפוטנציאליות אינו רלוונטי כרגע לתוכנית פיתוח מכיוון שהן קטנות מכדי להצדיק השקעה ראשונית - גם בתנאי שוק נוחים יותר. גם שני המאגרים הגדולים יותר, כפי שיוסבר בהמשך, עשויים להיתקע בשל חסמים טכניים, ובעיקר, מסחריים.

שיעור ההסתברות לחשיפת תגלית מסחרית נע בדניאל מזרח בין 29% ל–41%. בדניאל מערב הוא 38%–43%. שיעורים אלה נחשבו בעבר למבטיחים באופן יחסי. ההסתברות לפני קידוח תמר היתה 36%, ולפני לווייתן - 50%.

ואולם אחרי הקידוחים היבשים במבנים שרה ומירה, שזכו להסתברות של 43%–58%, ומנגד, החלטת ישראמקו לצאת לקידוח ברישיון שמשון (הסמוך לדניאל), חרף הסתברות של 15% - מידת הרלוונטיות של שיעורי ההסתברות המדווחים, וכן תקפותם, נפגעו במידת מה.

בפרק הסייגים המתבקש, יש להדגיש קודם כי לא מדובר בקידוחים פשוטים. צבר המאגרים הפוטנציאלי ברישיונות דניאל ממוקם בעומק מים של 1,000–1,200 מטר, ובשכבות חול בעומק נוסף של 3,000–4,000 מטר. זאת, כשלא מדובר בשכבת חולות תמר המבטיחה, ולכן קשה לאמוד את התכונות הגיאולוגיות של שכבת הסלע המדוברת.

אלבטרוס

אם לא די היה בצורך בקידוח מים עמוקים, הרי שהמבנים התת־ימיים שהתגלו ברישיונות דניאל הם בתצורת תעלה - מבנה גיאולוגי אופקי ובעייתי שהוליד כבר לפחות אכזבה אחת (שמשון). קידוח כזה במים עמוקים מגביר את הסיכון הטכני ומייקר את הפרויקט. זאת, גם אם עלות יום אסדה צללה בעקבות המשבר בענף הקידוחים העולמי.

בסיכומם של היבטים טכניים, אנחנו עומדים בפני פוטנציאל בלבד לתגלית מסחרית וחצי - שגם אם תסתיים בהצלחה, תגיע אולי לשליש מגודלו של תמר.

2. תחרות? "אמירות ללא תוכן"

ייאמר מיד, גם אלה בשורות טובות. אם יתאמתו שני המבנים כתגליות - תהיה בכך עוד הוכחה לפריון האגן הלבנטיני, שבצדו פוטנציאל להגדלת האטרקטיביות באזור, לעיבוי תעשיית הקידוחים, ובעתיד, אף להגדלת הכנסות המדינה ממס. אלא שהחסם הטכני הוא הצנוע בין אלה שעומדים בפני החזון המשותף של בעלי רישיונות דניאל. הראשון והעיקרי שבחסמים - הוא מתווה הגז.

בכנס אנרגיה שנערך בנובמבר האחרון התבטא מנכ"ל מודיעין אנרגיה, רון מאור, בגנות הפתרון החסר שמציע מתווה הפשרה הממשלתי מול מונופול הגז עבור הגברת התחרות.

"אין כיום די ביקושים לגז בשוק המקומי, ומאגרים קטנים לא יכולים לממן תשתית יצוא, ולכן אני לא רואה את תנופת הקידוחים שמדברים עליה", העיר מאור. הוא הגיב לדבריו בכנס של שר האנרגיה, יובל שטייניץ, שלפיהם ב–2016 צפויה ישראל להתברך בגל פעילות אקספלורציה לחופיה.

"אלה אמירות ללא תוכן", הגיב מאור במרירות. "על הממשלה להסדיר עבור מאגרי הגז הקטנים ביקושים בשוק המקומי, לאפשר יצוא ולחבר אותם לתשתיות יצוא".

יחד עם בעל השליטה במודיעין, צחי סולטן, הופיעו השניים גם בהליך ה"שימוע הציבורי" שניהל צוות המתווה הממשלתי ושם התריעו כי המתווה החדש לא יעודד פעילות אקספלורציה, לא יביא לתגליות נוספות ולשחקנים נוספים בשוק, ולא ייצור תחרות אפקטיבית בין השחקנים הקיימים.

מיותר כמעט לציין שמתווה הגז לא התייחס למצוקת המאגרים הקטנים, וגם לא פעל למיצוי הפוטנציאל התחרותי שטמון בהם. זאת, אף שמאור לא פיספס בחודשים האחרונים כל הזדמנות לזעוק את זעקת בעלי המאגרים הקטנים, וניתן לשער שידע כי הוא עתיד להיתקע עם עשרה מאגרים על הנייר.

האסון הראשון שהמיט המתווה על כלל מאגרי הגז העתידיים - ואין זה משנה אם מדובר בגדולים או בקטנים - הוא ההתעלמות משריון הביקושים המקומיים לגז עבור מונופול תמר, וחסימת השוק לתחרות. זאת, מכיוון שהמתווה לא ביטל את כבילת הלקוחות הגדולים בשוק לחוזי המונופול.

מתרשים שהציגה חברת רציו, השותפה בלווייתן, עלה כי ב–2019 יהיה הביקוש "התפוס" על ידי מאגר תמר 7.8 BCM מתוך 9.9 BCM שיסופקו באותה שנה במשק. כלומר, שיעור הגז שנעול בחוזים שאליהם "כבולים" לקוחות תמר, ובראשם חברת החשמל הממשלתית, יהיה כ–80%. זאת, בעוד שהביקוש הפנוי לגז, זה שעליו יתחרו תמר, לווייתן, כריש־תנין, וכעת גם תגליות רישיון דניאל - יהיה 0.7 BCM שהם 7% בלבד.

לפי התרשים שהוצג, רק ב–2023 תעלה כמות הגז הפנויה במשק (4.5 BCM) על זו שכבולה לתמר (4.4 BCM), בשל אופציות פתיחה בחוזים קיימים. ואולם עד אז עשויים הלקוחות להעדיף את הגז הזורם מתמר, ולחזק עוד יותר את המונופול, בעוד שכל יתר המאגרים ייתקעו בשל קשיים בהשגת מימון.

אם כבר כיום שוברת הממשלה את הראש מנין תביא לבעליו העתידיים של כריש־תנין, התקווה היחידה לתחרות, חוזה של 3 BCM לשנה בשוק המקומי הרווי, כדי לאפשר את פיתוחו - מהיכן תמציא את אותו ביקוש מקומי נדרש גם לצורך פיתוח מאגרי דניאל?

3. מדוע ישראמקו מנמיכה פרופיל?

המוצא היחיד עבור מאגרי דניאל הפוטנציאליים הוא לפיכך יצוא גז. אלא שכאן נכנס לתמונה החסם השני שמציב המתווה - היעדר הפתרון לחוסר הכדאיות המובנה שבפיתוחם. זאת, מכיוון שבהיעדר שוק מקומי, נדרשים בעליהם בהשקעות עתק שאינן כדאיות לנוכח נפחי הגז הצנועים יחסית.

הפתרון לכך היה צריך להיות בראש ובראשונה, תשתית הולכה משותפת ניטרלית, בבעלות ממשלתית, או מפוקחת - בבעלות פרטית, לצד מנגנון סליקה כלשהו שיאפשר עסקות החלף (swap). זאת, אגב, בלי להזכיר שמאגר בנפח 90 BCM עדיין נדרש בשיווק מקומי ובחיבור יקר לחוף.

כיום ברור כי הפקת הגז מהמאגרים העתידיים לווייתן, כריש־תנין, ואלה שאולי יימצאו בעתיד ברישיון דניאל - לא תוכל להיעשות ללא יד מכוון וללא מעורבות ממשלתית כלשהי בהסדרים הקיימים במשק, ואולי אף בפרויקטים עצמם.

ברור לפיכך שפיתוח מאגרים אלה עוד ידרוש קידום של מתווה גז אמיתי, ולא הסדר דמה רדוד כמו זה שאושר בחודש שעבר, ושנועד בסך הכל למכור גז ממאגר תמר למצרים. זאת, בלי לטפל טיפול שורש בכשלים של שוק הגז הטבעי.

אחד הכשלים האלה, שחותם את פריסת החסמים בפני עתידם המבטיח רישיונות דניאל, הוא הבעלות הצולבת. זו שהביאה אתמול דווקא את מודיעין אנרגיה להתייצב בחזית ההסברה של "התגלית החדשה" - ממרומי ה–15% שהיא מחזיקה בזכויות - בעוד שבעלת הזכויות העיקרית ברישיונות דניאל, קבוצת ישראמקו (75%), שומרת על פרופיל נמוך ואף מנסה להנמיך ציפיות.

ישראמקו, שמחזיקה ב–29% מהזכויות בתמר, תידרש לגייס 600 מיליון דולר למימון הצינור הנוסף שיוליך את הגז למתקני ההנזלה במצרים. מה תהיה מידת הגמישות הפיננסית שלה עבור מימון קידוחים נוספים, ומדוע בכלל שתקדם פיתוח מתחרה פוטנציאלי למונופול שהיא שותפה בו בתמר?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#