9 סיבות מדוע צריך נתניהו להשתלט על מונופול הגז

רק רגע - אולי יש דבר אחד שהממשלה יכולה לעשות בשוק הגז בדקה ה-90, החלטה נכונה למען טובתם של אזרחיה והמשק ■ רעיון משוגע? כנראה שכן

איתן אבריאל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

"בתחבולות תעשה לך מלחמה", כתב שלמה המלך בספר משלי, וגם בעת החדשה היו תקופות בהן ישראל התמודה עם אויבים או אתגרים בדרכים מתוחכמות ובאמצעות פתרונות מקוריים. והנה בימים הללו, מדינת ישראל מתמודדת עם אתגר לא פשוט: בעוד המדינה — באמצעות הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה — גילתה עניין ליצור בשוק הגז תחרות שתביא לירידת מחירים ולפרישה ארצית רחבה של הגז לתעשייה ולתחבורה, הצליח מונופול של קומץ חברות עסקיות להפחיד את הממשלה, וגרם לה לסגת מכוונותיה באמצעות איום פשוט. מהותו: לא יהיה לכם גז.

במוחם של ישראלים רבים, מונופול הגז מיוצג על ידי איש העסקים יצחק תשובה. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, אפילו פנה בשבוע שעבר בכנס הרצליה לתשובה, והזמין אותו אליו לכנסת כדי להגיע לעסקה אחרת מזו שהממשלה מקדמת ותעלה השבוע להצבעה. על פי כבל, אפשר להגיע לעסקה שתספק לתשובה רווח נאות וגם תעשה חסד עם הציבור.

עם זאת, את הלחצים והאיומים המשמעותיים לא מפעילים תשובה ודלק אלא נובל אנרג׳י האמריקאית. הכוח של נובל נובע מריבוי התפקידים שלה: היא שותפה מרכזית בבעלות על כל המאגרים, מבצעת את הקידוחים, מתפעלת את המתקנים, בעלת התשתיות כמו צינור הגז, וגם משווקת ומוכרת את הגז. וכמובן היא אמריקאית, עובדה שמאפשרת לה לאיים להסתלק מהאזור, לפנות לבתי דין בינלאומיים, ולגייס את הממשל האמריקאי כדי שילחץ על ישראל.

רבים ומנוסים סבורים שעם הכוח של נובל אנרג' לא ניתן להתמודד. הגז אמנם אמור להיות הרכוש של אזרחי ישראל, אבל המצב המשפטי, החוזים שנחתמו בעבר, הכוח הכלכלי והכוח המדיני של נובל נראים להם חזקים מדי. במשא ומתן מול ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד האנרגיה, נובל תנצח — כך הם מעריכים. הבוקר, לאחר ההתפטרות הממונה על ההגבלים, ועל פי המתווה שיובא השבוע לאישור הקבינט המדיני־בטחוני, צעד שנדרש על רקע ההתנגדות של דיויד גילה, נובל אכן מנצחת, ולכן רבים חושבים שכל מה שנותר הוא לקבל את המונופול כעובדה מוגמרת. נכון להיום, מול הבליץ העסקי, המשפטי, המדיני והתקשורתי של נובל, בגיבויו של השותף יצחק תשובה, לא נראה שיש דבר שיכול למנוע את הניצחון שלה. גם לא נראה שאפילו יש רצון להילחם. רוב המערכת השלטונית, בהובלת ראש הממשלה, הרימה ידיים.

אבל רק רגע. אולי יש דבר אחד שממשלת ישראל יכולה לעשות בדקה ה–90? אולי יש מהלך נועז — תחבולה — שיכול לשנות בן לילה את המציאות ואת מאזן הכוחות? הנה רעיון כזה: מה יקרה, למשל, אם מדינת ישראל תשלט על חברת נובל אנרג'י?

רעיון משוגע? כנראה. אבל הנה תשע מחשבות ודברים טובים שיקרו למשק ולציבור הישראלי, לו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יהפוך פעם אחת נוספת ללוחם בסיירת מטכ"ל של החיים, ויורה לחשב הכללי לרכוש את השליטה בנובל אנרג'י.

1. אין שום בעיה להשתלט

נובל אנרג'י היא תאגיד אמריקאי שנוסד ב–1932, ההנהלה שלו ממוקמת ביוסטון, טקסס, ואין לו בעל שליטה. למעט 2% המוחזקים בידי כמה מנהלים, כל מניות החברה מפוזרות בידי הציבור האמריקאי ובידי משקיעים מוסדיים פאסיביים, גופים וקרנות שמנהלים בעיקר כסף פנסיוני. לגופים כאלה אין סנטימנטים. אם מדינת ישראל תשכור את שירותיו של בית השקעות מתוחכם — גולדמן סאקס יכול להתאים — כדי לבצע השתלטות עוינת על נובל, היא לא תתקשה להשלים אותה. בשוק ההון האמריקאי זו תהיה השתלטות פשוטה ושגרתית, אפילו לא אירוע גדול או יוצא דופן: קונים 5% בשוק, ואז מכריזים על הצעת רכש לכל המניות, במחיר גבוה מערך המניה כרגע. ייתכן שכל מה שצריך לרכוש זו חבילה של עד 25% ממניות החברה, שיקנו לישראל שליטה מעשית בדירקטוריון החברה. סביר להניח שבעלי המניות המפוזרים ישמחו להצעת הרכש, ויקבלו אותה. העסקה הנוכחית שבה טבע מנסה לרכוש את מתחרתה, חברת מיילן הנסחרת לפי שווי של 36 מיליארד דולר, גדולה יותר מההשתלטות על נובל.

2.ההשקעה כדאית, ואולי רווחית

נובל אנרג'י נסחרת הבוקר בבורסה על פי ערך כולל של מעט פחות מ–18 מיליארד דולר. זה כמובן לא מעט כסף, אבל זה בטל בשישים לעומת ערך המאגרים ומשק הגז שהמדינה היתה רוצה לשלוט בהם, והמחיר בפועל יהיה שבריר מהסכום הזה. מדוע? כי נובל לא מחזיקה במאגרים מול חופי ישראל בלבד: רוב הנכסים שלה מפוזרים במקומות אחרים כמו ארה"ב, חופי אפריקה ואפילו איי פוקלנד — גם אם הנכסים הישראליים בים התיכון הם הרווחיים ביותר מבחינתה. לאחר ההשתלטות, נובל (כלומר, ישראל) תמכור את כל הנכסים והזכויות שאינם בים התיכון, וכך תחזיר לעצמה את רוב השקעתה. מי יודע, אולי היא אפילו תסיים את התרגיל הפיננסי הזה ברווח: מניית נובל נפלה בחצי השנה האחרונה ב–40% בשל ירידת מחירי הנפט בעולם. כל שנדרש הוא התאוששות נוספת של מחיר הנפט בשנים הבאות כדי להפוך את העסקה לרווחית. אז תישאר ישראל עם שליטה בחברה ששולטת במאגרי הגז הישראליים, בלי שהדבר עלה לה אגורה.

יצחק תשובהצילום: גיל יוחנן

3.זה מעשה קפיטליסטי

כלכלית ופוליטית, התוצאה של המהלך לא תהיה שונה מאוד מהלאמה של נכסי נובל בים התיכון, אבל בדרך הזאת נתניהו לא ייראה בציבור כ"קומוניסט" מהסוג של ח"כ דב חנין, המטיף להלאמה. זו תהיה כלכלה קפיטליסטית ברוח אוניברסיטת שיקגו, מהסוג שעליה כותבים ספרים, מפיקים סרטים ומספרים לנכדים.

4.לישראל תהיה חברה שתוכל להוציא את הגז מהים

בעקבות הרכישה תקבל ישראל מפעילה עם ידע טכנולוגי רב שתוכל להוציא עבורה את הגז מהמאגרים. כל בעלי העניין במאגרים, החל מיצחק תשובה מדלק, דרך יגאל לנדאו מרציו ועד אחרון המשקיעים הפרטיים בשותפויות הנפט, זועקים השכם והערב שצריך לתת לנובל את כל מה שהיא רוצה כי אף מפעיל לא מוכן לבוא לישראל. "חוסר הוודאות הרגולטורי", "האווירה האנטי־עסקית", "הפופוליזם", "הסביבה הגיאו־פוליטית", כל אלה מגויסים כדי לטעון שישראל חייבת לוודא שמנכ"ל נובל אנרג'י קם כל בוקר עם חיוך על השפתיים. אחרת, הם אומרים, "הגז לא ייצא מהים", ומדינות אחרות — מצרים, קפריסין, לבנון, עזה — הן אלה שיזכו בקופה וישראל תחמיץ הזדמנות של פעם ב–3,000 שנה. בנוסף הם מסבירים, בצדק, שאין בישראל גוף עם היכולות הטכנולוגיות של נובל לקדוח, לבנות תשתיות, לזקק ולהזרים את הגז. כמו כן, לטענתם, וזה לא משכנע, שום מפעיל בין־לאומי מנוסה לא רוצה לבוא לישראל.

אלא שלאחר שמדינת ישראל תשתלט על נובל, כל היכולות הטכנולוגיות של החברה יעמדו לרשות הממשלה ואזרחיה — ובא לציון גואל. האם פקידים ופוליטיקאים מתאימים לנהל את נובל? את התפעול המקצועי אפשר להשאיר בידי המנהלים האמריקאים.

5. ישראל כבר משקיעה בארה"ב

כמה מהקוראים ודאי ירימו גבה, אבל עובדה היא שהמדינה ממילא משקיעה חלק מהכספים שלה — למשל, את כספי רזרבות המט"ח — במניות של חברות מסחריות בכל העולם ובעיקר בשוק האמריקאי. נכון הוא שחדר העסקות של בנק ישראל, המנהל את היתרות, רוכש את המניות בעיקר דרך תעודות סל, אך המשמעות היא שישראל מחזיקה כמויות לא זניחות של מניות, למשל בחברת אפל שבשל גודלה העצום מהווה מרכיב מרכזי במדדים. האחזקה במניות אפל לא תביא לישראל שום ערך מעבר לתשואה פאסיבית, אפילו לא שיפור בממשק המזעזע של מחשביה בכל הקשור לשפה העברית. מדינת ישראל גם מחזיקה במניות של אקסון ועוד שורה של חברות נפט ענקיות, שאינן פועלות בישראל. אז מדוע לא להמיר את ההשקעה הזאת במניות של נובל אנרג'י?

יו"ר נובל אנרג'י צ'ארלס דיוידסון וראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: משה מילנר / לע"מ

6. הגז יחזור לבעלותו של הציבור

חברי כנסת, פוליטיקאים ופקידי ציבור מסוימים אוהבים לזעוק, כדבר מובן מאליו, שמשאב טבע כמו הגז שבמעמקי האדמה הוא "רכושו של הציבור", ומזה הם מסיקים כי מן הראוי שהציבור יהנה מרובו רווחתו. אלא שזה בלוף: הגז אולי שייך לציבור באופן פורמלי כי זה כתוב באיזשהו מקום, אבל לאחר שהמדינה העניקה לחברות הקידוחים זיכיון לעשרות שנים, ומכיוון שהן יקפידו לרוקן את המאגרים לפני תום תקופת הזיכיון, הרי שבפועל הגז שייך לחברות המסחריות. לא לציבור. לאיש בציבור ובמערכת הפוליטית לא נוח להודות בזה, אבל החברות באמצעות עורכי הדין שלהן מבהירות ללא בושה שבאופן משפטי ומעשי הגז שלהן, והן כנראה צודקות.

7. אפשר יהיה לשנות את כללי המשחק

מרגע שנובל תהיה שלנו, אפשר יהיה לשנות את הכללים. כפי שקוראי עיתון זה כבר כנראה הפנימו, המתווה הנוכחי לרגולציה בשוק הגז גרוע לציבור. הוא לא ייצור תחרות בשוק, המחירים לא יירדו, הוא לא מעודד הפצה רחבה של הנפט לתחבורה ולמפעלים, והוא מקדש את יצוא הגז כדי להפוך אותו לכסף כמה שיותר מהר, אולי על חשבון הדורות הבאים. איש לא יודע אם המאגרים יתגלו בעתיד כקטנים יותר מההערכות ההנוכחיות, או שיחדרו אליהם מים. איש גם לא יודע אם יצליח המונופול ליצור מבנה משפטי כך שרק חלק קטן משווי הגז שיופנה ליצוא יחזור למדינה בדרך של תמלוגים ומסים. כמו כל אזרח במדינה, חברות הגז עושות, וימשיכו לעשות, כל תרגיל אפשרי כדי למזער את התשלומים לקופת הציבור — ומכיוון שהן מבינות את העסק טוב יותר מכל פקיד, הן תמיד מצליחות. ובעיקר, מדינת ישראל תוכל אז לשנות את החטא הקדמון שיצרה ועדת ששינסקי: בגלל המיסוי שנגזר ממחיר הנפט, לממשלת ישראל תמיד יהיה תמריץ נסתר להעלות את מחיר הגז ולגבות מהאזרחים מס נוסף.

נכון להיום, בגלל הכוח הפוליטי והעסקי של נובל ודרך האיום המוצהר של "להשאיר את הגז בים", ממשלת ישראל לא מרגישה שהיא יכולה לשנות את הכללים. אך כשנובל תהיה בשליטתה, והיא תוכל להפעיל את נובל כדי לקדוח ולספק גז במלוא הקיטור, לא יהיה מי שיתנגד או יטרפד רגולציה חדשה וטובה יותר לשוק הגז. לא כדאי לשכוח את המספרים: עכשיו, לאחר נטילת הסיכונים והשקעות של קצת מעבר ל– 2 מיליארד דולר, עלות הגז השוטפת לנובל אנרג'י ממאגר תמר היא כחצי דולר ליחידת אנרגיה — והיא נמכרת במחירים שעולים על 5 דולר ליחידה, כמעט פי 10. ומה יעלה בגורלן של החברות האחרות, למשל דלק, ישראמקו ורציו,לרבות בעלי יחידות ההשתתפות שלהן המפוזרות בציבור? אלה הן חברות ישראליות פיננסיות, אין להן ידע טכנולוגי מהותי בקידוחים והפקה, ומדינת ישראל תוכל ללא קושי להגיע אתן להסדר שיפצה אותן על ההשקעות והסיכונים, וגם יאפשר מחיר גז לציבור ברמות נמוכות בעשרות רבות של אחוזים לעומת "אין שוק" הנוכחי.

8. מדינות במערב הלאימו את תעשיית הגז והנפט

מדינות רבות בעולם המערבי, בהן מדינות קפיטליסטיות הלאימו את תעשיית הגז והנפט שלהן. בנורווגיה רוב תעשיית הקידוחים מופעלת על ידי חברת אחת בשם סטאטאויל, שמוחזקת ב–67% על ידי ממשלת נורווגיה. בהולנד הסיפור דומה. מדינות בכל העולם הלאימו את תעשיות הנפט שלהן ואת הנכסים שהיו קודם לכן בשליטתן של חברות אנרגיה בינלאומיות. זו ההיסטוריה של הנפט בכל העולם. סעודיה הלאימה את הנפט שהיה בידי חברות אמריקאיות — והן עדיין בעלות ברית. הפתרון של רכישת נובל יותר אלגנטי.

9. רק כך יוסר האיום על הדמוקרטיה הישראלית

אירועי השנים האחרונות בשוק הגז הוכיחו שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת ערב כניעה, אולי כבר אחריה, לגורמים כלכליים שחזקים ממנה. כבר בימי דיוני ועדת ששינסקי התלונן שר האוצר, כיום שר האנרגיה, יובל שטייניץ שאיימו לחסל את הקריירה הפוליטית שלו. אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כתב לפני שלושה חודשים מכתב מבהיל שבו קבע: "כוח השוק שמרכזת הקבוצה מעורר חשש ברמת התחרותיות הענפית ובהשלכה שלה על המחיר לצרכנים. אך הבעיה רחבה יותר. יש להוסיף עליה את החשש מריכוז העוצמה ברמה הכלל־משקית. זהו חשש החורג משאלות של מחיר ותחרות לעבר תחומים אחרים של יכולת השפעה על תהליך קבלת ההחלטות במשק".

ואילו הממונה על ההגבלים העסקיים, גילה, במכתב ההתפטרות מהחודש שעבר, כתב דברים חריפים אפילו יותר: "האמנתי כי נכון להגיע עם חברות הגז לפתרון תחרותי מחוץ לכותלי בית המשפט. זאת בגלל האיום של חברות הגז להימנע מפיתוח מאגרי הגז אם תהיה פנייה שלי לבית המשפט". ועוד כתב גילה: "הובהר לי בימים האחרונים כי הממשלה ומשרדי הממשלה האמורים יעשו כל שביכולתם כדי לקדם את המתווה שגובש על ידה בימים אלה. זאת אף במחיר אפשרי של פגיעה בעצמאותה של רשות ההגבלים העסקיים".

את רוב הכוח שאליו מתייחסים ליכט וגילה מרכזת חברת נובל, וברגע שזו תהיה בשליטה ישראלית, האיום יוסר. הלחצים על הממשלה אינם הדרך היחידה שבה מונופול הגז מערער על הדמוקרטיה. הוא עושה זאת גם דרך השפעה על התקשורת, האקדמיה והפקידות הבכירה. בנוסף, בעת דיוני ששינסקי התברר כי קשה למצוא כלכלן בעל מוניטין שאינו קשור בחברות הגז. החברות מרבות לגייס ולהעסיק בכירים לשעבר במשטרה, במשרד האוצר ובמשרדי ממשלה אחרים שמעורבים בהחלטות על שוק הגז. ומה עם התקשורת? כל שצריך לעשות הוא לזהות את הקו המערכתי של כמה כלי תקשורת מרכזיים כדי לקבוע שהם לקחו צד לטובת המונופול ונגד הממונה על ההגבלים — אדם שבסך הכל ביקש להוזיל את מחיר הגז לציבור. האם זה הגיוני? האם זה מקרי?

חשוב להדגיש: מחיר הגז בישראל יכול להיות 2 דולר, 4 דולר, 6 דולר או הרבה יותר מזה. המחיר ישפיע על רווחתו של הציבור ועל חלוקת הערך של הגז בין הציבור באופן ישיר לבין הממשלה וחברות הגז. המשאב היקר הזה יכול להגיע לכ–1,000 מפעלים ולאלפי משאיות ואוטובוסים (אלה הן ההערכות בתסריט הרצוי), או שהוא יכול להישאר בידי 10 מפעלים בלבד (המצב כיום) ואף כלי תחבורה. אלה דברים חשובים שישפיעו על כולנו, אך הם אינם חשובים כמו הנזק שנגרם מהצלחת האיומים והלחצים של מונופול הגז.

הציטוטים של ליכט, גילה ומומחים אחרים מבהירים את המציאות: מונופול הגז, שילוב של חברת נובל יחד עם החברות הישראליות, מונע מהמדינה מלקבל את ההחלטה הנכונה עבור אזרחיה. המסר שעובר לכל המגזר העסקי ולכל קבוצת הכוח והאינטרסים במדינה הוא אנטי־דמוקרטי בעליל. זוהי מהותו: רוצים משהו? תלחצו על ראש הממשלה, על השרים, על חברי הכנסת ועל הפקידים הבכירים. תאיימו בכל מה שיש לכם. תקנו את כולם. תפעילו את מנופי הלחץ שלכם על התקשורת. אף אחד מכל אלה ממילא לא מבינים את העסק, כולם חלשים, לאיש מהם לא באמת אכפת מהציבור. הם אמנם חייבים מס שפתיים כלשהו עבור האזרחים, אבל בסוף הם ייכנעו ויעשו את מה שאתם רוצים.

הרעיון המשעשע שלנו להשתלטות של מדינת ישראל על חברת נובל הוא אולי בלתי מציאותי, אבל הוא מבהיר איך חברה אמריקאית אחת וחברה ישראלית אחת נוספת מקפלות את השלטון בישראל.

אלא שאין חובה להיכנע. אפשר להלאים את מאגרי הגז, אפשר לקבוע פיקוח הדוק וזול על המחירים (ועדיין להבטיח תשואה הולמת למפעילים), אפשר להשתלט תוך שבוע על נובל אנרג'י (וגם על דלק, תשאלו את ולדימיר פוטין). השתלטות על נובל אולי לא מעשית, אבל היא מוכיחה כמה קל היה לסלק את כל הלחצים הללו לו רק היה לממשלת ישראל חזון ברור — ונכונות להכניס את הידיים לבוץ ופשוט לעשות את הדבר הנכון.

הפתרון של בעלות ממשלתית על חברת נובל או חברת גז אחרת רחוק מלהיות מושלם. המדינה לא הציגה בעבר יכולת גבוהה לניהול חברות, חברת חשמל היא לא מופת של משטר תאגידי, והדברים שראינו במפלגת הליכוד מעלים חשש שבעלות על חברת נפט גדולה עלולה להפוך לבור שומן של ג׳ובים ומכרזים שבדרך פלא ינחתו אצל מקורבים לשלטון. אבל לפחות ההחלטות המרכזיות על הגז של הציבור יתקבלו על ידי מי שהציבור בחר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker