הילולת השקרים של אישור מתווה הגז - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הילולת השקרים של אישור מתווה הגז

מי שצפה היום בטקס החגיגי לציון החתימה על הפשרה מול מונופול הגז, הבין מדוע תעשיית הגז העולמית רואה בישראל אומה של ילידים נבערים

71תגובות

בענף האנרגיה נוהגים להסביר שאין טעם לכעוס על חברת נובל אנרג'י האמריקאית. "בשבילם, ישראל היא פשוט עוד אחת מרפובליקות הבננות שבפורטפוליו של נובל", יש שמסבירים. "הם רואים בנו עוד מדינה אפריקאית, ולכן היחס של המטה ביוסטון כלפי מוסדות השלטון או 'דעת הקהל' בישראל אינו שונה מזה שמונהג כלפי גיניאה המשוונית (שגם בה פועלת נובל)".

ואמנם, כל מי שצפה היום בטקס החגיגי שנערך בנאות חובב לציון החתימה על מתווה הפשרה הממשלתי מול מונופול הגז, יכול היה להבין מדוע בעיניים אמריקאיות נדמית ישראל לאומה של ילידים נבערים. מול מצלמות הטלוויזיה יושבים מדושנים ראש ממשלה שהדיח שר ושני רגולטורים ומודה לקב"ה על מתנת הגז; שר אנרגיה שמכריז בחיוך על "יום חג" הודות להרס הרגולציה, לאחר שבתור שר האוצר דאג להכפיל את מחיר הגז, ומי שהעז להזכיר זאת לציבור — הודח; נשיא התאחדות תעשיינים שבאמצעות חברה פרטית שהוא מחזיק מהצד מציע למפעלים שהוא מייצג גז טבעי שהוא רוכש מהמונופול (בתוספת עמלה); וראש מועצה אזורית, איש ליכוד וקרוב משפחתו של סילבן שלום, שמונה בעבר על ידי נתניהו ליועץ אישי — וניצל את הבמה ההיסטורית כדי לדבר בזכות המינויים הפוליטיים בישראל.

נתניהו במעמד החתימה, היום בנאות חובב. מימינו השר שטייניץ, משמאלו נשיא התאחדות התעשיינים ברוש
אילן אסייג

ארבעת אלה, דוגמה ומופת לניקיון כפיה של השררה, בחרו לחגוג את מתווה הגז בנאות חובב, ששינתה לפני שנתיים את שמה מרמת חובב כדי להימלט מהקונוטציות הזיהומיות והמסריחות שנלוו לו. רבים מהנוכחים באירוע התקשו להבין מה יש בכלל לחגוג ומה מריח שם טוב.

הרי אם ביום שלאחר אישור המתווה, ולא משנה כרגע מה הוביל לגיבושו, המונופול לא יפורק, מחיר הגז לא יופחת, התעשייה הישראלית לא תשולב בקידוחים, ואין שום ודאות שגז נוסף יזרום בשנים הקרובות לטובת המשק — אז מה לעזאזל הסיבה למסיבה?

גם אם מקבלים את טענת השר יובל שטייניץ שלפיה בנסיבות הקיימות במשק, המתווה הזה הוא המיטב שניתן היה להשיג, וגם אם נאמץ את מסקנתה של נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, שלפיה המתווה הוא "הרע במיעוטו" — אז מדוע הוא לא נחתם בפנים חמורות סבר, מלווה בנימוקים על הצפרדעים שממשלת ישראל נדרשה לבלוע כדי לאשרו?

אם בנימין נתניהו הבטיח מקור אנרגיה נוסף וזול, אך המתווה שעליו חתם אינו דואג למקור נוסף וזול — אז למה הוא בעצם חוגג? אם שטייניץ מבטיח את מחיר הגז הנמוך במערב — אז מדוע המתווה שהציג לא מקיים זאת? אם נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, קורא להזנת המפעלים בגז כדי להצילם — אז מדוע לא נלחם להפחתת רצפת המחיר שקבע מונופול הגז בחוזי התעשייה, ומדוע לא נאבק להרחבתה של הזרמת הגז לחוף ללא תלות ביצוא? ואם לראש המועצה המקומית התעשייתית נאות חובב, אנדריי אוזן, חשובים הנגב ואלפי מקומות התעסוקה שחסרים בו — אז מדוע לא ניצל את הבמה כדי לנזוף בשלושת חבריו על כך שוויתרו למונופול על הדרישות לרכש גומלין ולהעסקת כוח אדם מקומי?

מנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו (מימין), ומנכ"ל נובל אנרג'י ישראל, ביני זומר
אמיל סלמן

אם ממשלה שפישלה במשא ומתן, התפשרה על דרישותיה המוקדמות ואף הסכימה לוותר על ריבונותה, מתייחסת אל אזרחיה כאל ציבור של אהבלים, ומשווקת להם "פשרה" בתור ניצחון — פלא שמיוסטון הרחוקה זה נראה כמו הילולה פגאנית סביב מדורה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#