מדוע אסור שמתווה הגז יאושר - ואיך ניתן לתקן אותו - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדוע אסור שמתווה הגז יאושר - ואיך ניתן לתקן אותו

המתווה הממשלתי יקבור את הגז עמוק באדמה ויחזק את המונופול - כיצד יש לשנותו כך שישמור על הכיס הציבורי ויגן על צביונה הדמוקרטי של ישראל?

45תגובות

ארבע מטרות הגדירה לעצמה הממשלה כשיצאה בדצמבר האחרון במהלך לשינוי פניו של שוק הגז הטבעי בישראל ולתיקון הכשלים בו.

המטרה הראשונה היתה מיצוי עתודות הגז שלחופי ישראל, או בשפת הפוליטיקאים: "להוציא את הגז מהאדמה". כלומר, לדאוג לפיתוחם המהיר - עד 2018–2019 - של מאגרי הגז לווייתן, כריש ותנין.

מרק ישראל סלם

המטרה השנייה היתה לדאוג לביטחון האנרגטי המעורער של המשק הישראלי, שנשען כיום על צינור גז בודד ממאגר תמר לחוף, ולהקים לפחות נקודת הזרמה אחת נוספת לחוף - מוטב בצפון הארץ.

המטרה השלישית היתה לפתור את התלות המסוכנת מדי ב"מונופול אימתני" על משאב קיומי, כדברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שהזהיר בדצמבר מפני ערעור יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל ומפני פגיעה בעצמאות קבלת ההחלטות במוסדות השלטון שלה.

והמטרה הרביעית היתה תיקון העיוותים שכבר הספיק המונופול להכתיב בחוזי מכירת הגז שעליהם חתם בשנים האחרונות במשק המקומי - ובכלל זה הפחתת מחיר הגז המונופוליסטי שהונהג בישראל וביטול תנאי מכירה ואספקה דרקוניים לכאורה שנלוו לתג המחיר הגבוה.

כמעט תשעה חודשים לאחר שהממשלה עצמה הגדירה את המטרות הנזכרות לעיל כתוכנית עבודה, היא מבקשת מהכנסת לאשר מתווה פשרה שגיבשה מול חברות מונופול הגז, דלק ונובל אנרג'י, אך נתקלת בהסתייגות. מדוע? מכיוון שהמתווה לא רק שלא עונה על מטרות אלה במלואן - לעתים הוא אף מחריף את הסיכונים שאותם היה אמור לתקן.

הכשלים במתווה הנוכחי

הלווייתן יישאר בים

לפני שנתיים אישרה הממשלה לייצא גז, בטענה שרק כך יהיה אפשר לממן את פיתוחו היקר של מאגר לווייתן כבר ב–2017. אשתקד נדחה מועד הפיתוח ל–2018, בטיוטת המתווה הוא נדחה לאוגוסט 2019, ובנוסחו הסופי הוא נדחה למארס 2020 - וידי המדינה יישארו כבולות גם אם הפיתוח יושלם רק ב–2021. לנוכח תגלית הגז שעליה דיווחה בשבוע שעבר Eni האיטלקית מצפון למצרים, עשוי גם מועד זה להיהפך ללא רלוונטי.

הסיבה לדחיות נעוצה בהיעדר מקלות וגזרים. מצד אחד, המתווה לא כולל כל סנקציה שתניע את דלק ונובל אנרג'י לפתח את המאגר כשהדבר נוגד את האינטרס העסקי שלהן - שהוא לתעדף קודם את מכירת הגז מתמר ולחמוק מתחרות. מצד שני, המתווה לא פותר את הביקושים החסרים לגז מלווייתן, שיצטמצמו בשל תגלית הגז במצרים. לא פחות מ–75% מהביקושים לגז במשק כבר כבולים בחוזים ארוכי טווח לתמר.

נמשיך להיות תלויים בצינור בודד

לאחר ש"ויתרה" על פיתוחו של לווייתן, תולה הממשלה את יהבה בהזרמת גז נוסף מתמר. לפי המתווה, המדינה תממן ב–300 מיליון דולר לפחות הנחת צינור נוסף מהמאגר - אף שזה מיועד בכלל ליצוא הגז למצרים - ולו כדי שתתאפשר בעתיד אספקת גז נוסף לצורכי המשק.

אלא שבה בעת ויתרה הממשלה על הדרישה מתמר לחבר את הצינור המתוכנן לחוף בעבור אותו גז נוסף - וזה יידרש לזרום בצינור הבודד שקיים כיום.
אם לא די בכך, הנחת הצינור הנוסף מותנית בחתימה על חוזה יצוא גז למצרים - ואינה תחומה כלל בזמן.

עופר וקנין

המונופול רק מתעצם

הממשלה נסוגה מכוונתה לפרק את המונופול באמצעות פיצול אחזקות דלק ונובל בלווייתן, וחיובן לבחור באחד משני המאגרים. לפי המתווה, דלק אמנם תחויב למכור את אחזקותיה בתמר (31.25%), אך רק בעוד שש שנים - עד אז יימכר כבר מלוא הגז מהמאגר, ולווייתן ייהפך למונופול בפועל.

בשלב זה תידרש הממשלה להתמודד שוב עם דלק ונובל, אך ללא מנופי לחץ - מאחר שהתירה יצוא גז מוקדם - ומול חברות נזילות שכבר חלבו את המשק באמצעות תמחור גז מונופוליסטי. כל זאת בשעה שהמדינה מתחייבת לסעיף יציבות, שבמסגרתו לא תקדם מהלכים שיפגעו במעמדן של חברות הגז במשך 15 שנה.

הגז יישאר יקר

הממשלה ויתרה על הטלת פיקוח מחירים בשוק הגז - ותחת זאת קבעה תקרה זמנית בלבד למחיר הגז, הנגזרת ממחיר הגז המינימלי כיום בשוק.

מחיר זה נמצא בשפל, וב–15 השנים הבאות הוא צפוי רק לעלות. זאת, בין השאר, משום שהוא כבול בחלקו למנגנון ההצמדה השערורייתי של חברת החשמל, שמבטיח את האמרת מחיר הגז מדי שנה באמצעות הצמדה למדד האמריקאי בתוספת 1%.

לצד הבריחה מעיסוק בתמחור המונופוליסטי, נמנע המתווה מלשנות את תנאי האספקה שהכתיב מונופול תמר בחוזים, כמו חובת תשלום בעבור גז לא מסופק - וכן נמנע מלשחרר כמויות גז חוזיות לתחרות, כדי שיאפשרו ביקושים למאגרים המתחרים (לווייתן וכריש־תנין).

"הישגי העבר" מול חברות הגז יימחקו

באמצעות המתווה, יצליחו חברות הגז לבטל את הסעיפים שכפתה עליהם המדינה בחמש השנים האחרונות בעקבות ועדות ששינסקי וצמח.

כך, הן יוכלו לייצא גז במחיר נמוך מזה שבו הוא נמכר ללקוחות ישראלים - מבלי לשלם מס מלא. זאת בניגוד להוראות חוק ששינסקי. ההוראה האוסרת על המדינה להשתתף במימון פרויקטי יצוא תופר גם היא.

כמו כן, המתווה מרוקן מתוכן 12 מ–20 המגבלות שנכללו בהחלטת היצוא שקיבלה הממשלה רק ב–2013, ובראשן האיסור המוחלט שהוטל על יצוא גז מתמר לפני שיחובר לחוף מאגר גז נוסף.

מה מוכרחים לשנות

לפרק את מונופול הגז

כל עוד מונופול דלק ונובל אנרג'י יחזיק בבעלות צולבת על שני המאגרים הגדולים במשק - תמר ולווייתן - שוק הגז יתפתח תמיד לפי רצונו, ובתוך כך יאפיל על סמכויות הממשלה.

משהוכח כי לווייתן לא יפותח בשנים הקרובות, הטיעון שלפיו הממשלה נאלצה להתפשר מול חברות הגז מחשש לעיכוב בהזרמת הגז מהמאגר איבד מתוקפו. לכן, על הממשלה לחזור ולבחור באחת הדרכים שכבר בחנה לשינוי הרכב הבעלות על המאגר: חיוב נובל ודלק למכור את אחזקתן במאגר, פיצול המאגר בין שתי חזקותיו (לווייתן דרום או צפון), פיצול שיווק הגז (מכר בנפרד), מגבלות על שיווק גז מקומי בידי דלק ונובל וכיוצא באלה.
כל זאת, תוך חיוב בעלי המאגר החדשים באבני דרך מהירות לפיתוחו - לרבות החלטת השקעה ראשונה (FID) בתוך חודשים - וקביעת סנקציות ברורות שיבטיחו זאת.

אם יוחלט על פירוק המונופול באמצעות חיובו למכור את אחזקותיו במאגרי תמר וכריש־תנין - הדבר יהיה חייב להתבצע בלוח זמנים מזורז הרבה יותר משנקבע. כלומר, יציאה מתמר בתוך שנתיים לכל היותר ומכירת כריש־תנין בתוך חצי שנה.
בכל תרחיש, לא תסונדל אכיפת דיני הגבלים במסגרת הבטחה ממשלתית לחסינות רגולטורית.

להניח צינור נוסף מתמר באופן מיידי

אסור שהביטחון האנרגטי של המשק הישראלי יותנה בגחמות של מונופול פרטי. כל עוד פיתוח לווייתן אינו מובטח, על הממשלה לדבוק בדרישה שהציבה לבעלי תמר ב–2013 להניח צינור נוסף לחוף - קודם להענקת היתר יצוא גז כלשהו. על צינור זה לנחות באזור השרון או צפון הארץ, ולספק את היתירות האסטרטגית הנדרשת. 

אם פרויקט זה ייתקל בקשיים משפטיים או פיננסיים, על המדינה להיכנס בנעלי המונופול, לסייע במימון הצינור - ולהתחשבן עמו בשלב מאוחר יותר.

לאסור יצוא מוקדם

לפי הצהרת הממשלה, מאגר תמר הוא בבחינת נכס אסטרטגי. יצוא רבע מתכולתו למצרים עוד לפני חיבור מאגר נוסף לחוף משמעו פגיעה בביטחון המדינה. זאת, לצד איבוד מנוף הלחץ המשמעותי היחיד שבידי המדינה מול מונופול הגז.

על הממשלה לדבוק בהחלטה מלפני שנתיים ולא להתיר יצוא מוקדם לפני חיבור לווייתן לחוף. זאת לצד שמירה על מנגנון המיסוי שנועד למנוע "הברחת" גז זול לשוקי חוץ על חשבון מכירה יקרה לשוק המקומי, וכן הקפדה על מנגנון חישוב עתודות הגז המשוריינות לטובת המשק.

לפקח על מחיר הגז

אסור שהעברת הבעלויות על נתחי מאגרי הגז תתבצע על בסיס תמחור הגז המונופוליסטי הקיים - אחרת זה יונצח. כדי למנוע גרירת רגליים מצדו של המונופול, יש לקבוע פיקוח מחירים אגרסיבי על מחיר הגז - שיוסר עם השלמת העסקות ושינוי מפת הבעלויות.

שינוי מחיר הגז יחול גם על החוזים החתומים של מונופול תמר - שבניגוד להצהרות הממשלה, כוללים כבר התייחסות לתרחיש של פיקוח. זאת תוך דגש על חוזה חברת החשמל, שאושר ב–2012 תחת איום בעלי תמר שלא לפתח את המאגר ותוך גלגול היטל ששינסקי על הציבור.

להגדיל את הביקושים המקומיים לגז

לנוכח התניית המימון לפיתוחם של מאגרים עתידיים בחוזי עוגן מקומיים, על הממשלה לדאוג ליצירת ביקושים חדשים לגז, ולהפנות ביקושים קיימים להליך תחרותי.

מדובר בהסטת ייצור חשמל בפחם לגז וכן האצת חיבורי תשתית הולכת הגז היבשתית לתעשייה. זאת לצד פתיחת כמויות הגז המשוריינות בחוזים ארוכי טווח למונופול תמר לטובת התמחרות מחודשת מול בעלי לווייתן וכריש־תנין החדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#