הממשלה מסתירה: פיקוח על הגז היה מפחית 30% ממחירו - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפת TheMarker

הממשלה מסתירה: פיקוח על הגז היה מפחית 30% ממחירו

ועדת הפיקוח הממשלתית מצאה לפני שנה כי די במחיר גז של 3.7 דולרים ליחידה כדי להבטיח לבעלי מאגר תמר כיסוי מלא של הוצאותיהם ותשואה של 18% ■ בוועדה אף סברו כי מחיר של 4.5 דולרים - שנמוך ב–20% ממחיר הגז כיום - יספיק למימון לווייתן

80תגובות
קידוח תמר
אלבטרוס

הטלת פיקוח ממשלתי על מחיר הגז הטבעי שמופק ממאגר תמר, ללא התחשבות בהשלכות הרוחביות של הטלת פיקוח על ענף הקידוחים, היתה מקבעת את מחיר הגז במשק על 3.7 דולרים ליחידת חום — כך עולה מדיוני ועדת הפיקוח הבין־משרדית למחירי הגז.

ל–TheMarker נודע כי לפי כמה תרחישים שבחנה הוועדה, די בתג מחיר של 3.7 דולרים כדי לכסות על עלויות החיפושים והקידוחים, בעבר ובעתיד, של פרויקט פיתוח תמר, וכן לכסות על עלויות ההון והתפעול השוטף של בעלי המאגר. זאת, לרבות הבטחה לתשואה סבירה על ההון היזמי, שמגולמת כבר בתג מחיר זה. לפי התרחישים, תשואה זו תעמוד לפחות על 18% — בהתאם לחישובי ועדת ששינסקי לחלוקת רווחי הגז.

תג מחיר של 3.7 דולרים נמוך בכ–30% ממחיר הגז הממוצע כיום במשק — 5.4 דולרים ליחידת חום — שאותו מציע מתווה הפשרה הממשלתי שמתגבש מול חברות הגז, לקבוע כתקרה עבור החוזים החדשים במשק. כמו כן, הוא נמוך בכ–36% מתג המחיר בחוזי הגז המאוחרים של מונופול תמר, לפני שנדחו על ידי הרשויות, וכן נמוך בכ–26% ממחיר הבסיס של הגז בחוזה שעליו חתמה ב–2012 חברת החשמל מול המונופול.

אימוץ תג מחיר כזה עשוי היה להוזיל את החשמל במשק בכ-5.5%, ולחסוך לצרכנים הוצאה עודפת בסך-1.3 מיליארד שקל מדי שנה על חשמל. זאת, נוסף על הבטחת הכנסת נאותה למדינה ממסים (הימנעות מסבסוד המשאב). 

לפי הערכות, גביית המחיר הנמוך יחסית תתאפשר הודות לעלויות הפקה נמוכות יחסית שבהן "התברך" מאגר תמר, שורת הטבות המס שלהן זכו בעליו במסגרת "ריכוך" חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי) — ומכאן, הודות לרווחיות החריגה של פרויקט הפיתוח.

ואמנם, תג המחיר שנחשף דומה גם לתוצאת החישובים שביצע לפני שנה המומחה האיטלקי ששכרה רשות החשמל, סרג'יו אסקארי. לפי חישוביו, שמתבררים כעת אף כשמרניים יחסית לאלה של ועדת הפיקוח הממשלתית, די במחיר גז של 3 דולרים ליחידת חום כדי לגזור עבור בעלי תמר שיעור תשואה של עד 12%; וכי נדרש מחיר גז של 4.4 דולרים ליחידת חום על מנת להבטיח להם תשואה של 18%.

בתוך כך, נודע כי לפי כמה מהתרחישים שבחנה ועדת הפיקוח, התגלו ממצאים מפתיעים גם לגבי מחיר הגז הראוי במאגר לווייתן הענקי. אף שעלות פיתוחו מוערכת בסכום כפול מזה של תמר (6–7 מיליארד דולר, בשלב א'), גם אם לצד עתודות גז כמעט כפולות — בחישובי ועדת הפיקוח עלה כי תג מחיר של 3.7 דולרים ליחידת חום עשוי להספיק גם עבור מימון הפיתוח היקר יחסית של לווייתן. זאת, בין היתר, בהינתן מציאות של חוזי רכש גז מובטחים לבעליו — הן לייצוא והן לשיווק מקומי.

איזה "קנס" שווה לשלם בעבור תחרות?

בתחשיבים מוקדמים יותר שבוצעו בממשלה סביב 2012–2013, נטען בעבר כי עלות הפקת הגז מתמר נאמדת ב–1.7 דולרים ליחידת חום בלבד. נתון זה נשלל באחרונה על ידי הממשלה, בטענה כי לא שקלל עלויות הון מלאות ועלות קידוחים תפעוליים עתידיים. עם זאת, גם לנוכח התחשיבים הקיימים, חברי ועדת הפיקוח על המחירים עדיין לא המליצו לקבוע את המחיר של 3.7 דולרים כרף למחיר הגז במשק.

הסיבות העיקריות לחששם מפני מהלך זה היו שתיים: חשש כי עלות הפקת הגז ממאגר לווייתן תהיה גבוהה יחסית לזו שמתמר — אז ימנע למעשה תג מחיר נמוך מדי את פיתוח המאגר הגדול; כמו כן, חשש כי קביעת תג מחיר נמוך ממחיר השוק, שיגביל מראש את שיעורי התשואה בפיתוח מאגרים עתידיים — יביא להדרת שחקנים חדשים ולהנצחת התלות הלאומית במונופול דלק־נובל אנרג'י (בעלי כלל מאגרי הגז המוכחים).

נוסף על חששות אלה, התמודדו חברי ועדת הפיקוח עם שתי דילמות עקרוניות נוספות בבואם לפסוק בשאלת מחיר הגז "הראוי" למשק. הראשונה שבהן היתה מה רמת המיסוי שראוי להטיל על מחיר הגז — מכיוון שלפי חוק ששינסקי, המדינה זכאית לכ–50% מרווחי מאגר תמר.

אוליבייה פיטוסי

מצד אחד, ביקשה הוועדה להימנע מסבסוד גז על ידי מכירתו לצרכנים תעשייתיים במחיר עלות, וכן להבטיח לקופת המדינה די הכנסות ממכירת הגז. מאידך, הבינה כי המיסוי משמש ערוץ גבייה ממשלתי עקיף שמכביד על כסו של הצרכן הישראלי.

הדילמה השנייה שצפה עסקה בנקודת האיזון הראויה שבין "המחיר", שבו יישא צרכן הגז הישראלי בעבור המשך פיתוח מאגרי הגז — לבין התועלת שיניבו בעתיד לתחרות בשוק ולהורדת המחיר שבעקבותיה. כלומר, עד לאיזו רמת מחיר משתלם "לקנוס" את צרכן הגז הישראלי — באמצעות השלמה עם מחיר גז מונופוליסטי — ולו כדי להבטיח הכנסת שחקנים חדשים ופיתוח מאגרים נוספים? בנקודה סבוכה זו התגלעו בשנה שעברה מחלוקות עקרוניות בין חברי הוועדה — ואף בין האגפים השונים במשרדי הממשלה.

כמה מחברי ועדת הפיקוח סברו כי תג מחיר של 4.5 דולרים ליחידת חום משקף נקודת איזון ראויה שבין שמירה על הכיס הציבורי — לבין שלילת סבסוד הגז, הבטחת פיתוחו של מאגר לווייתן, וכן הבטחת מתח רווח יזמי ראוי בהווה ובעתיד.

משה בנימין

אימוץ תקרת מחיר זו, שעליה המליץ גם היועץ אסקרי, תפחית את מחיר הגז במשק ב–17%, תוזיל את החשמל בשיעור של כ–3% — שמשמעותם הכנסה פנויה משקית של כמעט מיליארד שקל. ביטול הסכם ההצמדה הדרקוני בחוזי תמר עשוי לחסוך בעתיד 6%–8% נוספים במחיר החשמל, שכן לפי מנגנון זה עשוי הגז להתייקר בעד 40% עד לסוף העשור הבא.

לעומת זאת, ברשות הגז שבמשרד האנרגיה טענו בעת דיוני ועדת הפיקוח כי גם אם יוחלט על פיקוח מחירים — חרף התנגדותם העקרונית לכך — יש לקבע את התקרה סביב 6 דולרים ליחידת חום, ולא לפגוע בתמחור הגז הקיים בשוק. במועצה הלאומית לכלכלה התנגדו להטלת כל פיקוח.

הדרג הפוליטי מנע גיבוש המלצות

כך או כך, ועדת הפיקוח הבין־משרדית לא המליצה לבסוף על דבר, לאחר שידיה נכבלו על ידי הדרג הפוליטי — קרי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד, ושר האנרגיה לשעבר, סילבן שלום.

לפי דו"ח מבקר המדינה שפורסם באחרונה, הוועדה המשותפת למשרדי האוצר והאנרגיה התכנסה ל–11 ישיבות בין יולי 2013 לאוקטובר 2014 — בניסיון לגבש עמדת בעניין הפיקוח. אלא שמאז לא התכנסה עוד, לא ניפקה קביעה מוסכמת סופית ולפי דו"ח הביקורת, אף לא קבעה את הקריטריונים הנדרשים לקבלת הכרעה.

אמיל סלמן

תחת הטלת פיקוח, דורש כיום משרד האוצר לקבוע מחיר תקרה רק לגז החדש שיימכר במשק, ולפי חוזה האופציה של חברת החשמל מול מונופול תמר. לפי תנאי עסקה זו, מחיר הבסיס של הגז יהיה 5.35 דולרים ליחידת חום — אך עם הצמדה של שליש מדד אמריקאי (CPI) בלבד, שתביא אותו ב–2020 למשל, לכ–5.6 דולרים. זאת, לעומת מחיר הגז בחוזה העוגן של חברת החשמל, שעשוי להגיע ב–2020 לכ–6.5 דולרים ליחידת חום.

אגב, בעוד שרשות הגז דבקה עדיין בהתנגדותה להטלת פיקוח מחירים בשוק הגז — עשויה הממשלה להידרש לכך "בעל כורחה". זאת, במסגרת ההיערכות לתרחיש של שיהוי משמעותי בפיתוח מאגרי לוויתן וכריש־תנין, שבצדם דחייה בכניסת שחקנים חדשים והתפתחות תנאי תחרות או יתירות.

כך, במסגרת "מקצה התיקונים", שאליו נשלחה טיוטת מתווה הפשרה, עשויה הממשלה לדון לא רק בהפחתה מנדטורית מיידית של רמת מחירי הגז במשק — אלא גם בשימוש בפיקוח ככלי להגנת אינטרס המשק במציאות של מונופול מונצח בתמר, או אף כסנקציה לתמרוץ פיתוח מאגר לווייתן.

היערכות לתרחיש כזה נדרשה גם לדעת מבקר המדינה. "ברור היה שהמונופול באספקת הגז, שעמד לנגד עיניה של ועדת המחירים בתקופה שבה ישבה על המדוכה — ימשיך להתקיים עוד כמה שנים, וייתכן אפילו שנים רבות, על אף הפעולות שנקט הממונה על ההגבלים בעניין זה", נכתב בדו"ח הביקורת האחרון.

"מונופול במשק הגז משפיע באופן מהותי על מחירי הגז ועל יוקר המחיה, וזאת בעיקר לנוכח הצפי שהתלות של המדינה בגז כמקור אנרגיה רק תלך ותגבר", הוסיף המבקר. זאת, בעוד הוא מציין כי משרד האנרגיה קבע בתוכנית העבודה שלו ל–2014 כי ועדת המחירים תחליט עד יוני 2014 אם יש צורך בפיקוח. "עיכוב בקבלת החלטה בנושא עלול לפגוע בניסיונות הממשלה להוריד את יוקר המחיה", העיר המבקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#