אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

משרד האוצר לא מתכוון לסגת מכוונתו להכפיל את הבלו שיוטל על פחם — אך בוחן בימים אלה מנגנון למיסוי דיפרנציאלי שלו. הסיבה: חשש כי הגדלה משמעותית של הבלו, בעוד שחברת החשמל ממשיכה לשרוף פחם בתחנות הכוח שלה, יביאו לזינוק בתעריף החשמל הציבורי במשק, מבלי שהשימוש בדלק המזהם יפחת.

כפי שפורסם אתמול 
ב–TheMarker, האוצר מתעתד לנצל את התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה, שמתגבשת בימים אלה בין משרדי הגנת הסביבה, האנרגיה והתחבורה, כדי להגדיל את הבלו (מס קצוב) המוטל על הפחם — זאת, לאחר שנכשל בשנים האחרונות שלוש פעמים בניסיון ליישם מהלך כזה.

צילום: מוטי מילרוד

מדובר במהלך להכפלת הבלו על הפחם מ–42 שקל לטונה כיום ל–216 שקל לטונה — כמעט פי חמישה. זאת, כדי שהשימוש שנעשה בפחם בתחנות הכוח של חברת החשמל ישקף את העלויות הסביבתיות שנגרמות כתוצאה משריפתו המזהמת.

אף שמהלך זה נועד לתקן את העיוות שבמיסוי החסר על פחם, הכשלים בשוקי החשמל והגז מאיימים על כדאיותו הצרכנית. כך, חברת החשמל, ששולטת בניהול מערכת החשמל, מעדיפה להפעיל את תחנות הכוח הפחמיות שלה כדי לדחוק את מתחריה הפרטיים שמייצרים בגז טבעי. זאת, כשמחיר הפחם כיום נמוך מזה של הגז. כמו כן, המשק לא מסוגל בכלל להתמודד עם הסטה של שימוש בפחם לגז, היות שקיבולת צינור הגז הבודד ממאגר תמר לחוף קרובה למיצוי, ואין כל ודאות למועד הנחת צינור שני.

כך, בעוד שהמדינה תייקר את השימוש בפחם, השימוש בו לא יפחת — והציבור יידרש לשאת בנטל מיסוי נוסף כדי לכסות עבור חברת החשמל הוצאה נוספת של 1.6 מיליארד שקל בשנה. ואמנם, רשות החשמל הזהירה כי משמעות המהלך תהיה למעשה גביית מס נוספת בגובה של 8% מחשבונות החשמל.

צילום: אילן אסייג

משכך, בוחן כיום האוצר פתרון יצירתי, שמצד אחד יפחית את השפעת ייקור הבלו על הכיס הצרכני, ומצד אחר ימנע את היתרון המלאכותי של תחנות חברת החשמל — על חשבון איכות האוויר. אחת הדרכים הנבחנות לכך היא קביעת מדרגות מס לשימוש בפחם. כלומר, מלוא הבלו יוטל רק על שימוש עודף בפחם — מעבר לרמת צריכה שתוגדר כברירת מחדל.

בנוסף, צפויה התוכנית להפחתת פליטות לקבוע כי תוספת תקבולי המס בגין הגדלת הבלו לא תיבלע בקופת המדינה — אלא תוחזר לענף האנרגיה, ותשמש לתמיכה בפרויקטי התייעלות אנרגטית.

"עמדת הרשות מנותקת ומיושנת"

אזהרה נוספת שהפנתה רשות החשמל נגעה לעידוד המאסיבי של ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות — ללא התחשבות בהשלכות הטכנולוגיה הסולארית על תעריף החשמל. כך, נטען כי היעד המתגבש לשיעור ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות של 15% עד 2025 ושל כ–20% עד ל–2030 — ידרוש כיסוי של מיליארד שקל בשנה עבור תחנות כוח קונבנציונליות לגיבוי המתקנים הסולאריים והקמת רשת הולכת חשמל מבוזרת. משמעות כיסוי זה בתעריף, טענו ברשות החשמל, היא העלאתו ב–5%.

עמדה זו גררה אתמול תגובות חריפות מצד התעשייה. "עמדת הרשות מנותקת ומיושנת, ובטווח הארוך תפגע בכלכלה", זעם איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה. "משקי החשמל המפותחים מצביעים ברגליים בעד אנרגיות מתחדשות. הרשות מתעלמת מתועלות התחום ורומסת את עבודת הממשלה ואת החלטות השרים. אם תועלות התחום היו מחושבות, הציבור היה מרוויח מהאנרגיה הירוקה", הוסיף.

בגרינפיס הצטרפו לדברים: "רשות החשמל השמרנית, בהנהגת משרד האנרגיה, כובלת את ישראל לתקופת האבן. אנרגיה סולארית תבזר את מערכת החשמל הריכוזית, שאת תוצאותיה חווינו זה מכבר בניתוקי עשרות אלפי בתים".

גם יעדי המאקרו לפי טיוטת התוכנית, שלפיהם תגדיר ישראל כיעד את צמצום החשמל עד ל–2030 ב–17%–18% ואת הפחתת הפליטות עד אז ב-29% — גררו אתמול ביקורת. "התוכנית מינימלית ונראה כאילו כל מטרתה היא לצאת ידי חובה בפני הקהילה הבינלאומית", אמר ד"ר אריה ונגר, ראש תחום אוויר ואנרגיה בעמותת אדם טבע ודין. "גם אם התוכנית תיושם במלואה, היא תביא רק להפחתה של הגידול בפליטות, ביחס לתרחיש הגידול של 'עסקים כרגיל', ולא להפחתה של ממש ביחס לשנת בסיס כלשהי, כמו מדינות מפותחות".

לדברי ונגר, תוכנית הפחתת הפליטות הקודמת, שבוטלה משיקולי תקציב, תוקצבה ב–2.2 מיליארד שקל — ואילו זו הנוכחית מציעה לפי שעה 500 מיליון שקל לחמש שנים, וגם זאת רק עבור קרן ערבויות ליזמי התייעלות אנרגטית.

באשר לסוגיית הבלו על הפחם העיר ונגר כי "אם ההתייקרות של החשמל תקוזז עם הוזלה של מקורות אנרגיה נקיים או של מימון של אמצעים לחיסכון באנרגיה — הרי שאין הכרח שהתוכנית תוביל לעליית תעריפי החשמל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום