"הממשלה טוענת שהגז האיראני מאיים עלינו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות" - דינמו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הממשלה טוענת שהגז האיראני מאיים עלינו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות"

"מי שחושב לאשר פשרה מול מונופול גז מנימוקי חוץ וביטחון - טועה ומטעה", אומרת בכעס פרופ' ברנדה שפר, מומחית בינלאומית למדיניות אנרגיה ■ היא אינה מבינה איך הממשלה "מעדיפה יצוא גז על חשבון ביטחון האספקה הישראלי" ■ לטענתה, הגז הישראלי 
לא יימכר לאירופה או לאסיה

26תגובות

"הטיעון שלפיו יש לאשר את מתווה הפשרה מול מונופול הגז עקב נימוקים גיאו־פוליטיים - מוטעה ומטעה. היתה כאן בעיה של הגבלים עסקיים, שלא הצליחו לפתור, והחוק מאפשר לעקוף אותה רק משיקולים של ביטחון לאומי או מדיניות חוץ. לכן אלה תירוצים שעוברים בשקט, כי האזרח הישראלי נוהג לתת לממשלה קרדיט בענייני ביטחון ובתי המשפט נמנעים מלהתערב בסוגיות ביטחוניות. אבל ברור שההליך שנעשה מול חברות הגז כל כך מזורז ולא מסודר, ואין לי מושג מאיפה המציאו חלק מהנימוקים לתכיפות שלו".

במלים אלה הגיבה פרופ' ברנדה שפר (אוניברסיטת חיפה), מומחית בין־לאומית למדיניות אנרגיה, לחוות הדעת שהגישו משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי (מל"ל) לפני כשבוע לקבינט המדיני־ביטחוני - בניסיון לשכנעם כי לאישור המזורז של מתווה הפשרה מול מונופול הגז יש חשיבות מדינית־ביטחונית.

כפי שפורסם אתמול 
ב–TheMarker, חוות הדעת כללו, בין היתר, קביעות מעוררות תמיהה בנוגע לנחיצות היצוא הישראלי והשלכותיה של מדיניות היצוא. זאת, תחת איום שלפיו השתהות ביצוא תביא לדחיקת רגלי ישראל בידי איראן. כך, משרד החוץ טען כי איראן עשויה לתפוס את מקומה של ישראל כיצואנית אזורית בתוך ארבע שנים - וכי לישראל פוטנציאל להפוך ל"שחקן מרכזי בשוק הגז העולמי", בין היתר באמצעות הנחת צנרות גז ליוון ולאיטליה.

חגי פריד

חוות דעתם של הגופים נדרשה כדי לספק עילות של מדיניות חוץ וביטחון לאומי לאישור מתווה הגז על ידי שרי הקבינט, היות שרק מתוקף עילות אלה ניתן לעקוף את סירובו של הממונה על ההגבלים העסקיים לאשר את מתווה הפשרה.

"נבחרי ציבור צריכים להיזהר, ולא לנצל את הלגיטימציה של הטיעון הביטחוני. ההנחה שלפיה מסחר בגז מתורגם לכוח 
גיאו־פוליטי היא טעות. זה לא קיים בספרות מקצועית או אקדמית. אין מקרה אחד בהיסטוריה שבו מסחר באנרגיה הביא להשכנת שלום".

כעסה של שפר גובר לנוכח כוונת הממשלה לשנות את החלטת היצוא שקיבלה רק לפני שנתיים, בהסתמך על המלצות ועדת צמח הבין־משרדית, תוך הגמשת התניות היצוא לטובת מכירת גז למצרים ולירדן. "ועדת צמח ישבה 11 חודשים, זימנה אנשים, הקשיבה למומחים - והגיעה למסקנות הפוכות מאלה שהתקבלו בחופזה בקבינט", היא אומרת. "האם היו בעבודתה טעויות? אם לא נייצא את הגז נפספס הזדמנות גיאו־פוליטית נדירה ונפגע בביטחון ישראל? למה הממשלה מתעלמת ממסקנות ועדה שהרי מונתה על ידי נתניהו עצמו?"

רויטרס

"כריש-תנין מעניינים רק סינים או רוסים"

אחד הצ'ופרים העיקריים שמתכוונת הממשלה לאשר לחברות הגז הוא היתר ליצוא של כ–20% מהגז שבמאגר תמר למתקן הנזלה, שמוחזק על ידי חברת יוניון פנוסה הספרדית בצפון מצרים. זאת, חרף איסור ממשלת 2013 לייצא גז בהיקף כזה לפני שיחובר מאגר גז נוסף לחוף הישראלי. הצורך בשינוי החלטת ממשלה זו נומק על ידי משרד החוץ והמל"ל ביכולתו לחזק את משטרו של א־סיסי ולשפר את מצבה של מצרים.

"מישהו יכול לשכנע שהיציבות במצרים תושפע במשהו על ידי אספקת גז למתקנים של חברות זרות? הרי אם מצבם כה ירוד ומעורער, כיצד הספקת גז למתקני יצוא תציל אותם?", יורה שפר. "הרי למדנו כבר ממקרה EMG וצינור הגז לישראל שמצרים לא שומרת בהכרח על מערכת יחסים עסקית. הגז והנפט לא תמיד יוצרים שלום, אלא לעתים גם מחלוקות", הוסיפה.

רויטרס

שפר אף מרמזת על קשרים עסקיים אחרים שעומדים מאחורי העסקה בין תמר לספרדים, שמאחוריהם היבטים גיאו־פוליטיים פחות מעודדים: "יוניון פנוסה משתפת פעולה באופן הדוק עם חברות גז רוסיות, ומי יודע אם אינה פועלת תחת חסותה של גזפרום, שמעוניינת להפוך את מצרים ל-HUB אזורי של גז".

שפר טוענת עוד כי הקדמת ריקונו של מאגר תמר - עוד לפני שחובר לחוף מאגר גז נוסף - לא רק שלא נושאת יתרון גיאו־פוליטי, אלא שהיא אף מסוכנת לביטחון הלאומי. "חברות נכשלות לפעמים, ונובל ודלק הן לא אקסון, שיכולה להישען על מקורות ההון שלה. בנוסף, פיתוח שדות גז הוא דינמי ולא צפוי. לפיכך, כיצד אפשר להעדיף יצוא גז על חשבון ביטחון האספקה לישראל?"

שפר מזכירה בנוסף את הסיכון העסקי שבהקדמת היצוא מתמר עבור סיכויי פיתוח לווייתן: "אתה צריך היום חוזים עבור לווייתן כדי לאפשר את המימון שלו. אם תתן את חוזי היצוא למאגר אחר, ובהעדר חוזים אחרים - זה הרי יבוא על חשבון לווייתן", מזהירה שפר. "דלק ונובל יכולות גם למכור את הרישיונות שלהן, או לדחות את הפיתוח משיקולים עסקיים".

שפר מזכירה כי הקדמת היצוא מתמר תוביל לכך שהמדינה תאבד את מנוף הלחץ היחיד שנותר בידיה לפיתוח לווייתן: "היצוא צריך להיות עוגן לפיתוח לווייתן, ובמקום לטפל ביתירות - הממשלה רק מחמירה את הבעיה". ככלל, טוענת שפר, אין סיכוי גדול ליצוא גז ישראלי משמעותי בתקופה הקרובה - ולכן אל לממשלה לבנות על היצוא לצורך הצדקת ויתוריה לטובת חברות הגז.

"לא יהיה יצוא מישראל לאסיה או לאירופה. ישראל לא תתחרה עם הגז הרוסי או עם הגז מהים הכספי", טוענת שפר, ומבטלת בכך גם את הסיכוי ליצוא מאסיבי לטורקיה, שמשמשת כיום יעד אסטרטגי עבור הרוסים.

שפר לא חוסכת ביקורת גם ממתווה הפשרה ומההנחות שעל בסיסן מצדיקה הממשלה את ויתוריה: "כריש־תנין לא מעניינים ברמה המסחרית כי הם קטנים מדי", היא אומרת. "היחידים שיתעניינו בהם יהיו חברות ממשלתיות רוסיות או סיניות עם כוונות פוליטיות - וזה הדבר שהכי הייתי רוצה להימנע ממנו".

"יצוא גז מאיראן - 
רק בעוד כעשור"

חלק מרכזי בנייר העמדה של משרד החוץ - כמו גם בשיח שמכתיבים ראש הממשלה ושר התשתיות - הוא "האיום האיראני", שלפיו עוד ב–2019 תוכל איראן להציף את המזרח התיכון בגז - בהנחה שהסנקציות נגדה יוסרו.

שפר אומרת על איראן כי "אני רוצה לראות את האדם שהסביר להבין כיצד מדינה נהפכת 
בן־לילה מיבואנית גז לכזו שמספקת את צרכיה - וגם מייצאת. אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות". היא הוסיפה כי "איראן סובלת כיום ממחסור בגז ומהפסקות חשמל. היא מייבאת גז מאזרבייג'אן ומטורקמניסטאן, והיצוא שלה לארמניה ולטורקיה מצומצם יחסית לייבוא. היא רחוקה לפחות עשר שנים מיצוא הגז שלה לשווקים רחוקים, וקודם תשתמש בו לצורך פיתוח שדות הנפט שלה (בהזרקה) ולמתן מענה לביקושים המקומיים".

ואז האיראנים יוכלו לייצא לשכנותיה של ישראל?

"למה שיניחו צינור דרך עיראק, במקום למכור את הגז המונזל (LNG) לאסיה? גז אמריקאי יגיע לכאן לפני גז איראני חדש. אם יהיה יצוא איראני - הוא יהיה בגז מונזל, ולא לירדן או למצרים. הנחת צינור למרחק כזה אינה כלכלית - אם היא היתה כלכלית, קטאר כבר מזמן היתה מניחה אותו.

"מגיע לנו קצת יותר מזה שינסו להפחיד אותנו עם הגעת גז איראני לאזור. ומעבר לכך, המצרים והירדנים לא יודעים שהגז האיראני בדרך כשהם מנהלים מולנו משא ומתן? רק אנחנו שמענו על כך?"

אז למה הממשלה נעזרת באיראן בנימוקיה?

"אני מקווה שזה נובע מניסיון לשכנע את הציבור בדחיפות סוגיית הגז, ושבממשלה לא באמת מאמינים בטענות האלה".

שפר אומרת כי לגבי ירדן, זו זקוקה למוצרי גז. "הירדנים צריכים חשמל ומים. אם רוצים לעזור לירדן, הגיוני יותר לרשום עבורם צ'ק ליבוא גז דרך המתקן הצף שלהם בעקבה, או למכור להם חשמל ומים - ולא להתפשר על מדיניות האנרגיה של ישראל".

מה דעתך על התערבות שגרירות ארה"ב באישור המתווה בכנסת?

"מותר לשגריר להביע דעה, ומותר לו לפעול לפי האינטרס האמריקאי — כפי שנתניהו מביע דעה כשהוא לא מסכים לתוכן ההסכם המתגבש על תוכנית הגרעין עם האיראנים. ככלל, הממשל האמריקאי נמצא בבעיה בכל הקשור למדיניות החוץ שלו, ובמזרח התיכון בפרט. הם אולי מחפשים הצלחות, אך זו לא סיבה לסכן את הביטחון האנרגטי של ישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#