הסעיף המטורלל בהסכם עם חברות הגז - ולמה אהיה בהפגנה הערב

אני מבין את היזמים. אני מבין את הפוליטיקאים (ולא מזדהה איתם), אבל אני לא יכול להבין אדם שיתמוך במתווה שכולל התרפסות כה מופגנת: הסעיף האומלל הזה, מזכיר חייל שמעניק את הרובה שלו למי שהוא אמור לפקח עליו

תומר אביטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תומר אביטל

במוצ״ש נצא שוב לרחוב - אלפי אנשים שאיש לא משלם להם - כדי להילחם באלו שבחרנו לייצג אותנו בקדנציה הנוכחית - פוליטיקאים שמקבלים מכיסנו שכר של כ-40 אלף שקל בחודש.

אני יודע שזה מובן מאליו, שככה עובדת הפגנה, אבל עדיין: לי זה נשמע הזוי. למה אנחנו צריכים להפגין בזמננו הפנוי על נושא לא צר ולא פוליטי? למה לעזאזל אני צריך לוותר על חוג האימפרוביזציה הנהדר שלי במוצאי שבת אחרי שכבר הטרטרתי לקלפי והצבעתי בבחירות? למה להתעמת עם שוטרים שאמרו להם שהם ״הפעם בצד של הטייקונים״ כשכל אחד מ-120 הנבחרים הבטיח לנו שהם בצד של הציבור?

צילום: עופר וקנין

אני אפילו לא חושב שהמתווה הזה הוא סוף העולם. נכון, לדעתי הוא יכול להיות הרבה יותר טוב, ואנו מפסידים הזדמנות היסטורית להוזלת יוקר המחיה  - אבל את זה אפשר להגיד על אינספור מאבקים.

גם איבוד האמון בפוליטיקאים איננו חדש. אמנם יצאה כמות נכבדת של רפש בשבועות האחרונים - ועדיין. יש חוג אימפרוביזציה.

סעיף שמייתר כל הפגנה עתידית

אני יוצא כי הפוליטיקאים איבדו את האמון בנו.

זו האשמה חמורה. איבוד אמון בציבור יכול להוביל שלטון לצעדים דרסטיים, למשל להשיל מעליו את הדמוקרטיה. אבל זה בדיוק מה שקורה: "הממשלה לא תיזום שינויים מהותיים ואף תתנגד להצעות חוק פרטיות בעניינים אלו" נכתב בסעיף המטורלל שכובל את כל הממשלות הבאות מלהתערב בשוק ומעביר את הריבונות מהעם, למעשה, לשוק הפרטי.

הסעיף האומלל הזה, שמזכיר חייל שמעניק את הרובה שלו למי שהוא אמור לפקח עליו, יעמוד "למשך 10 שנים מיום קבלת החלטת הממשלה".

אני מבין את החברות: הן רוצות למקסם רווחים. אני אפילו יכול להבין (לצערי) את הפוליטיקאים: במקום להסתכל אחורה - על אלו שהכניסו אותם לכנסת - הם מסתכלים קדימה: אל אלו שישלמו להם בהמשך לא עשרות, אלא מאות אלפי שקל לחודש.

אבל מה לגביכם, תומכי המתווה מתוך השקפת עולם כלכלית טהורה? סעיף ה"יציבות" הזה הוא הביטוי הבוטה ביותר של הון-שלטון שראיתי בחיי. אתם יכולים לתמוך במתווה בשם הבאת משקיעים, בשם הזרמת הגז, בשם צ׳יפור המשקיעים שהסתכנו, אבל איך אזרח מדינת ישראל מסוגל לתמוך בסעיף שמייתר כל הפגנה עתידית למרות שאנחנו לא יודעים מה יביא בחיקו העתיד?

המחיר של התחייבות שלטונית

הנחת צינור גז טבעי צילום: איתמר כהן / יוקי צ

ברור כי הכנסת הבאה תוכל במחי יד לבטל את סעיף היציבות ולכפות שינויים בענף.

אבל באותה מידה ברור כי היועצים הממולחים של חברות הגז יעוטו על בית המשפט ויתבעו את המדינה על הפרת התחייבות. והם ינצחו. תקדימים קיימים בהמוניהם: במפעל "פרי גליל" טענו למשל שפואד בן אליעזר כשר תמ״ת הבטיח לתעל להם 18 מיליון שקל. ההבטחה הפסולה הזו אפילו לא עוגנה בהחלטה רשמית. אבל פואד הבטיח, אז המדינה נאלצה להעביר למפעל לבסוף 9 מיליון שקל. כי למדינת ישראל יש מילה.

אז שוב - אני מבין את היזמים. אני מבין את הפוליטיקאים (ולא מזדהה איתם), אבל אני לא יכול להבין אדם שיתמוך במתווה שכולל התרפסות כה מופגנת, שכולל התרוקנות המדינה מסמכויותיה. אתם חושבים שישראל לא יציבה רגולטורית? תחליפו את הממשלה בממשלה אחרת - לא בחברת גז.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker