אבסורד המתווה: הגז הישראלי יימכר במצרים במחיר נמוך ב-25% מבישראל

יממה לאחר שהממשלה אישרה את מתווה הפשרה מול מונופול הגז, מחלחלת ההכרה בעומק מחדליו ■ חברת החשמל שיגרה לממשלה מסמך הסתייגות מהמתווה - שלא פורסם, והדירקטוריון יתכנס לדון בנושא

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

חברת החשמל עשויה לשלם עבור הגז הישראלי שתרכוש ממאגרי תמר ולווייתן מחיר גבוה ב–25% לפחות מזה שישלמו על אותו גז ישראלי במצרים - כך טען אתמול מקור בענף האנרגיה.

הסיבה לכך נעוצה במתווה הפשרה מול מונופול הגז, שאושר שלשום בממשלה. המתווה לא עידכן את חוזה העוגן שחתמה חברת החשמל מול מונופול תמר, אך הממשלה התחייבה בפני המונופול להסיר את המגבלות על יצוא גז זול. זאת, כשמחיר הגז ליצוא צפוי עוד לרדת בעקבות הצלילה הנמשכת במחיר הנפט בעולם.

קידוח תמר
קידוח תמרצילום: אלבטרוס

כך, חברת החשמל הישראלית מחויבת לשלם למונופול תמר - במימון ציבור צרכני החשמל - מחיר גז של 5.65 דולרים ליחידת חום. במקביל חתמו שותפויות הגז על הסכמי עקרונות למכירת גז לחברות האירופיות שמחזיקות במתקני היצוא המושבתים בצפון מצרים - יוניון פנוסה הספרדית־איטלקית ובריטיש גז.

לפי הערכות, כשיחתמו חוזים אלה, המחיר שבו ירכשו החברות הזרות את הגז הישראלי יהיה נמוך מ–5 דולרים ליחידת חום. אם לא די בכך, מחיר הגז בחוזה העוגן של חברת החשמל מוצמד למדד האמריקאי בתוספת 1%, ולכן יאמיר עד 2021 למחיר של 6.53 דולרים ליחידת חום. לעומתו, מחיר הגז בעסקות היצוא מוצמד למחיר הנפט העולמי - שנמצא במגמת ירידה. כלומר, הפער בין המחירים עתיד להתרחב לעשרות אחוזים.

החשש שלפיו מחיר הגז הישראלי שישמש את תחנות הכוח בספרד, למשל, יהיה נמוך בעשרות אחוזים מזה שחברת החשמל הישראלית נדרשת לשלם לא נעלם מעיני החברה. ל–TheMarker נודע כי כבר לפני כחודש העבירה חברת החשמל לשר האנרגיה, יובל שטייניץ, נייר עמדה בהתייחס לטיוטת המתווה, שבו פירטה את הסיכונים שעולים לדעתה מיישום המתווה. בניגוד ליתר ניירות העמדה שפורסמו בשבועות האחרונים - לרבות אלה שנכתבו על ידי גופים ממשלתיים (המשרד להגנת הסביבה, רשות החשמל) - המסמך שהגישה חברת החשמל נותר חסוי. בעקבות בקשת TheMarker לעיין במסמך נמסר מחברת החשמל כי "עמדתה העקרונית הובעה בפני הגורמים הרלוונטיים".

בעוד שהחברה הממשלתית, כמו יתר לקוחות מונופול תמר - שומרת על שתיקה, נודע כי דירקטוריון חברת החשמל צפוי לקיים עוד השבוע דיון בנושא, ולסקור את האפשרויות שעומדות בפני החברה.

המונופול לחץ - 
חוק ששינסקי שונה

במאי 2014 דיווחו השותפות בתמר כי חתמו על מזכר הבנות למכירה כוללת של 67.5 מיליארד מ"ק גז (24% המאגר) ליוניון פנוסה גז (Union Fenosa Gas), בסכום כולל שעשוי להגיע ל–15 מיליארד דולר. סכום זה משקף לגז מחיר של 6–6.5 דולרים ליחידת חום. חודש לאחר מכן חתמו השותפות בלווייתן על הסכם עקרונות עם בריטיש גז (BG) ליצוא של כ–105 BCM גז טבעי (חמישית מהגז במאגר) תמורת כ–30 מיליארד דולר.

הסכמים אלה נחתמו בשוק עולמי שבו נסחרה חבית נפט ב–106 דולר - וזו רשמה מאז צלילה של 60% במחירה. בעבר פורסם כי מחיר הרצפה בחוזי היצוא נקבעו על 4.7 דולרים ליחידת חום, אך השותפות הכחישו זאת.

כך או כך, צלילת מחירי הגז ליצוא הביאה ללחץ מצדן של שותפויות הקידוחים לשחרורן מכבלי המיסוי שנקבעו בחוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי). תכלית הכבלים האלה היתה למנוע את "הברחת" הגז במחירים נמוכים לחו"ל.

כדי שלא ייווצר לחברות הגז תמריץ להעדיף את חלופת היצוא על פני מכירת הגז לשוק המקומי, קבעה ועדת ששינסקי סייג, שלפיו כל עסקה ליצוא גז תחויב בהיטל (20%–50% מרווחי התאגיד), שייגזר מהמחיר הממוצע של העסקות האחרונות בשוק המקומי. כלומר, ספקית גז תוכל לייצא גז במחיר נמוך מזה שבו היא מוכרת את הגז לשוק המקומי - אך תחויב במס כאילו מכרה את הגז במחיר השוק המקומי, ולכן היצוא עשוי להפוך להפסדי עבורה.

עם זאת, ככל שהתרחב הפער בין המחיר המונופוליסטי לכאורה שגובה תמר בשוק הישראלי - לעומת הירידות החדות במחירי שוק היצוא - כך גבר הלחץ על הממשלה. כפי שנחשף ב–TheMarker כבר במאי, הלחץ של חברות הגז נשא פרי.

לפי המתווה שאישרה הממשלה, חברות הגז יוכלו למכור גז ליצוא במחיר נמוך מזה שבו הן נוקבות עבור הלקוחות הישראליים - מבלי שיידרשו לשלם מס מלא - בניגוד לחוק ששינסקי ובניגוד להחלטת הממשלה על היצוא מקיץ 2013. התנאי היחיד שנקבע עבור אישור עסקה כזאת הוא שאם יחתמו בעלי תמר ולווייתן מול לקוח יצוא על חוזה בתנאים עדיפים מאלה שהציעו בישראל - לקוחות מקומיים יוכלו לבקש לעצמם את אותו חוזה, למשך שלוש שנים מיום העסקה. זאת, למעט חברת החשמל - שנעולה בהתקשרות של 15 שנה למונופול תמר.

לכאורה בתמורה להצעת חוזה היצוא גם ללקוחות הישראלים המועטים, המס שייגבה מחברות הגז למשך כל תקופת היצוא לא יחושב לפי מחיר הגז בשוק המקומי, אלא לפי מחיר היצוא. זאת, אף שמדובר בהטבת מס פוטנציאלית בשווי מאות מיליוני דולרים - ואף שזו מובטחת לחברות ללא קשר לניצול ההצעה בפועל על ידי לקוחות ישראליים.

גם מתחרי החברה ירכשו בזול

בשורה התחתונה, בעלי תמר קיבלו את האפשרות לסגור עם יוניון פנוסה על חוזה יצוא גז מוגמר גם במחירי רצפה של 3–4 דולרים ליחידת חום - אף שהגז שמיועד לחברת החשמל הישראלית יימכר במחיר כמעט כפול. כמו כן, אם יציע את החוזה ללקוחות הישראלים למשך שלוש השנים הבאות - יהיה המונופול פטור מהמס הרעיוני למשך 15 שנים.

תרחיש זה מעורר תרעומת קשה בחברת החשמל - ולא רק בגלל ה"סבסוד" לכאורה של הציבור את עסקות היצוא המוזל למצרים. בין היתר זועמים בחברה נוכח העובדה כי מחיר הגז שבו היא מחויבת גבוה גם מהמחיר שלו זוכות מתחרותיה הפרטיות, שלהן מנגנון הצמדה שונה - לעלות ייצור החשמל במשק.

מחיר הגז שמשלמות תחנות הכוח הפרטיות הוא 5.2 דולרים ליחידת חום. בעקבות הוזלת עלויות ייצור החשמל, באוקטובר צפוי מחיר הגז ליצרנים הפרטיים לרדת ל–5 דולרים ליחידת חום ובמארס 2016 ל–4.7 דולרים.

ב–2011, ערב חתימת החוזה בין חברת החשמל לתמר, דרש דירקטוריון החברה כי החוזה יכלול סעיף שלפיו מחיר הגז שתרכוש החברה מהספקית יהיה הנמוך במשק. כלומר, שותפות תמר תשווה את מחיר הגז שתמכור לחברת החשמל לכל מחיר נמוך יותר שבו תמכור בעתיד ללקוחות אחרים במשק.

הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, פסל בשעתו את הכללת הסעיף, בטענה כי הוא מקים חשש להסדר כובל. חשש נוסף שעלה הוא שמחיר הגז שעליו סיכמה חברת החשמל ייהפך ל"מחיר רצפה" עבור כל שוק הגז, אף שלא נקבע על בסיס תחרותי.

מהצד השני טענה חברת החשמל כי כחברה ממשלתית ולקוח עוגן בשוק הגז, ראוי כי תזכה למחיר זהה או נמוך למחיר שבו יזכה כל צרכן גז פרטי, וכי על המדינה להבטיח את טובת הציבור, ולמנוע מחברה ממשלתית עלויות עודפות ביחס למתחריה הפרטיים. לבסוף, החברה שילבה בנוסח החוזה הסופי התחייבות ל"התחשבות" בהיותה לקוח עוגן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker