אריסון ועופר נגד המדינה: קרב על 800 מיליון שקל - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אריסון ועופר נגד המדינה: קרב על 800 מיליון שקל

שיכון ובינוי והחברה לישראל דורשות מהמדינה לרכוש חשמל מהשדות הסולאריים שיקימו בתעריף גבוה ב-35% ממחירו כיום, בטענה כי התחייבה לכך לפני שנתיים

48תגובות

מה צריכה לעשות מדינה אם התחוור לה כי סבסוד שהבטיחה לכאורה ליזמים עסקיים לפני שנתיים, נהפך בינתיים לא רלוונטי והתייתר, וכי הענקתו ליזמים שדורשים בכל זאת לקיים את ההבטחה - תגבה מהציבור 800 מיליון שקל מיותרים?

דילמה משפטית־מסחרית זו מונחת בימים אלה להכרעת משרד המשפטים בעקבות סכסוך קשה שפרץ באחרונה בין קבוצות שיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון והחברה לישראל שבשליטת עידן עופר לבין רשות החשמל ומשרד האוצר.

שתי הקבוצות דורשות מהמדינה לשלם להן מחיר גבוה יחסית בעבור החשמל שהן מתכננות לייצר בשני שדות סולאריים ענקיים המתוכננים בדרום. מחיר זה הובטח להן, לטענתן, לפני שנתיים ועד לאחרונה, והוא נגזר מתעריף שנקבע במשק עוד ב–2012.

ניר קידר

אלא שלטענת רשות החשמל, בגיבוי האוצר, תעריף זה נהפך כיום לא רלוונטי, היות שעלויות הקמת השדות הסולאריים צנחו בשנתיים האחרונות והסבסוד הכבד נהפך מיותר. למעשה, טוענים כיום ברשות, היצמדות למחיר החשמל שנקבע אז תעניק ליזמים רווח עודף (מהוון) של כ–800 מיליון שקל - שאותו יידרש ציבור צרכני החשמל לממן באמצעות חשבונות החשמל במהלך 20 השנים הבאות.

בעוד היזמים דורשים לקיים את שהובטח להם, לטענתם, ואף מאיימים בהגשת תביעות פיצויים נגד המדינה, ברשות החשמל טוענים כי גם אם ניתנה הבטחה כזו, הרי שהאינטרס הציבורי לא מאפשר כיום לשלם ליזמים סכומים שכאלה, שלא עומדים במבחן המציאות וממילא אינם נדרשים לכלכליות של הפרויקטים.

הצדדים, כך מתברר, מנהלים התכתשות בסוגיה זו כבר כשלושה חודשים, תחת מעטה חשאיות. לפני כמה שבועות נדרש לנושא גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט. ליכט העניק בשנים האחרונות לרשויות המדינה גיבוי משפטי להתערבות בשתי סוגיות דומות (אם כי לא זהות), במסגרת ועדות ששינסקי הראשונה והשנייה. לאחר ההכרעות שהתקבלו בענפי הגז ומחצבי הכרייה, עשויה להידרש בקרוב הכרעה גם עבור ענף ייצור החשמל באנרגיית השמש.

המרת הטכנולוגיה תחסוך 2 מיליארד ש'

לאחר הקפאה בת שנתיים, ממשלת ישראל אישרה באוקטובר האחרון מכסות חדשות לייצור חשמל סולארי בתמיכת תעריף החשמל. מדובר בהתחייבות ממשלתית לתעריף רכישת חשמל קבוע למשך 20 שנה, במטרה לתמרץ הקמה של מתקנים סולאריים ולאפשר את מימונם.

אליהו הרשקוביץ

המכסות האלה אושרו למעשה להצבעה כבר לפני שנתיים, אלא שאז דרשו שרי האנרגיה עוזי לנדאו וסילבן שלום כי יכללו הבטחה למתן ערבויות מדינה עבור מיזמים סולאריים שיוקמו מעבר לקו הירוק. התנגדות האוצר לכך בלמה את אישור התוכנית הסולארית כולה, לרבות הסדר פשרה מוזר שנסגר בין משרדי האנרגיה, האוצר ורשות החשמל, לבין שניים מהיזמים הגדולים שנותרו בענף השדות הסולאריים בישראל - שיכון ובינוי והחברה לישראל.

שיכון ובינוי התחילה לפני כמה שנים בייזום פרויקט להקמת שדה סולארי ענקי באזור קיבוץ צאלים, וקיבלה ב–2012 רישיון מותנה להקמת שדה כזה בהספק 120 מגה־ואט. מדובר בפרויקט בהשקעה מוערכת של כמיליארד דולר על שטח של 3,000 דונם.

במקביל, יזמה קרן אמריקאית בשם Two Sigma, המיוצגת בישראל על ידי מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר עו"ד חזי קוגלר, שדה סולארי בהספק של 60 מגה־ואט סמוך למשאבי שדה. את השדה הזה היא אמורה למכור לקבוצת החברה לישראל.

אלא ששני שדות אלה אמורים היו לפעול בטכנולוגיה התרמו־סולארית דווקא, שבחלוף השנים התבררה כיקרה מדי וכדאית פחות, הן למדינה והן ליזמים. זאת, בעוד הטכנולוגיה הפוטו־וולטאית (P.V) המתחרה - זו שמאפשרת את ייצור החשמל בפאנלים הסולאריים המותקנים מעל גגות המבנים או בשדות הקטנים שנחנכים באחרונה בערבה - נהייתה זולה יותר, נהפכה כדאית ליזמים בזכות ההקמה הפשוטה יותר, ובזכות הצניחה של מחירי הפאנלים ב–P.V בעולם, נהפכה כדאית גם עבור המדינה שאמורה לסבסד בסוף את הפעלתם.

כך, אם תעריף החשמל שהבטיחה המדינה ליזמים המייצרים חשמל בשדות התרמו־סולאריים היה ב–2010 107 אגורות לקוט"ש מיוצר, הרי שבחלוף שנתיים צנח התעריף המובטח ליזמי P.V ל–61 אגורות לקוט"ש, ובאחרונה קבעה כבר רשות החשמל תג של 38 אגורות לקוט"ש. זאת, לאור ירידה של 26% במחירי המודולים בעולם מאז 2012, ולנוכח צניחה דרמטית של 54% במחיר הציוד ההיקפי למתקנים.

מכאן, ביקשה רשות החשמל להמיר את המכסות שניתנו תחילה למתקנים תרמו־סולאריים - למתקני P.V. לטענת הרשות, בכך ייחסכו כ–2 מיליארד שקל לציבור צרכני החשמל בישראל - שמשמעותם הפחתה של 0.8% בתעריף החשמל במשק. זאת, אם יוסבו גם אותם שדות סולאריים ענקים שמתכננות שיכון ובינוי והחברה לישראל.

לכן, כבר לפני שלוש שנים התכנסו כל הצדדים הנוגעים בדבר כדי לדון בצורך המתבקש לשנות את הטכנולוגיה שבה יוקמו השדות הסולאריים - מה שייצר כצפוי ויכוח כספי. מצד אחד, טענו היזמים כי בהענקת הרישיון לפרויקטים התחייבה למעשה המדינה לסבסד אותם - ויהי מה, ומשכך שינוי הרישיונות על ידי המרת הטכנולוגיה שבה יוקמו השדות - נדרש בפיצויים. מאידך, טענה רשות החשמל כי ממילא ההסבה רק תשרת את היזמים, היות שתיחסך מהם השקעה הונית גבוהה, תאיץ את הקמת הפרויקטים ופוטנציאל הרווח שלהם יגדל. זאת, כשלטענתה היא ממילא מוסמכת להורות על שינויים כאלה ברישיונות.

כך או כך, בתום משא ומתן שניהלו הצדדים, סוכמה לבסוף פשרה שנויה במחלוקת, שלפיה המכסה שאותה תפסו היזמים בטכנולוגיה המיושנת - 180 מגה־ואט - תומר באותה מכסה בדיוק של 180 מגה־ואט, רק בטכנולוגיה החדישה. מדוע אם כך הוגדרה הפשרה "שנויה במחלוקת"?

מכיוון שאם המדינה "מחלצת" לכאורה את היזמים מהקמה יקרה וסבוכה יחסית של שדות סולאריים, שספק אם היו יוצאים לפועל כיום, נשאלת השאלה מדוע היא צריכה לפצותם במספר מגה־ואט שווה ערך נומינלית - אך כזה שערכו הריאלי עשוי להיות גבוה יותר? ולחלופין, אם אמנם ראויים היזמים לפיצוי, מדוע זה ניתן להם בדמות זכות משוריינת מתוך מכסה מוגבלת, ועוד על בסיס תעריף מכסה שכבר הסתיימה - ולא כהחזר כספי על השקעתם עד אז?

אלא שתחת מכבש הלחצים שהפעילו אז היזמים, נכנעו לבסוף אנשי הממשלה, והפשרה אמורה היתה לעלות לאישור ועדת שרים במסגרת התוכנית הכוללת על המכסות הבאות של הענף הסולארי. רצה הגורל, והחלטה זו עוכבה במשך כשנתיים, כאמור, על רקע פוליטי. לאחר הסרת הווטו של משרד האוצר על ידי השר לשעבר יאיר לפיד, עלתה לבסוף ההחלטה הכוללת להצבעת ממשלה, ואושרה שם באוקטובר האחרון - תקופה ארוכה לאחר תאריך הפשרה.

"הטעיה, חוסר תום לב וניצול קר וציני"

במהלך השנתיים שחלפו מאז סגירת הפשרה, המשיכו תעריפי ה–P.V בעולם לצנוח - ובעקבותיהם גם התעריף המובטח ליזמים הסולאריים בעולם ובישראל. משכך, לכשאושרה סוף־סוף הפשרה על ידי הממשלה, ניצת ויכוח חדש: לאיזה תעריף יזכו שיכון ובינוי והחברה לישראל בעבור החשמל שייצרו בשדות הסולאריים שיקימו בעוד שנתיים־שלוש? האם זה שהיה האחרון, שנקבע עד לחתימה על הפשרה - כלומר, 61 אגורות לקוט"ש - או התעריף שקבעה  הרשות כיום, ונמוך ממנו בכשליש (פחות 22 אגורות)?

אבי ליכט1
אוליבייה פיטוסי

כאמור, משמעות הפער בין שני התעריפים, בהיוון ל–20 שנה, היא הוצאה ציבורית עודפת - ולחילופין, רווח יזמי נוסף - של לא פחות מ–800 מיליון שקל. אלא שלטענת היזמיות, רשויות המדינה התחייבו כלפיהן לתעריף הגבוה יותר - ומרגע שהתחייבות זו ניתנה, אין ממנה דרך חזרה.

החברה לישראל, למשל, טענה כי היא זו שנעתרה לבקשת הרשויות ממנה להמיר את שיטת ההפעלה של השדה הסולארי שתכננה, כדי "להירתם למטרה הלאומית של חיסכון בעלויות". זאת, על בסיס התחייבות לכאורה של רשות החשמל לשמור על התעריף שהובטח אז. "ככל שאיזה מהתנאים המוקדמים לא יתמלא, תישמר זכותה של החברה להמשיך בביצוע הפרויקט התרמו־סולארי", כתב לרשות החשמל פיטר אפ. דסמונד, דירקטור בזרוע הסולארית של החברה לישראל.

כך גם טענה היזמית של פרויקט משאבי שדה, Two Sigma, כי אילולא התחייבות הממשלה לתעריף שיחול על הפרויקט המוסב, הקבוצה לא היתה נעתרת לפנייתם. "השווי הכולל של פרויקט P.V נמוך יותר, ולכן התשואה לבעלים פחות אטרקטיבית", נימקה.

במכתב ששיגר לרשות החשמל בא כוחה, עו"ד יוסי לוי, ממשרד לוי מי־דן ושות', טען לוי להטעיה. לדבריו, נציגי הרשות הבהירו שוב ושוב במהלך השנתיים שחלפו כי הבסיס להמרת הטכנולוגיה הוא מעבר לתעריפי 2012, אבל "לא יבש הדיו על החלטת הממשלה, וכבר התחילו להישמע קולות מתוך הרשות 'לפתוח' את התעריף", כתב. "אין זה ראוי, בלשון המעטה, כי נציגי ממשלת ישראל יחזרו ויבקשו ממרשתנו, במשך תקופה כה ארוכה, להקפיא את הפרויקט שלב, ומאידך להמשיך ולממן אותו לצורך הסבתו ל–P.V, ואך תוך ימים ספורים מקבלת אישור הממשלה, יתנערו מההתחייבות לאותם תנאים".

גם בשיכון ובינוי יישרו קו, והטילו ספק ב"הגינות" המהלך לקביעת תעריף חדש: "החברה נרתמה למטרה הלאומית של חיסכון בעלויות ייצור החשמל המשקיות, ושיתפה פעולה לקראת הסבת טכנולוגיית הפרויקט תוך ספיגת נזק כלכלי והקטנת שווי הפרויקט באופן משמעותי", כתבה החברה לרשות החשמל, ונימקה בכך את טענתה כי התעריף הגבוה שהיא דורשת אינו בגדר הטבה.

"לא מדבר בהבטחה, אלא בעסקה", הוסיף עו"ד לוי. "לכן, לא מדובר בסתם הפרה של עסקה, אלא בהטעיה, בחוסר תום לב ובניצול קר וציני - התנהלות שלא מקובלת מאף צד לחוזה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בנציגי ממשלה". לטענת לוי, רשות החשמל יכולה היתה לבטל את הפרויקטים תמורת פיצוי, אך בחרה בהמרת טכנולוגיה לאחר שסברה כי זו החלופה המשתלמת עבורה. עוד הזכיר לוי כי במקביל הסכימה המדינה להוציא לפועל פרויקט דומה, אף הוא בטכנולוגיה תרמו־סולארית, במסגרת מכרז אשלים שבנגב, "אף שעלות הקמתו תסב לציבור צרכני החשמל הוצאה עודפת גדולה פי כמה וכמה מההצעה העודפת, שעל פי טענת הרשות יש לייחס לפרויקט של מרשתנו".

ניר קידר

פרויקט זה, אגב, השנוי עוד יותר במחלוקת, מבוצע על ידי קבוצה בהובלת שיכון ובינוי.
"בעוד רשות החשמל איפשרה לאותו פרויקט להשלים את הסגירה הפיננסית ללא כל הפרעה, היא אינה בוחלת בכל אמצעי כדי לחזור ולפגוע דווקא בתעריף שישולם למרשתנו", כתב לוי. במכתב מאוחר יותר ששיגר לרשות, טען כי "הפרת מחויבותה של המדינה, מעבר להיותה מעשה בלתי חוקי, תפגע קשות באמינותה בעיני משקיעים זרים, ותגרום לירידתו של הפרויקט לטמיון". עקב כך, איים, תאלץ החברה להגיש נגד הרשות והמדינה תביעת פיצויים.

משרד האנרגיה שוב מתייצב לימין היזמים

באופן מדהים, אך לא בלתי צפוי בהכרח, התייצב משרד האנרגיה לימין היזמים דווקא - ונגד האינטרס הצרכני. "שינוי כזה הוא בניגוד למה שסוכם בעבר עם בעלי הרישיונות, ולא ייתכן שייעשה", כתב ראש מינהל החשמל במשרד, יהודה ניב, לרשות החשמל.

ברשות דחו מן הסתם את טענות היזמים, אם כי בשירות המדינה מודים כי נאמר ליזמים שהתעריף שלו יזכו יהיה זה הגבוה, שנקבע עוד ב–2012. הרשות טוענת כעת כי ההתחייבות היתה רק לאימוץ התשואה הנורמטיבית שנקבעה ב–2012, ושממנה נגזר התעריף - ולא התחייבות למחיר נומינלי. כמו כן, נטען פרוצדורלית, כי לאף צוות ממשלתי אין סמכות לקבל החלטות על קביעת תעריף - זכות השמורה רק לרשות החשמל.

שדה סולארי פוטו-וולטאי ליד קיבוץ משמר הנגב
EDF-EN ישראל

אלא שברמה העקרונית, טוענת הרשות, רשות סטטוטורית ציבורית לא יכולה להתעלם משינוי מהותי בהנחות יסוד וממציאות שונה שמתהווה לנגד עיניה - ודאי לא כשהכיס הציבורי מונח על כף המאזניים. כלומר, לטענת הרשות, הגם שאינה מכירה בקיומה של התחייבות שלטונית, היא תמעל למעשה בתפקידה אם תתעלם מהפער המשמעותי שנוצר בחלוף שנתיים, לרעת הצרכן, ותאשר הסדרה שמנותקת מהמציאות בשטח.

הדין ודברים בין הרגולטור לבין היזמים נהפך מעניין יותר לכשהתבררו ממדי החיסכון הציבורי שיושג אם יאומץ התעריף החדש שקבעה רשות החשמל רק באחרונה. "גם אילו טענת המדינה בדבר אפשרות לחסוך מאות מיליוני שקלים נוספים היתה נכונה, אין בה כדי להקנות למדינה עילה להשתחרר מהעסקה", טען עו"ד לוי, היות שלכאורה, אמורה היתה רשות החשמל לשקלל סיכון זה של הפחתת עלויות ציוד במעמד הפשרה.

לפי הפסיקה, כדי להשתחרר מעסקה, נדרשת המדינה להוכיח אינטרס ציבורי חיוני ונסיבות חריגות במיוחד - ובדיוק בשאלה עקרונית זו יתמקד כעת הדיון הדרמטי. זאת, כשלראשונה אולי יתברר כי הסחבת הפוליטית בישראל, שעיכבה שנתיים את החלטת הממשלה על אישור הפשרה המפוקפקת עם היזמים הסולאריים, חסכה מאות מיליונים לכיס הציבורי.

עו"ד קוגלר, שמייצג בישראל את קרן Two Sigma, מסר בתגובה כי לא היה שום שינוי נסיבות שהצדיק את שינוי עמדתה של רשות החשמל, היות שעמדתה המקורית הוצגה לשרים ערב החלטת הממשלה באוקטובר, ומשכך רק ביום זה אושרה למעשה העסקה: "תהיה כאן תביעה אזרחית. רשות החשמל היא שיזמה את העסקה כדי לחסוך כספי ציבור, ובגלל פנטזיות ומספרים שלא קשורים למציאות היא מסכנת את כל החיסכון הגדול בעלויות הציבוריות. כלל גורמי הממשלה, לרבות אנשי הרשות, שבו והבהירו את מחויבותם לתעריף 2012 המעודכן, ואם כך המדינה חושבת שתמשוך השקעות זרות, אז היא זו שלא מחוברת למציאות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#