מס של חברות הגז במיליארדי שקלים יידחה? חוק ששינסקי על הכוונת

מונופול הגז דורש כי המדינה תשתתף בעלות הנחתו של צינור ליצוא גז למצרים ■ המשמעות: דחייה של שנתיים בגביית היטל ששינסקי ■ רשות המסים: "מתקיימות ישיבות לליבון העניין"

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

עד כמה מוכנה ממשלת ישראל ללכת לקראת מונופול הגז הטבעי? כנראה שלא מעט. ל–TheMarker נודע כי משרדי הממשלה בוחנים בשבועות האחרונים את האפשרות לתקן את חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי) — ארבע שנים לאחר שחוקק במאמץ רב בכנסת.

בחינתו מחדש של החוק החלה בעקבות דרישתם של בעלי מאגר הגז תמר, לדחות את תשלומי המס המגזרי שהם נדרשים להעביר לקופת המדינה — "היטל ששינסקי" — החל ב–2019. משך הדחייה עשוי להגיע עד כדי שנתיים, ולפנות לחברות תזרים של 1.5–2 מיליארד דולר.

הפגנה נגד הסדר הגז ברמת גןצילום: תומר אפלבאום

לטענת חברות הגז, באמצעות התשלומים הנדחים הן יממנו את הנחת הצינור שמיועד ליצוא הגז למצרים. ואולם במשרד האוצר התנגדו לדרישה הגורפת חברות הגז, שלא עולה בקנה אחד גם עם תקנות המיסוי על הגז המיוצא כפי שנקבעו לפני שנה על ידי ועדת אנדורן.

בנוסף, לפי חוק ששינסקי, המדינה לא תישא בעלויות הקמה של תשתית ליצוא גז, ולא תסכים לקזז מחבות המס של החברות הוצאות אלה. מנגד, טוענים בעלי תמר כי הצינור המתוכנן עשוי לשרת גם את המשק הישראלי — ולכן על המדינה להשתתף בעלות הקמתו, על ידי קיזוז עלותו המלאה או החלקית מהמס שהם נדרשים לשלם.

נכון לאתמול, הסוגיה עדיין לא הגיעה לפתרונה — כשברקע הדברים מפעילה לשכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכבש לחצים על הפקידות המקצועית כדי להגיע לפשרה כוללת במחלוקות השונות מול חברות מונופול הגז.

מי ישלם על הנפח העודף בצינור?

במאי 2014 דיווחו השותפות בתמר על מזכר הבנות למכירה כוללת של 67.5 מיליארד מ"ק גז (24% מנפח המאגר) ליוניון פנוסה גז (Union Fenosa Gas) הספרדית, שמחזיקה במתקן מושבת להנזלת גז בצפון מצרים. לפני מזכר ההבנות, את מקומו של הגז המצרי החסר, שלא מסופק למתקן, ימלא במשך 15 השנים הבאות הגז הישראלי, באמצעות יצוא כ–4.5 BCM גז טבעי בשנה ממאגר תמר, בסכום כולל שעשוי להגיע ל–15 מיליארד דולר.

לצורך יצוא שכזה נדרשת הנחת צינור נוסף ממאגר תמר לאסדת הטיפול בגז מול חופי אשקלון. הדבר כרוך גם בהגדלת האסדה באופן משמעותי, ואז בהנחת צינור נוסף דרומה, לכיוון חופי מצרים.

שותפות תמר הציעו להכפיל את כושר ההולכה מתמר מ–12 BCM ל–20.4 BCM בשנה — מעבר למה שנדרש בחוזה מול הספרדים. במזכר ההבנות בין הצדדים סוכם כי בעלי תמר יישאו בעלות הצינור עד לגבול המים הכלכליים של ישראל־מצרים, ואילו משם תממן את הפרויקט יוניון פנוסה. לפי אומדני בעלי תמר, אמורה עלות הפרויקט להסתכם ב–1.5–2 מיליארד דולר, שאותם הם מבקשים כעת לגרוע מחבותם במס.

אלא שבאוצר לא מיהרו להסכים להכרה בכלל עלות הפרויקט, שתכליתו הראשונית היא יצוא. ודאי שלא בעלות הצנרת שתונח מאסדת הטיפול בגז לכיוון מצרים.

בתמר לא מסתפקים בהקלות שקיבלו

גולת הכותרת של חוק ששינסקי היתה היטל מגזרי חדש לענף חיפושי הגז והנפט, שייגבה מרווחי היתר של ספקיות הגז — כלומר, הרווחים שתרשום ספקית רק לאחר שתחזיר את ההשקעה שלה ומעבר לכך. במלים אחרות, היא תתחיל לשלם מס של 20% על רווחיה רק לאחר שמכירות הגז יכסו את ההוצאות שנשאה בהן הספקית בגין החיפושים, הקידוחים, הפיתוח, התשתית, ההפקה ואפילו התמלוגים ששילמה, ורק לאחר שהמכירות יעברו ב–50% את כל ההשקעה המצטברת הזו. המס הזה יועלה בהדרגה ויגיע לדרגת המקסימום שלו — 50% — רק לאחר שהמאגר יכסה 230% מהוצאותיו. כיום, אגב, דרגת המקסימום היא כ–44%, עקב ביטול ההורדה הצפויה של מס חברות.

באשר למאגר תמר, הוא זכה להטבה ייחודית. חוק ששינסקי דחה את חיובו במס עד למדרגות כיסוי של 200% ו–280% בהתאמה. כלומר, בעלי המאגר יידרשו להתחיל ולשאת בהיטל ששינסקי רק אחרי שהכנסותיהם יהיו כפולות מהוצאותיהם.

הטבה נוספת שלה זכה המאגר, שכבר פותח לפני כינונה של ועדת ששינסקי, היא הרחבת טווח הזמן להכרה בעלויות שניתנות לקיזוז. בעוד שכל המאגרים יוכלו לבקש הכרה בעלויות הרצה למשך שנתיים מיום הפקת הגז, מאגר תמר יזכה לתקופה כפולה, של ארבע שנים. בכך, רשאים בעלי תמר להוסיף על סל ההוצאות המוכר להן גם כאלה שיירשמו עד מארס 2017, ובהן גם הנחה של צינור חדש.

סייג אחד קבעה ועדת ששינסקי, והוא שההכרה בעלויות לצורך גביית ההיטל תיעשה רק כנגד פרויקטים הנדרשים לאספקת הגז לשוק המקומי. זאת, למשל, כדי שחברות הגז לא יעמיסו על תשלומי המס שלהן עלויות עתק בגין הקמת מתקני הנזלה, ובכך ימחקו לחלוטין את חבותן במס.

כעת, בעלי תמר מבקשים להכיר בהנחת הצינור למצרים כהוצאה שניתן לקזז מהיטל ששינסקי, היות שלטענתם, הצינור שיניחו יאפשר בעתיד את הגדלת הקיבולת עבור המשק המקומי בכ–30%. בקשה זו נתקלה בספקנות בקרב הפקידות המקצועית באוצר — מה עוד שהחוק הקיים לא נותן מענה לטענה כזו לשימושים מעורבים.

יובל שטייניץ (מימין) ואיתן ששינסקי לאחר אישור חוק ששינסקי בממשלה, ינואר 2011צילום: אמיל סלמן

הכרה בכלל עלויות הפרויקט — משמעותה הכנסת סכום של 2 מיליארד דולר למכנה בחלוקת ההכנסות בהוצאות, ומשכך יידרשו עד שנתיים כדי לכסותם ולהתחיל בגביית ההיטל.

רשות המסים מסרה בתגובה: "מתווה המיסוי בעניין יצוא הגז מובהר בתזכיר החוק שהופץ לפני שנה. בימים אלה מתקיימות ישיבות משתפות בין הגורמים הרלוונטיים לליבון סוגיות נוספות בעניין".

משותפות תמר נמסר בתגובה: "כל ההכרעות בנושא המיסוי יבוצעו בהתאם לחוק מיסוי גז ונפט (חוק ששינסקי). הסכומים המוזכרים ביחס לעלות צינור הגז העתידי למצרים הם מופרכים לחלוטין ותלושים מהמציאות. לצערנו, TheMarker ממשיך במסע הדה־לגיטימציה לתעשיית הגז הישראלית, תוך הפצת נתונים שגויים ומטעים".

יצוין כי הנתונים ביחס לעלות צינור הגז לקוחים מדו"חותיהן הכספיים של השותפות במאגר.

המגבלות על היצוא מתפוררות בזו אחר זו

לפני כמה שבועות ביקרה משלחת בכירים מטעם יוניון פנוסה בישראל, ונפגשה עם שורת גורמים בממשלה. זאת, במטרה לתת רוח גבית לדרישות בעלי תמר להקלות נוספות שדרשו להטמיע במגבלות על יצוא הגז ומיסויו.

כפי שנחשף בחודש שעבר 
ב–TheMarker, ביקשו בעלי מאגרי תמר ולווייתן לפתוח את החלטת הממשלה מלפני שנתיים, שהתירה להן לייצא את הגז, ולשנות כמה מהתנאים שנקבעו בה. ההקלות נועדו להקדים את לוחות הזמנים ליצוא הגז ממאגר תמר, להגדיל את נפח הגז המותר ליצוא, להגמיש את תנאיו וכן להסיר מגבלות מיסוי שנקבעו ליצוא.

בראש רשימת הבקשות מופיע ביטול ההתניה המרכזית שנקבעה בהחלטת הממשלה על היצוא, ולפיה לא יותר יצוא משמעותי של גז מתמר לפני שיחובר מאגר לווייתן לחוף. ההתניה נועדה להבטיח מקור גז נוסף לטובת המשק, וכן יתירות תשתית אסטרטגית, לפני יצירת מחויבות אספקה למדינה זרה. כמו כן, ההחלטה נועדה להציב תמריץ לבעלים המשותפים של תמר ולווייתן — דלק ונובל — לפתח במהירות את לווייתן, ולא לגרור רגליים תוך הארכה מלאכותית של תלות ישראל במונופול תמר.

להתניה קריטית זו נקבע סייג, בלחץ בעלי תמר. לבקשתם, התירה הממשלה בהחלטתה מכסת יצוא מוגבלת שאותה יוכל המאגר לייצא עוד לפני חיבור לווייתן. ואמנם, הממשלה קבעה כי תתיר יצוא מוקדם במכסה של 20 מיליארד מ"ק (BCM) ל"מדינות גובלות" בלבד. כלומר, למדינות שלהן גבול משותף עם ישראל, ושאספקת הגז לשטחן תבוצע דרך תשתית הולכה ישראלית.

ואולם במקביל לריצת בעלי תמר אחר עסקות יצוא גז, התחיל להתעכב לוח הזמנים לפיתוחו של לווייתן. הזרמת הגז, שלפי הבטחות הממשלה לציבור אמורה היתה להתחיל ב–2017 — נדחתה כבר ל–2018. לנוכח הקפאת פיתוח המאגר, בגלל המאבק הרגולטורי סביב פירוק מונופול דלק־נובל וברקע עצירת ההשקעות בעולם הגז עקב צלילת מחירי הנפט, צפוי הפיתוח להידחות בעוד שנה לפחות.

כעת התברר כי בעלי תמר פנו לממשלה בבקשה כפולה: ראשית, לבטל את המכסה המותרת שנקבעה ליצוא מוקדם (20 BCM), או להגדילה משמעותית. שנית, "לרכך" את ההגדרה של "מדינות גובלות". כלומר, להכליל בהגדרת יעדי היצוא המוקדם גם את מצרים, אף שאינה נכללת תחת הגדרת "מדינה גובלת", מאחר שאספקת הגז לשטחה לא נעשית דרך תשתית ישראלית.

הקלה נוספת שביקשו כבר חברות הגז היא לבטל את הסייג שקבעה ועדת ששינסקי, ושלפיו כל עסקה ליצוא גז תחויב בהיטל שייגזר מהמחיר הממוצע של העסקות האחרונות בשוק המקומי. כלומר, ספקית גז לא תוכל לייצא גז במחיר נמוך מזה שבו היא מוכרת את הגז לשוק המקומי. כך גם הבטיחה המדינה כי לכל הפחות, תזכה לחלק זהה במכירת הגז, ללא קשר לייעודו.

אלא שגם קביעה זו עלולה להתכרסם. זאת, לנוכח המחיר המונופוליסטי המנופח יחסית של הגז בשוק המקומי — שמונופול תמר הקפיץ מאז 2009 בכ–56% — בעוד שמנגד, שוק יצוא הגז מתאפיין בירידות מחירים חדות בעקבות צלילת מחירה של חבית נפט.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ