24 שעות להכרעה

האם חברת החשמל תחתום על עסקת ענק ב-5 מיליארד דולר?

חברת החשמל אמורה להודיע עד מחר אם תממש אופציה לרכישת גז נוסף ממאגר תמר ■ העסקה תשפיע על מחיר הגז במשק - וגם על התחרות בשוק החשמל

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

עד מחר בערב אמורה חברת החשמל להודיע לשותפות במאגר הגז תמר אם ברצונה לממש אופציה שבה היא מחזיקה להגדלת כמות הגז שהיא רוכשת מהמאגר. מדובר בהחלטה עסקית כבדת משקל, שמשמעותה עשויה להיות חתימה על עסקת גז ענקית נוספת בהיקף פוטנציאלי של עד כ-5 מיליארד דולר. לחלופין, החברה יכולה לוותר על עסקה כזאת - ולשחרר את הגז המשוריין לה לטובת אחרים.

בפועל, היא צפויה לממש את האופציה רק באופן חלקי - במהלך שעשוי לכלול גם משא ומתן מחודש ודרמטי על מחיר הגז ועל תנאי אספקתו. זאת, ברקע ניסיונות המדינה לקבע בימים אלה מחיר תקרה לגז הנמכר במשק.

מאגר תמרצילום: אבי בר-אלי

כעת, ערב הכרעה בנוגע למבנה שוק הגז העתידי, השלכות העסקה חורגות לפיכך מעבר להתקשרות נקודתית בין קונה למוכר. עסקה כזאת עשויה לשאת בהשלכות על מחיר הגז העתידי בשוק, ועל צמיחת מתחרים אפשריים בקרב ספקי הגז וצרכניו. היא עשויה להשליך על המשא ומתן שמתנהל במקביל בין המדינה לבין מונופול דלק־נובל אנרג'י - ואף על פניו העתידיות של משק החשמל.

לא בכדי, לפיכך, מונחת בשבועות האחרונים שאלת מימוש האופציה לא רק על שולחנם של הצדדים לעסקה - חברת החשמל ובעלי תמר - אלא גם לבחינתם של משרדי האוצר והאנרגיה ושל רשויות ההגבלים והחשמל. אלה מתחבטים עדיין לנוכח מורכבות האינטרסים המנוגדים סביב העסקה, ועשויים להתערב לכשזאת תוגש בעתיד לאישורם, בדיוק כפי שעשו לפני שלוש שנים.

מחיר הרצפה 
נהפך לתקרה

האופציה נולדה לפני שלוש שנים, בחוזה הראשון שעליו חתמו שותפות תמר עם חברת החשמל. חוזה הבסיס כלל מכירה של 42.5 מיליארד מ"ק (BCM) גז במשך 15 שנה. בצדו ניתנה לחברת החשמל אופציה חד־צדדית להכפלת כמות הגז הנרכש ל–99 BCM בסך הכל.

המימוש פוצל לשני שלבים. עד אמצע 2013 אמורה היתה חברת החשמל להודיע אם תבחר לממש אופציה להגדלת כמות הגז שתרכוש עד 2020, להיקף רכש כולל של 78 BCM. עד מחר היא מחויבת להודיע אם תגדיל את הרכש עוד יותר, עד לתום תקופת החוזה, לסך של 99 BCM.

בעקבות התערבות הרגולטורים - רשויות החשמל וההגבלים - הופחת מחיר הגז באופציה. חוזה הבסיס נסגר במחיר גז של 5.04 דולרים ליחידת אנרגיה (מיליון BTU). המחיר הוצמד למדד המחירים לצרכן האמריקאי - לצד מנגנון "פלוס מינוס אחד", שבו מתווסף 1% להצמדת מחיר הגז בשמונה השנים הראשונות לחוזה, ומופחת 1% בשבע השנים שלאחר מכן. מנגנון מעורר מחלוקת זה הביא לביקורת קשה לאחר שנטען כי יגביה את המחיר אוטומטית ובתום תקופת החוזה יגיע זה לכ–8 דולרים למיליון BTU ויגבה מהציבור עלות עודפת של כחצי מיליארד דולר.

לכן רשות החשמל קבעה כי במחיר הגז הנוסף שתרכוש חברת החשמל תקוזז "הפאשלה" שבנמנגנון הייקור האוטומטי. כך, יבוטל מנגנון "פלוס מינוס אחד", ושיעור ההצמדה למדד האמריקאי יופחת ל–30% בלבד. בתרחיש כזה המחיר באופציה יאמיר עד לסביבות 6.5 דולרים למיליון BTU בלבד.

לכאורה, אמורה היתה חברת החשמל לקפוץ על ההזדמנות למימוש האופציה הזולה יחסית, ובגיבוי המדינה - למהר ולחתום עליה, לשמחת המוכרים. אלא שהמציאות מורכבת יותר.

למשל, המדינה החליטה רק באחרונה לקבע את מחיר הגז באופציה כמחיר תקרה לעסקות העתידיות בשוק החשמל הפרטי - למגינת לבן של חברות הגז. כך, עסקת מכירה ממומשת, ולא תיאורטית, שבמסגרתה נמכר ולו קוב אחד של גז במחיר הנמוך - עשויה להעניק למדינה כלי חזק יותר במשא ומתן מול חברות הגז, בעוד אלה יעדיפו להימנע מקביעת תקדים שכזה.

מנגד, ולמרבה האירוניה, מי שעוד מגלה חוסר התלהבות היא דווקא חברת החשמל. זו רחוקה מלהשלים עם מציאות שבה מחיר הריצפה שעליו סיכמה מול תמר - נהפך, בחסות המדינה, למחיר תקרה בעבור מתחריה (ראו מסגרת).

מי צריך גז 
כשיש עודפים

עם זאת, התפנית העיקרית בתמונת המצב כיום נולדה כתוצאה מהתאפסות הגידול בביקוש לחשמל במשק. בניגוד לתחזיות חברת החשמל בדבר גידול רציף של כ–3% בביקוש - שבעקבותיו נגזר גידול גם בכמויות הגז שלהן זקוקה החברה, התברר בשנתיים האחרונות כי המשק דורך במקום, וכי קצב צריכת הגז נמוך בכ–10% מתחזיות משרד האנרגיה.

בין שמדובר במזג אוויר נוח יחסית בעונות הקיץ האחרונות, ובין שבתולדה של האטה במגזר התעשייתי — איש לא הופתע מהודעת רשות הגז מלפני חצי שנה, שלפיה חברת החשמל צוברת עודפי גז, וכי עודפי הרכישה של החברה צפויים אף לגדול בשנים הקרובות. למשל, אם החברה תיסוג מכוונתה להסב את היחידות הפחמיות בחדרה (1–4) לשימוש בגז, ובכך תפחית עוד יותר את כמות הגז שתזדקק לו.

מנגד, החברה מנצלת בימים אלה את הפחם הזול יחסית, ועשויה לחזור לשימוש מוגבר בגז אם מחיר הפחם יעלה בעתיד. כמו כן, האי־ודאות השוררת בקרב היזמות הפרטית בענף החשמל מותירה עדיין אחריות כבדה על כתפי חברת החשמל, שעשויה להידרש למלא את מקומן של תחנות הכוח הפרטיות ואמורה לשריין עבור כך גז כבר כיום — גם אם בעבור שימוש שתעשה בו בעוד עשור.

מצד שני, עשויה החלטה על מימוש האופציה לחסל את סיכוייהן של תחנות כוח פרטיות ומתחרות לחברת החשמל לקום. זאת, מכיוון שמימוש האופציה במלואה יביא למעשה למיצוי מלא של קיבולת צינור הולכת הגז מתמר לחוף, וישלח כל מיזם חשמל עתידי להמתין לפיתוח המתרחק של מאגר לווייתן.

כך, בעוד חברת החשמל מתודלקת כיום בגז בקצב של 24 mmbtu/שעה — מתוך קיבולת צינור של 50–52 mmbtu/שעה יביא מימוש האופציה על ידי החברה לתפיסת 36 mmbtu/שעה על ידי חברת החשמל בלבד. הדבר עשוי לפגוע בעיקר בתוכניות להקמת תחנת הכוח IPM בבאר טוביה ובתוכניותיהן של קבוצות דוראד ודליה להקים תחנות כוח נוספות במתחמיהן הקיימים.

איבוד לקוחות רווחיים יותר אלה, שנעדרים כוח מיקוח כשל חברת החשמל, הוא גם הסיבה לכך שבקרב בעלי תמר מתחבטים אם זוהי הדרך המועדפת עליהם למצות את המכירות שלהם לשוק המקומי.

לפי חוזה הבסיס, מחויבת חברת החשמל לשלם בעבור 3.5 BCM גם אם לא צרכה אותם בפועל (Take or Pay) — מתוך סך של 5 BCM שסיכמה על רכישתם. ב–2018 יפחת ה–Take Or Pay ל–2.5 BCM, אלא אם תבחר החברה לממש את האופציה. במקרה כזה, תגדל כמות הגז המשוריינת עבורה ל–7–8 BCM בשנה — שמתוכם תידרש לשלם רק בעבור 3.35 BCM.

כלומר, לפי החוזה, תוכל חברת החשמל לתפוס נפח גדול יותר בצינור — הגם שהיא תחויב לשלם בעבור שיעור נמוך יותר. זוהי הסדרה משתלמת בעבור חברת החשמל, במידה שתוכל למכור את הגז העודף בשוק משני — אך כדאית פחות עבור בעלי תמר, שלא יזכו בהכרח לתשלום בעבור גז שנדרשו לשריין, ושלא נוצל. זאת, כשהמחיר שחברת החשמל משלמת הוא ממילא נמוך יחסית.

ניגוד העניינים 
של תשובה

אם כך, לא מן הנמנע שבעלי תמר יעדיפו להגמיש את עמדתם כלפי מימוש האופציה של חברת החשמל - כדי שיוכלו לפנות מקום לחוזים רווחיים יותר מול לקוחות נישה. בחוזים אלה, למשל, לא יופיעו הסעיפים הבעיתיים שמתייחסים כיום למציאות של אספקת גז לא מובטחת (interruptible) - ונדרשים לכאורה בהנחה. אלא שגם כאן המציאות מורכבת יותר.

צורך לא מסופק מצד חברת החשמל לגז נוסף עשוי להיות בשנים הקרובות לחוזה העוגן שלו משווע אחד המתחרים הפוטנציאלים לתמר. כך, למשל, עשויה חברת החשמל לאפשר את פיתוח מאגרי הגז הקטנים כריש ותנין - אם דלק ונובל אנרג'י יחוייבו למכור אותם - באמצעות חוזה ארוך טווח מול הלקוח הגדול במשק. באופן דומה, עשוי מאגר לווייתן ליהנות מההפקר ולזכות גם כן בנתח מביקושי חברת החשמל לגז. כך או כך, תוכל חברת החשמל להרוויח מתג מחיר חדש שנקבע, הפעם, לאחר התמחרות.

תרחיש זה אמור להדיר שינה מעיני בעלי ישראמקו, למשל, שמחזיקה בכ–29% מהזכויות בתמר - אך לא מטרידה במיוחד את דלק ונובל אנרג'י, שלהן אחזקות בתמר וגם בלווייתן. התרחיש נהפך למעניין עוד יותר לנוכח הסדר הפשרה שמגבשת המדינה מול מונופול הגז של דלק־נובל, שכחלק ממנו תישאר קבוצת דלק עם אחזקותיה בלווייתן בלבד, תמכור את אחזקותיה בתמר - ותיהפך למתחרה של תמר. כיצד לפיכך אמורה דלק לנהוג כיום סביב שולחן המשא ומתן, לנוכח האפשרות שמחר בבוקר היא עשויה דווקא ליהנות מביטול העסקה?

בשורה התחתונה, לאחר שקלול היתרונות והחסרונות הספקולטיווים, חברת החשמל היא שביקשה לדחות את המועד למימוש האופציה. השותפות במאגר תמר סירבו לבקשתה - אך הסכימו להתדיין על קיצוץ כמות הגז שתירכש במסגרתה.

מן הצד השני, סירב גם הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, להתערב בלוחות הזמנים, אף שנטה בעבר לדחות את המועד האחרון בשנה - ונמלך בדעתו. הוא עשוי אפוא להידרש לנושא בכל זאת, לכשטיוטת הסכם האופציה תובא בקרוב לאישורו.

האם חברת החשמל מנהלת משא ומתן לשינוי מחיר הגז?

לפי החוזה שנחתם לפני שלוש שנים בין בעלי מאגר תמר לבין חברת החשמל — האפשרויות באופציה שבה מחזיקה החברה הן מימוש האופציה כולה או ויתור עליה. כלומר בחוזה לא נכללה אפשרות למימוש חלקי של האופציה.

מדובר בפרט מהותי, היות שאם הצדדים דנים בשבועות האחרונים על רכש גז נוסף, אך בנפחים נמוכים מאלה שנקבעו באופציה — הרי שצעד כזה כרוך במשא ומתן חדש, שעשוי להתרחב גם להתדיינות על שינוי תנאי אספקת הגז, ואולי אף על עדכון מחירו.

לעובדה זו נודעת חשיבות לנוכח התרעומת שהביעה באחרונה חברת החשמל, עם היוודע תוצאות המשא ומתן שניהלה המדינה מול חברות מונופול הגז. זאת, לאחר שהתברר כי בכוונת המדינה לקבוע את מחיר האופציה הנמוך יחסית של חברת החשמל כמחיר תקרה לעסקות גז פרטיות במשק — באופן שיאפשר לכאורה למתחרי החברה הממשלתית לרכוש גז זול יותר.

לפי הערכות, במקרה של הסדר כזה עשויה חברת החשמל לדרוש את פתיחת החוזה שעליו חתמה מול שותפות תמר. זאת, אגב, בעוד שהחברה משלמת כבר היום מחיר גבוה יותר בעבור הגז ביחס למתחריה שנהנים מהצמדה למחיר הנפט הצולל.

חשש זה של חברת החשמל עמד במוקד סכסוך קשה עם הרגולטורים ב–2011, ערב חתימת חוזה הבסיס מול בעלי תמר. דירקטוריון החברה התנה את אישור חוזה הגז בהכללת סעיף MFN (ראשי תיבות של Most Favorite Nation), שלפיו מחיר הגז שתרכוש החברה מהספקית יהיה הנמוך במשק, כלומר ששותפות תמר תשווה את מחיר הגז שתמכור לחברת החשמל לכל מחיר נמוך יותר שתמכור בעתיד ללקוחות אחרים במשק.

הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, פסל בשעתו את הכללת הסעיף בטענה כי הוא מקים חשש להסדר כובל. חשש נוסף שעלה הוא שמחיר הגז שעליו סיכמה חברת החשמל ייהפך ל"מחיר רצפה" עבור כל שוק הגז, אף שלא נקבע על בסיס תחרותי.

מצד שני, טענה חברת החשמל כי כחברה ממשלתית ולקוח עוגן בשוק הגז, ראוי כי תזכה למחיר זהה או נמוך למחיר שבו יזכה כל צרכן גז פרטי, וכי על המדינה להבטיח את טובת הציבור, ולמנוע מחברה ממשלתית עלויות עודפות ביחס למתחריה הפרטיים. לבסוף, החברה שילבה בנוסח החוזה הסופי התחייבות ל"התחשבות" בהיותה לקוח עוגן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker