המגזר העסקי מצטרף לביקורת על הסדר הגז

פילוג בין חברות הגז:
 רציו יוצאת נגד דלק ונובל מחשש לכישלון לווייתן ■ הבנקים הזרים מזהירים כי המתווה לא נותן פתרונות לקשיי המימון של לווייתן ■ ויצרני החשמל הפרטי מוחים על היעדר טיפול בתנאי אספקת הגז שהכתיב המונופול

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

"במתווה הפשרה המתגבש מול מונופול הגז הטבעי יש בעייתיות בכל הקשור למאגר לווייתן. מי שיחליט על פיתוח לווייתן זו לא המדינה או אנחנו - אלא הגורמים המממנים, ואותם לא מעניינות סוגיות של מונופול או גיאופוליטיקה, אלא ודאות בלבד...כרגע המתווה מפלה לרעה את לווייתן, לעומת מאגרי תמר וכריש־תנין, ומשית עליו בעיות רבות" - במלים מטרידות אלה סיכם ביום חמישי יגאל לנדאו, בעלי חברת רציו חיפושי נפט, השותפה הזוטרה (15%) במאגר לווייתן, את התייחסות רציו כלפי המתווה שמתכוונת הממשלה להגיש בימים הקרובים לאישור הכנסת.

לנדאו העניק בכך גושפנקה לחשש הגובר במשק כי חרף הבטחות הדרג הפוליטי והתחייבות הדרג הפקידותי בממשלה - מאגר לווייתן לא יפותח במועד שנקבע במתווה (אוגוסט 2019).

יגאל לנדאו, בעלי רציוצילום: עופר וקנין

בה בעת, לנדאו יצא נגד האינטרס של שותפותיו בלווייתן - דלק ונובל אנרג'י. אלה מחזיקות ב–85% מהזכויות במאגר - וגם ב–67% מהזכויות במאגר תמר המתחרה לכאורה. בכך, חיזק לנדאו את הטענות שלפיהן מתווה הגז נועד לסייע לבעלי תמר למצות במהירות את הגז שבמאגר - על חשבון האינטרס המשקי בהקדמת היתירות והרחבת התחרות בשוק.

כפי שנטען באחרונה 
ב–TheMarker, מרבית הביקושים לגז במשק "נעולים" למאגר תמר, היות שהמתווה לא ביטל את כבילת הלקוחות הגדולים בשוק לחוזי המונופול. מתרשים שהציגה רציו במסגרת השימוע הציבורי למתווה, באמצעות חברת הייעוץ TASC, עולה כי ב–2019 יהיה הביקוש "התפוס" על ידי מאגר תמר 7.8 BCM (מיליארד מ"ק) מתוך 9.9 BCM שיסופקו באותה השנה במשק. כלומר, שיעור הגז שנעול בחוזים שאליהם "כבולים" לקוחות תמר, ובראשם חברת החשמל הממשלתית, יהיה כ–80%. זאת, בעוד שהביקוש הפנוי לגז - זה שעליו יתחרו תמר, לווייתן וכריש־תנין - יהיה 0.7 BCM בלבד (7%).

התרשים שהוצג טוען כי רק ב–2023 תעלה כמות הגז הפנויה במשק (4.5 BCM) על זו שכבולה לתמר (4.4 BCM), בשל אופציות פתיחה בחוזים קיימים. אלא שעד אז עשויים הלקוחות להעדיף את הגז הזורם מתמר, ולחזק עוד יותר את המונופול, בעוד שלווייתן ייקלע לקשיים בהשגת מימון.

"חוזי יצוא בלבד 
לא מספיקים למימון"

יצחק תשובהצילום: עופר וקנין

ברציו הדגישו את סד הזמנים הלוחץ לפיתוח לווייתן במועד. כדי לעמוד בתאריך היעד שנקבע לאספקת גז, עד אוגוסט 2019 - על פרויקט הפיתוח להתחיל באמצע 2016, וזאת לאחר חתימה על חוזי העוגן הדרושים לו.

אלא שמצגת רציו לשימוע איששה את ההערכות שלפיהן האי־יציבות הגיאופוליטית לא תאפשר לבעלי המאגר השגת אשראי בנקאי כנגד חוזי יצוא בלבד - ותחייב את לווייתן גם בהשגת חוזי עוגן ארוכי טווח במשק הישראלי.

רציו אף פירטה את האיומים שמרחפים מעל שוקי היצוא שלה, ובראשם מצרים, שם קיימת אי־ודאות באשר להסכם העקרונות הענקי שעליו חתמו בעלי לווייתן מול מתקן היצוא המושבת של BG.

מנכ"ל דויטשה בנק ישראל, בועז שוורץצילום: מוטי קמחי

"הבנקים הזרים דורשים תמהיל מאוזן של מכירות גז מהמאגר - הגם שהוא מוכוון יצוא וגיאופוליטיקה", אמר לנדאו בשימוע. "המחירים ביצוא אמנם אמורים להיות גבוהים מהשוק המקומי, אך השוק המקומי מציג יציבות גבוהה יותר", הסביר.

אגב, ברציו הזכירו כי תנאי ההחזקה של לווייתן מחייבים את בעלי המאגר להקים ולהפעיל תשתית להזרמת 9 BCM בשנה לחוף בישראל. זאת, בעוד שלפי המתווה, כך נטען, "גם אם (לווייתן) יזכה לשליש מכמות הגז הפנויה במשק בין 2013 ל–2019 - השנים הקריטיות להחזר החוב למימון הפרויקט - הוא יוכל להשיג חוזים בהיקף של 1.2–1.5 BCM בלבד, כאשר ייתכן שהלקוחות יתנו עדיפות לתמר, בהיותו שדה שכבר מפיק".

דברי לנדאו זכו לחיזוק מצדו של מנכ"ל דויטשה בנק ישראל ויו"ר איגוד הבנקים הזרים, בועז שוורץ, שטען בשימוע כי לצורך מימון לווייתן, יהיה צורך גם בחתימה על חוזי גז משמעותיים לטווח ארוך - הן ליצוא והן בשוק המקומי. שוורץ אף הוסיף כי במסגרת חבילות המימון לפרויקט יידרשו עוד ערבויות פיננסיות וטכניות - וכן ביטוח סיכונים פוליטיים "שיבטיח פיצוי מלא עם התרחש אירוע פוליטי שיפריע להתממשות חוזה האספקה".

מנהל נובל אנרג'י בישראל, ביני זומרצילום: אמיל סלמן

לדברי שוורץ, על הממשלה להפחית את הסיכון על חוזי יצוא הגז באמצעות הסכמים בילטרליים. "שוקי היצוא של ישראל אינם טריוויאליים. למרות הביקושים באזור - התממשות החוזים אינה חפה מסיכונים. לכן, ביטוח פוליטי יהיה חלק מהדרישות למימון הפרויקט", אמר.

"להסב תחנות כוח פחמיות לשימוש בגז"

לצד דרישות להסרת הגנות הינוקא שהוענקו לבעלי כריש-תנין ולהסרת מגבלות המכירה והמיסוי שהוטלו על לווייתן, מציעה רציו שני פתרונות לקשיים הגלומים במתווה הגז: רכש גז מרוכז בידי קונה ממשלתי יחיד (single buyer) והסבת תחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל לשימוש חלופי בגז, כך שתתאפשר הגדלת הביקושים לגז בשוק המקומי.

צילום: רויטרס

"החיסכון בעלות רכש פחם במטבע זר, הבלו המופחת עליו ועלויות הזיהום שלו מצדיקים את ההסבה לגז, מה שעשוי להגדיל את עוגת הביקושים לגז וגם את היתירות. אחת הסיבות למיעוט השחקנים בשוק הגז הוא ממדיו הקטנים, שאינם מעודדים כניסת שחקנים חדשים", אמרו ברציו.

הקריאה להסבת ייצור החשמל מפחם לגז נשמעה מפי דוברים נוספים בהליך השימוע הציבורי, לרבות נציג המממנים. זאת, לצד הקריאות למנגנון שיתמרץ פיתוחם של שדות גז קטנים ובינוניים - שאף הוא לא נכלל במתווה הממשלתי המוצע.

כשל שוק נוסף שאוזכר ביום הדיונים השני של השימוע בעל פה, כמו גם מעל דפים אלה, הוא מנגנון ה–take or pay שנקבע בחוזי מונופול תמר. לפי מנגנון זה, הלקוחות מתחייבים מראש לכמות גז שבעבורה ישלמו - גם אם לא יצרכו אותה, בעוד שהספק משתמש במנגנון זה כדי למכור גז שאין לגביו התחייבות בחוזי אספקה לא מובטחת, ומעבר לקיבולת הצינור הנתונה.

היועץ המשפטי של פורום יצרני החשמל הפרטי, עו"ד עמית קריספין, ביקר במהלך השימוע את סוגיית ה–take or pay וקבל על כך שמנגנון זה מאפשר לשותפות תמר למכור גז "על הנייר" - מעבר לקיבולת הקיימת בצינור - ובכך לדון לקוחות רבים לחוזים של אי־חובת אספקה, תוך שהגז הלא מנוצל נמכר למעשה פעמיים.

לעומתו, טען ניסן כספי, נציג פורום יצרני החשמל הפרטי ובעלי גלובל פאוור, כי "כיום לא כל צרכן יכול לקנות גז מהשותפויות במאגרים. צריך להיות מעל לרף מסוים". לדבריו, "על המתווה שיגובש לאפשר לכל צרכן את האפשרות לרכוש גז, בין אם במאגד ובין אם באופן ישיר". זאת, הבהיר כספי, במחיר זהה לזה שמשלמים יצרני החשמל האחרים - וללא פרמיה של שיווק מתווך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker