פליטת הפה המדהימה של נתניהו על סכנת מונופול הגז - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

פליטת הפה המדהימה של נתניהו על סכנת מונופול הגז

כשביקש להתייחס לאיום הפוטנציאלי של מונופול הגז על המשק, שיחרר ראש הממשלה אמירה שמיישרת קו עם המבקרים החריפים ביותר של המתווה

78תגובות

בהופעה נינוחה צלח אתמול ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את מכשלת ועדת הכלכלה של הכנסת, בדרכו להפקעת סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים, לאישורו של מתווה הפשרה מול מונופול הגז — ולהתמודדות הצפויה בבג"ץ.

להופעתו השקטה והבטוחה של נתניהו לא אחראית רק ההכנה המוקדמת שעבר, וודאי שלא חולשת טיעוני חברי הכנסת נגדו. בסך הכל, תומכי המתווה ומתנגדיו אינם חלוקים על המטרות הלאומיות המוכרזות במשק הגז — אלא על מידת האפקטיביות של הדרכים להשיגן.

בנימין נתניהו ראש הממשלה ושר הכלכלה בדיון בוועדת כלכלה על מתווה הגז
אוליבייה פיטוסי

מי שציפה לקקופוניה צעקנית לא הבין כנראה את כללי המשחק החדשים שהכתיבה ועדת הכלכלה בשבועיים וחצי האחרונים. בהיעדר שקיפות וגילוי מלא של מסמכים ופרוטוקולים, התכלית הראשונה של דיוני הוועדה היתה לחשוף את אחורי הקלעים של גיבוש מתווה הגז, כדי שניתן יהיה לתקוף ציבורית ומשפטית את המהלכים שננקטו ואת הנימוקים להם. היעד של מתנגדי המתווה לא היה לפיכך לדחוק את נתניהו לפינה, להלום בו ולצפות בו מזיע או מגמגם, אלא להפך — לתת לו לדבר, ומה שיותר. זאת, מתוך כוונה שיחשוף טפח ממארג השיקולים שעליהם נשענים המתווה ודרך אישורו התקדימית (סעיף 52 לחוק ההגבלים), וכ"בונוס", אולי גם ייפול בלשונו.

הנה, מועמדו של ראש הממשלה לתפקיד ראש המוסד, יוסי כהן, מעד בעצמו בדברים שנשא שלשום בפני הוועדה. כמו נתניהו, גם כהן פתח את דבריו בסקירה מבהילה אודות האיומים הביטחוניים שנשקפים לאסדות קידוחי הגז — אף שלאלה אין כל קשר למתווה הגז או להנמקות הביטחוניות הדרושות לאישורו בהליך עקיף. במקום להיתקל במתקפת נגד מצד חברי האופוזיציה בוועדה, בחרו אלה לשמור על איפוק, והמתינו בסבלנות עד לרגע שבו כהן שכח כי סעיף 52 נשען על נימוקים ביטחוניים, ולא תקציביים, וטען כי המתווה יאפשר יצוא גז מוקדם — שבזכותו תוכל המדינה לשאת בנטל מימון אבטחת האסדות.

הרגולטורים 
אשמים, לא אני

חברי הכנסת המתנגדים למתווה הגז, שלמרבה הצער נמנו בדיון אתמול על שורות האופוזיציה בלבד, השתדלו שלא לבזבז את זמנם הקצוב במחיצתו של ראש הממשלה על ויכוחי סרק אודות סעיפי המתווה. תחת זאת, הם ניסו להתמקד בחובת ההיוועצות של שר הכלכלה נתניהו עם הוועדה, בנוגע לנסיבות המדיניות והביטחוניות שהביאו אותו להפעיל את סמכותו לפי סעיף 52.

עם חמש מהסוגיות המאתגרות שהוטחו בפניו — הפעלת הסעיף, פסקת היציבות, אי־פירוק המונופול, פיתוח לווייתן ויצוא הגז — התמודד נתניהו בהצלחה, תוך דקלום מרשים של תדרוכי היועצים המשפטיים. כך, לשאלת ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) על הקדמת יצוא הגז, השיב נתניהו כי "ללא יצוא — לא יפותחו השדות שנמצאו". לשאלת הח"כים שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) ודב חנין (הרשימה המשותפת) על היעדר העוגנים למועד פיתוחו של מאגר לווייתן, השיב "זה ייקח קצת זמן, אבל אנחנו יכולים לקחת חזרה את החזקות — אם לא יפתחו".

לשאלת יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל, כיצד נתניהו, שנודע בימיו כשר אוצר כחסיד התחרות ואויב המונופולים, הפך לכאורה את עורו בכל הנוגע לשוק הגז — השיב ראש הממשלה כי "מספר המתחרים בשוק הגז קטן מדי, ולכן נדרש מתווה שיאפשר להגדיל את מספרם".

לשאלת הח"כים יצחק הרצוג (המחנה הציוני) ותמר זנדברג (מרצ) בדבר הצורך באישור סעיף היציבות מעורר המחלוקת, תלה נתניהו את האשם ברגולטורים — וברח מאחריותו שלו, כמי שעומד בראש הרשות המבצעת. "הדרישה נבעה מהתנהגות רגולטורים שמשנים את כללי המשחק כל שני וחמישי", אמר נתניהו. הוא חזר על ההשוואה "הנכה" שהושמעה כבר מפי משרד המשפטים, ושלפיה דין פסקת היציבות כדין שטרי הזיכיון שנמסרים במסגרת מכרזי הזכיינות הממשלתיים (PPP).

לשאלת הח"כים איילת ורבין־נחמיאס ויוסי יונה (המחנה הציוני), תלה נתניהו את האשם בהפעלת סעיף 52 בהתנגדות "התמוהה", כלשונו, של הממונה לשעבר על ההגבלים, פרופ' דיויד גילה. נתניהו ביקש בדבריו לפרק את המוקש המשפטי שטמן גילה בדבריו לפני שבוע בפני ועדת הכלכלה. בעדותו סיבך גילה את הממשלה, כשטען לפרוטוקול כי נמנע מלפנות לבית הדין להגבלים עסקיים בבקשה לפרק את מונופול הגז רק בשל איום גורמי ממשלה כי פנייתו תיעקף.

נתניהו הגיב אתמול בוועדה בטענה כי הוא חולק עקרונית על עמדת גילה, שלפיה המתווה שולל קיומה של תחרות עתידית בענף הגז — וכי לדעתו הסיכוי היחיד לתחרות עתידית יושג רק עם יישום המתווה, בזכות שחרור הענף לחיפושי גז חדשים. הוא חזר על דבריו הזהירים של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שלפיהם הממשלה פנתה למסלול העוקף של סעיף 52 בלית ברירה, לאחר התפטרות גילה, תוך שהיא מסתייעת בשיקולים המדיניים־ביטחוניים שמאז ומעולם היו מונחים על השולחן (ולא צצו שרירותית, חלילה, כדי להצדיק את המהלך).

מצרים לא זקוקה 
לגז? אשלח שליח

לא לכל השאלות בחר נתניהו להשיב, ומאלה שהתחמק ניתן ללמוד לא מעט על הבטן הרכה של טיעוני המדינה בבג"ץ. כך, חמש שאלות קשות נותרו בסוף הדיון ללא מענה — והציפו ערך מוסף גם בזכות מה שלא נאמר בו.

את הראשונה הפנה דווקא הרצוג, יו"ר האופוזיציה, שהיה היחיד להעלות את שאלת מחיר הגז והתמורה לצרכן הפרטי — שאלה שמולה אמור בסופו של יום להיבחן משקלם של הנימוקים המדיניים־ביטחוניים. נתניהו אמנם זרק משפט בגנות האפקטיביות של הטלת פיקוח על המחירים — אך לא התייחס לתמחור הגבוה של הגז כיום במשק ולעובדה שהמחיר הכפיל את עצמו מאז שנהפך מאגר תמר למונופול. היעדר המענה הממשלתי במתווה למחיר הגז המונופוליסטי בחוזים החתומים במשק, שמפניו הזהירו גם מבקר המדינה ונגידת בנק ישראל — מהווה נקודת תורפה.

שאלה צפויה שנייה שהופנתה כלפי נתניהו מצדם של חנין, יחימוביץ' ואחרים עסקה ב"צינור השני" המפורסם — כלומר בהיעדר טיפול מיידי בבעיית היתירות החסרה של תשתית הולכת הגז לחוף. זאת, חרף אזהרתו של יוסי כהן, למשל, ועל אף קריאתה של הנגידה קרנית פלוג לקדם צינור גז נוסף עד 2020 — ולא להמתין עד לפיתוחו של מאגר לווייתן.

היעדר הטיפול במתווה בסוגיה מובהקת זו של ביטחון אנרגטי, והתראות הרגולטורים בנושא, חשפו נקודת תורפה נוספת בקו ההגנה הממשלתי על המתווה. את הפתרון לכך מצאו בממשלה רק בימים האחרונים, כשציינו לצד חשיבותו צינור נוסף — גם אסדה נוספת — שמשמעותה כריכת הצינור הנוסף בפיתוח מאגר חדש.

לטענת יחימוביץ', הראשון שמפיו שמעה את המענה היצירתי הזה היה מנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו. גם נתניהו חזר עליו, ואמר כי "צינור שני חשוב — אבל אסדה שנייה עוד יותר". אך משהקשו עליו חברי הכנסת, ציין נתניהו את קיומן של "חלופות", והפנה את השאלה לשר האנרגיה, יובל שטייניץ, שישב לצדו — אף כי זה לא השיב לבסוף.

שאלה קשה שלישית הופנתה אל נתניהו על ידי חנין, שלא זכה לתשובה: מדוע נהפכה ממשלת נתניהו הנוכחית את החלטת ממשלת נתניהו הקודמת מיוני 2013, שלא לאשר יצוא מוקדם ממאגר תמר — לפני חיבור מאגר נוסף לחוף. השאלה הקדימה את התהייה האקטואלית יותר בנוגע ליצוא הגז הישראלי, שנותרה אף היא ללא מענה. זו עסקה במצרים — יעד יצוא הגז מתמר ומלווייתן, שהפך אותה לעוגן הנימוקים הגיאופוליטיים של נתניהו להפעלת סעיף 52, וכעת לאויבת הכי גדולה שלו.

בעיתוי אכזרי מבחינת נתניהו, חויבה השבוע מצרים בידי בוררות בינלאומית לפצות את חברת החשמל הישראלית ב–1.76 מיליארד דולר. בתגובה הודיעו המצרים על הקפאת המגעים ליצוא הגז הישראלי דרכם. כך, ברוב "חוצפה" — שמטה מצרים את הקרקע תחת נימוקי המתווה, שלפיהם היא משוועת לגז ישראלי בחוזים ארוכי טווח.

אם לא די בכך, החלטת מצרים שלא להכיר באחריותה לביטול מזכר הבנות בילטראלי שחתמה מול ישראל ב–2005, לצד סירובה להכיר בפסיקה של לשכת המסחר הבינלאומית (ICC) — עלולים עוד להערים קשיים על גיוס מימון זר לפרויקט לווייתן, על בסיס חוזי מכר למצרים.

לשאלת יחימוביץ' אם יש לדעתו מקום לבחון מחדש את הישענות הנימוקים הגיאופוליטיים להפעלת סעיף 52 על מצרים, ואם בכוונתו להתערב בפסק הבוררות ובגביית הפיצוי על ידי חברת החשמל — הסתפק נתניהו בציון כוונתו לשלוח למצרים שליח, בניסיון להגיע לפשרה. זאת, לאחר שחוות הדעת שכתבו המטה לביטחון לאומי ומשרד החוץ עבור הקבינט המדיני־ביטחוני, שאישר את הפעלת סעיף 52, כבר שופצו לפני חודש — בדיעבד — בעקבות "פספוס" תגלית הגז הענקית בשדה Zohr המצרי.

השאלה החמישית שממנה התחמק נתניהו, וייתכן כי אף זו חשפה חולשה בסבירות הפעלת סעיף 52 התקדימי, עסקה בריבוי כובעיו של נתניהו בהליך.

זאת, מאחר שבכובעו כראש ממשלה הוא שיזם את הליך ההידברות מול חברות מונופול הגז והביא את תוצריו לאישור שרי הממשלה; בתור שר חוץ, הוא שניפק את הנימוקים המדיניים שיאפשרו את הפעלת סעיף 52; ובכובעו החדש כשר כלכלה — הוא שאמור לחתום על הסעיף. נתניהו נשאל על ידי ח"כ פרי אודות הסבירות שהוא מוצא בשרשרת הזאת — אך השאלה נותרה ללא מענה.

עם זאת, בתשובה מפורטת אחרת, שמסר נתניהו בשלהי הדיון בוועדה, ייתכן שהיה כדי לפצות לפחות את החוששים מפני השלכות כישלון מתווה הגז.

מונופול על שדה אחד יהיה מסוכן מאוד לעתיד ישראל

כשהותקף נתניהו על ידי חברי הכנסת, בטענה כי המתווה שהניח בפניהם מנציח למעשה את מונופול הגז ואף מונע את פירוקו ב–10–15 השנים הבאות — בזכות סעיף היציבות המפוקפק — השיב נתניהו כי "היכולת לייצר תחרות היא רק דרך המתווה הזה". לדברי נתניהו, "אם לא נלך עליו, נישאר עם מונופול על שדה אחד, שיהיה מסוכן מאוד לעתידה של מדינת ישראל".

באמירה חדה ומפתיעה זו מפיו של ראש הממשלה, לאחר שנים של התעלמות מבעיית הריכוזיות הקשה במשק האנרגיה, הוא יישר למעשה קו עם אזהרתו המצוטטת מדצמבר אשתקד של ליכט, בדבר החשש מפני "מונופול אימתני" שישפיע על עצמאות קבלת ההחלטות במשק. לאמירה של נתניהו, שלפיה הוא רואה במונופול על משאב הגז סכנה, יש חשיבות עצומה לגבי התמודדות הממשלה לא רק עם כישלון אפשרי ביישום המתווה בעתיד — אלא גם עם תרחיש של כישלון באישורו כעת.

למעשה, נתניהו מודה כי לא ניתן להשלים את מפת הבעלויות כיום בשוק הגז — וגם לא עם מציאות שבה מאגרי כריש־תנין ולווייתן לא יפותחו. בעוד שמתווה הגז לא מלווה בתוכנית חירום חלופית, ולא כולל התייחסות ל"יום שאחרי" — מאפס למעשה נתניהו את רמת הסבלנות שצריכה ממשלה עתידית להפגין כלפי המונופול שייוותר.

אמירה זאת מדגישה עוד יותר את המחדל שבאי־הכנת תוכנית ב' למקרה של כישלון אישור המתווה — ובאופן עקיף, גם מעניקה משקל כבד לאמירותיו של גילה בדבר הסכנה הקיימת בבעלות הצולבת של נובל אנרג'י במאגרי תמר ולווייתן.

נתניהו, אגב, לא הותיר מקום לספק באשר לפרשנות דבריו. כך, כשנדרש בסוף הישיבה להגיב לתוכנית החלופית שהציע ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), שלפיה תוותר המדינה על חיובן של חברות הגז במכירת מאגרים — לטובת משטר פיקוח מחירים — דחה ראש הממשלה את החלופה ואמר: "אני בוודאי לא רוצה חברה אחת בכל המאגרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#