שטייניץ לא יחבק את דיויד גילה - 
אך גם לא ידבר מגרונן של חברות הגז

לפני חמש שנים פתח יובל שטייניץ, אז שר אוצר מוחלש, במסע להסדרת שוק הגז - אך לא בטוח כי כעת, כפוליטיקאי מפוכח, ישלים את המשימה. בענף מתנחמים בסיומן של שנתיים איומות במשרד האנרגיה, וסומכים על כך ששטייניץ זקוק לקבלות ולא לאהדת מרכז הליכוד

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

לפני חמש שנים וחודשיים פתח שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, במהלך ראשון להסדרת שוק הגז הטבעי בישראל, שנולד עם תגליות הענק תמר ולווייתן.

בניגוד לעצת הפקידים הבכירים במשרדו, וחרף האף המעוקם של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, כונן שטייניץ ועדה בין־משרדית לשינוי המשטר הפיסקאלי בשוק. שנה וחצי לאחר מכן כוננה ממשלה אחרת את הוועדה שעסקה בשימושי הגז (ועדת צמח), וממשלה שלישית ניסתה בחצי השנה האחרונה לעצב מחדש את מבנה השוק - ולהשלים בכך את שלושת מהלכי ההסדרה הנדרשים: מבנה, שימושים, מיסוי.

יובל שטייניץצילום: תומר אפלבאום

עם כניסתו היום למשרד האנרגיה, יסגור שטייניץ את המעגל שפתח בכובעו כשר אוצר. הוא יידרש תחילה למשימה המורכבת והרגישה של שינוי מאזן הכוחות בשוק הגז, פירוק המונופול והשבת סמכותה הריבונית של המדינה על השוק. אז יתפנה לתפירת שלושת הקצוות לכדי רגולציה מהודקת וברורה שתאפשר סוף סוף מציאות עסקית יציבה.

לא מדובר במשימה פשוטה, ולא ברור אם שטייניץ יוכל לה. מצד אחד, הוא כבר התייצב באומץ מול שליחי ההון, קם על פקידיו וסינדל ראש ממשלה. מצד שני, הוא עשה זאת כטירון פוליטי, כפילוסוף שמונה במפתיע לשר האוצר ונקלע לאש ציבורית צולבת - ולפיכך יזם את ועדת ששינסקי כמפלט פוזיטיבי שנועד להדוף את הביקורת על מינויו.

האם כפוליטיקאי משופשף יותר, שכבר יכול להתהדר בהותרת חותם (הכפלת מיסוי הגז, תקציב דו־שנתי), אך כזה ששעון על לשכת נתניהו ויודע את מחירה הפוליטי של הכרזת תיגר על מרכז המפלגה, יוכל שטייניץ למצוא שוב את האנרגיות הנדרשות לפירור קיבעון תפישתי במשרד ממשלתי חדש?

דיויד גילהצילום: אמיל סלמן

התשובה המפתיעה לשאלה זו, שזכתה בימים האחרונים בענף האנרגיה לתמיכה מקיר אל קיר, היא שאין טעם לצפות לשר שיכול - אלא שדי לו, לענף האנרגיה, באחד שרוצה.

מינויו של שטייניץ גרר ביום חמישי אנחת רווחה מסוימת. ספקי גז ולקוחותיהם, חברת החשמל ומתחריה, אנשי מקורות ותאגידי המים, לוביסטים ופעילים חברתיים - כולם חלקו בימים האחרונים תקווה לחילופי גברי במשרד האנרגיה. תקווה - שהיא תולדת שנתיים איומות של כהונה במשרד.

זה לא שהשר היוצא, סילבן שלום, חסר יכולת. נהפוך הוא - כניסתו לתפקיד לפני שנתיים הולידה ציפיות לשר ביצועיסט שיודע "לחתוך", לקבל החלטה ולדאוג ליישומה, שכן בניגוד לקודמיו בתפקיד, שלום נמנה עם מפלגת השלטון. אלא שלמרבה האכזבה, שלום הפגין אדישות חסרת תקדים. את חצי כהונתו שרף על המרוץ לנשיאות, ובחצייה השני ליקק את פצעי המרוץ — וזאת דווקא בענף שבו היעדר החלטה הוא החלופה הגרועה ביותר.

לעומת שלום, שטייניץ, וגם שר האוצר הנכנס, משה כחלון, באים לעבוד. השניים ידעו שיתוף פעולה פורה בימי פתיחת שוק הסלולר לתחרות. רגישותם לביקורת ציבורית אינה מוליכה אותם למופע היעלבויות משתק, והם זקוקים לקבלות — בסיסם האלקטורלי נטוע באהדת הציבור הרחב, ולא במוקדים פוליטיים מסורתיים במרכז הליכוד.

אין זה אומר ששטייניץ יעניק מחר חיבוק חם לממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, יוביל מתווה אגרסיבי יותר לפירוק מונופול הגז ויכנס את ועדת הפיקוח על המחירים כדי לחתוך את מחיר הגז במשק ב-40%. אך הוא יבקש לידיו את המושכות בפתרון כשל השוק ולא יברח מפניו, יטה אוזן לביקורת ציבורית, יבקש לבדוק בעצמו ולא יישען רק על פקידים שנלחצים לדקלם את איומי חברות הגז.

אין זה אומר גם ששטייניץ יפנה עורף לוועדי המונופולים של חברת החשמל ומקורות ויקרא תיגר על עוצמתם הפוליטית הגדולה. אך ספק אם יפגע בעבורם במעמדן הסטטוטורי העצמאי של רשויות ההגבלים, החשמל והמים, וספק אם יכפה עליהן באיומים הסכמה לרפורמות שקשוקה או להונאות פוליטיות במימון כיסי הציבור הרחב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker