כסף קונה את הקול |

מונופול הגז תרם מיליונים - והמכללות התגייסו לטובתו

סגן נשיא מכללת נתניה, שתוקצבה על ידי דלק ביותר מ-10 מיליון ש', כינה בשימוע הממשלתי את עיכוב ההסדרים מול מונופול הגז "פשע" ■ ומה היתה עמדת המוסדות האחרים?

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

בשבועיים האחרונים צפה בכלי התקשורת התהייה מדוע קולה של האקדמיה הישראלית נעדר מהשיח הציבורי הכלכלי־חברתי שמתנהל סביב עיצוב פניו של , ובמיוחד - מדוע שותקים במוסדות האקדמיים לנוכח הפגיעות המסתמנות בהליכים הדמוקרטיים בישראל ובמעמדם של שומרי הסף המקצועיים (רשויות ההגבלים העסקיים והחשמל). זאת, למשל, לנוכח הכוונה לכבול את ידי הרשויות המחוקקת והמבצעת על ידי אישור "סעיף יציבות", שנכלל בטיוטת מתווה הפשרה מול מונופול הגז, או לנוכח עצם הכוונה להשלים עם הנצחת מונופול פרטי לא מפוקח במשאב קיומי למשק.

תשובה אפשרית אחת לתהיות אלה התקבלה בימים האחרונים, כשנודע כי סגן נשיא המכללה האקדמית נתניה, ד"ר דוד אלטמן, אכן פנה בנושא אל צוות המו"מ הממשלתי מול .

יצחק תשובה. תרם למכללת נתניה דרך קבוצת דלק יותר מ-10 מיליון שקל וזכה לשני תארי כבוד מהמכללהצילום: תומר אפלבאום

במסגרת הליך השימוע הציבורי שננעל לפני שבוע, טען אלטמן בפני הצוות הממשלתי כי עיכוב מתווה הפשרה מול חברות הגז הינו בגדר "פשע", וכינה את הביקורת המקצועית על כשלי המתווה "פופוליזם לאומי שאין לו עומק וצדק", תוך שהוא מייחס ברמיזה למבקרי המתווה מניעים פוליטיים לכאורה.

עם זאת, במכתב ששיגר ד"ר אלטמן לחברי הוועדה, כסגן נשיא מכללת נתניה, לא צוין כי המכללה מאומצת מזה שנים על ידי קבוצת דלק של יצחק תשובה, השותפה הבכירה במונופול הגז.

באמצעות "קרן דלק למדע וחינוך", הזרימה עד כה קבוצת דלק למכללה יותר מ-10 מיליון שקל למימון מלגות, תוכניות אקדמיות שונות ומתקנים. תשובה עצמו זכה מהמכללה לשני תוארי כבוד - בעוד שיו"ר דירקטוריון קבוצת דלק, גבי לסט, יושב בחבר הנאמנים של המכללה, לצדו של אלי משגב, מנכ"ל דור גז, השותפה אף היא במאגר תמר.

אם לא די בכך, אלטמן עצמו נטל חלק בחגיגות המאה שערך תשובה ב-2007 למלון פלאזה שרכש - וטס לניו יורק כדי להשתתף באירוע החגיגי למרגלות המלון המפואר.

"קרדום פוליטי 
של אינטרסנטים"

במכתבו לצוות השימוע הממשלתי העלה אלטמן על נס את תרומתן של החברות הקודחות לעצמאות האנרגטית של ישראל. הוא הלין על כך שהממשלה החליטה לא לעמוד על חלק מהחלטותיה והבטחותיה, ולשנותן "פעם אחר פעם" כלשונו - אף שלמרבה האירוניה, במסגרת המתווה הנדון, שינויי החלטות הממשלה מבעבר (חוק ששינסקי והחלטת יצוא הגז) נעשים דווקא לדרישת חברות הגז ולטובתן.

"כמה קצרת ימים היתה השמחה, כמה צרים היו ימי מחיאות הכפיים, ולפתע פתאום החלו מחשבי חשבונות להתחשבן עם אלה שהביאו לנו את השפע והטוב הזה", טען אלטמן, לשעבר סגן נשיא ומנכ"ל אוניברסיטת בר־אילן. זאת, תוך שהוא גוזר גזירה שווה בין מעשי הממשלה לאלה של דמות לבן המקראי, חותנו של יעקב אבינו, אשר הפר את ההבטחות שנתן לחתנו: "במורשת שלנו, האיש שחזר בו ושינה את הסכמיו נחשב לאחד מגדולי הרמאים לאורך הדורות", הזהיר אלטמן את הצוות הממשלתי.

אלטמן לא חסך את שבט לשונו ממתנגדי המתווה מעורר המחלוקת: "היום, אני וחברי חיים בתחושה כי קמה קואליציה מוזרה, שלא רואה את טובת העם ולא את טובת המדינה, ויוצרת אווירה היסטרית נגד הסדר כלשהו", כתב.

"תחושתי ותחושת רבים אחרים היא כי המאבק נהפך לקרדום פוליטי של קבוצות אינטרסנטים, הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, והן חוברות יחד רק כדי למנוע את הגשמת הברכה המצפה לנו והעומדת לרשותנו, כאשר העושים במלאכה הביאו לפתרון הולם, הוגן והטוב לחברה הישראלית כולה", הוסיף.

באשר למתווה הפשרה עצמו, שעומד בימים אלה בפני שורת תיקונים, כתב אלטמן כי "נראה היה שיש בו מעט מכל דבר - צדק למוצאים, צדק לשלטון וצדק לאמת. אבל כמה קל להסית חברה ולקעקע את אושיותיה. כמה קל להשיג פשרות שמתקבלות ככניעה, תוך הבטחות ללא כיסוי לציבור, לאושר עתידי שהוא זכאי לו כביכול, ובכך לקעקע ולדחות כל הסדר הגיוני".

את מכתבו סיכם אלטמן: "כל עיכוב, כל דחייה, כל שינוי, הם פשע לאומי בעיני רבים מאתנו, ואל לנו להיגרר אחרי פופוליזם לאומי שאין לו עומק וצדק ושלא מביא פתרון מניח את הדעת".

המכללה האקדמית נתניה מסרה בתגובה: "המכללה היא גוף א־פוליטי, וככזה היא לא נוקטת עמדה בנושאים שעל סדר יומה של הממשלה. מדובר ביוזמה אישית של חבר סגל בכיר, ואנחנו מאמינים בחופש אקדמי כערך עליון, שבמסגרתו חברי הסגל רשאים להביע את עמדותיהם בתקשורת ובפני מקבלי החלטות".

מנהל הפעילות של נובל אנרג'י בישראל, ביני זומר (מימין), יו"ר דלק אנרגיה גדעון תדמור ומנכ"ל קבוצת תשובה עידן ולס, בוועדת הכלכלה צילום: אמיל סלמן

"המזכירה של נובל אנרג'י הודתה לי בחום"

נייר עמדה נוסף שהוגש בהליך השימוע הציבורי למתווה הגז על ידי מוסד אקדמי שנתמך בידי מונופול הגז, הוא זה של המכללה הטכנולוגית רופין — שאותה מאמצת השותפה של דלק, .

במכתב שנשלח אל שר האנרגיה יובל שטייניץ ושעליו חתומה מנכ"לית המכללה, תמי צוקרמן, מופיע גילוי נאות שלפיו נובל תרמה למכללה 3.4 מיליון דולר לצורך הקמת מרכז הכשרת עובדים בתחום הגז. בזכות התרומה, צויין במכתב, הוקם ב–2014 "מרכז נובל־רופין לאנרגיה וגז טבעי", שמונה בימים אלה 40 סטודנטים בכיתת הנדסאים.

"ברצוני להדגיש שהתרומה של חברת נובל אנרג'י למכללת רופין, הזרימה אנרגיות חדשות - תרתי משמע - לקידום תחום חדש במכלול ההכשרות המקצועיות שאנו מקיימים שנים רבות, ולנתינת מענה לצורך הלאומי בעובדים מקצועיים בתחום הגז המתפתח", שיבחה צוקרמן את נובל. "אנחנו מברכים ומודים על שיתוף הפעולה הזה, ורואים בחברת נובל אנרג'י שותף אסטרטגי מלא וחשוב לקידום והתפתחות המכללה והתעשייה בישראל", הוסיפה.

ואולם ברקע דברים אלה, יש לציין כי בלחץ חברות הגז, נמנע ב-2014 משרד האנרגיה לחייב את השותפות במאגר לווייתן בהכשרת כוח אדם מקומי מתמחה לתעשיית הקידוחים וברכש מקומי של ציוד ושירותי קבלן. זאת, כאשר משרד ראש הממשלה מתעלם מקריאות משרד הכלכלה בנושא גם במסגרת הליך המשא ומתן האחרון שנוהל מול החברות בחצי השנה האחרונה.

בעקבות אישרור הפרסומים בנושא בדו"ח מבקר המדינה האחרון, דנה בימים אלה הממשלה בתיקון המתווה כך שיתייחס גם לסוגיית התוכן המקומי.

צוקרמן אמרה אתמול כי לא התבקשה לשלוח את המכתב - אלא עשתה זאת מיוזמתה: "לא התייחסתי למתווה הגז, אלא לחיבור שאני חושבת שהוא מאוד חיובי לפיתוח השוק העתידי", השיבה. "התקשרנו אתם עוד הרבה לפני המלה 'מתווה' — ואני יכולה להגיד שאין לי שום נגיעה להיבטי המחיר או המונופול, ולא אביע על כך דעה.

"מה שהיה חשוב לי להגיד הוא שנובל חיפשה מיוזמתה מקום להקים בו הכשרה מקצועית, ועם כל העליהום סביב המתווה — הרגשתי חשוב להגיד שחוויתי שותפות עם חברה בעלת תרבות יזמית מדהימה וציונות. בזכותם רכשנו ציוד, הקמנו שתי מעבדות משוכללות — עם תקציבים שלא יכולנו לקבל ממשרד הכלכלה".

לשאלה כיצד הגיבו בנובל למשלוח המכתב השיבה צוקרמן: "יומיים־שלושה אחרי ששלחתי את המכתב התקשרה אלי מזכירתם והודתה לי בחום. כיתבתי גם אותם בשליחה".

אסדת קידוח תמר צילום: אלבטרוס

"חברות הגז הכתיבו את תוכן המתווה"

לעומת עמדות המוסדות האקדמיים שנתמכים על ידי חברות הגז - מעניין לראות את חוות הדעת שהגישו לממשלה מוסדות אקדמיים שלא תוקצבו על ידן. כך, למשל, ניירות עמדה שהונפקו באוניברסיטת חיפה.

"ההליך שבו גובש מתווה הגז מעורר קשיים נכבדים, ואין חולק שהמתווה גובש במסגרת של משא ומתן חשאי בין הממשלה לחברות הנפט, הרחק מעיני הציבור ומביקורת של הכנסת", העירו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה. "כעולה מפרוטוקולי הדיונים, חברות הנפט הן שקבעו את מסגרת הדיון במתווה ובסופו של דבר הן שהכתיבו, לא אחת, את תוכנו של המתווה", העירו עוד.

עו"ד נדיה צימרמן וד"ר יאיר שגיא מהמוקד למחקר יישומי למשאבי סביבה ימית באוניברסיטת חיפה, התייחסו בין היתר להגמשת הוראות יצוא הגז — תוך תיקון החלטת הממשלה בעניין רק מלפני שנתיים — וזאת ללא תשתית מקצועית לכך; הם ביקרו את היעדרו של מנגנון אכיפה להבטחת צורכי המשק, אך ששיטת חישוב עתודות הגז שיישמרו לטובתו שונתה במתווה - לצד הטבות נוספות שהובטחו לבעלי מאגר תמר.

כמו כן, הדוקטורנט עילי רטיג מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ביקש לשלול בחוות הדעת שהגיש לצוות השימוע הממשלתי את "הספין האיראני" שנוצל על ידי הדרג הפוליטי, משרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי (המל"ל) לצורך האצת אישורה של פשרה מול מונופול הגז.

רטיג, שמחקרו עוסק בשימוש של מדינות במשאבי אנרגיה ככלי למדיניות חוץ, קבע באופן נחרץ כי הטענות שלפיהן מרגע שיוסרו הסנקציות מעל איראן, תציף זו את השווקים העולמיים בגז טבעי ובכך תבטל את הפוטנציאל שטמון בגז הישראלי — הן טענות לא נכונות, כלשונו, "שאינן רלוונטיות לדיונים המתנהלים ושיש להורידן מסדר היום".

רטיג, שלמרבה האירוניה זכה למלגת מחקר מטעם משרד האנרגיה, טוען כי סקטור הגז של איראן נמצא בקשיים ואינו מפותח דיו ליצוא גז באופן מיידי. שנית, הוא טוען כי לאיראן יידרש עשור לפחות להקים את התשתיות הנדרשות ליצוא גז. ושלישית, טוען רטיג כי איראן ממילא תתקשה להתחרות עם מחיר הגז הישראלי בשוקי היצוא המתוכננים של ישראל. מוסד אקדמי נוסף, שפנה אף הוא לצוות הממשלתי במסגרת השימוע, הפועל כבר כמה שנים לייצוג האינטרס הציבורי בעיצוב פני שוק הגז — הוא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים שברמת גן. במכתב קצר ששיגר ראש תחום הפרטה ורגולציה במרכז, עו"ד אפי מיכאלי, נטען כי "המתווה המוצע כולל שורה של פגמים וליקויים".

עקב סד הזמנים וקוצר היריעה שהוכתב על ידי הצוות בהליך השימוע, התמקד מיכאלי בחוסר הסמכות ובאי־החוקיות, לטענתו, שבהענקת חסינות רגולטורית לחברות הגז (סעיף היציבות) - והצהיר כי בכוונתו לפנות לערכאות משפטיות בנושא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker