המומחה שעורר את מהומת הגז: "לפרק את המונופול - זו מחלה שלא תירפא מעצמה" - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

המומחה שעורר את מהומת הגז: "לפרק את המונופול - זו מחלה שלא תירפא מעצמה"

סרג'יו אסקארי בראיון מיוחד ל-TheMarker: "לא רק בישראל יש מונופול בשוק הגז, אבל זו המדינה היחידה שבה אין עליו פיקוח"

33תגובות

"שוק הגז הטבעי אצלכם הוא לא היחיד בעולם שנשלט בידי מונופול, אבל הוא היחיד שהמונופול בו לא מפוקח בכלל. זה לא רק שאין תחרות - אין לכם עדיין רגולציה, אין פיקוח על המחירים, אין חברה ממשלתית שרוכשת את הגז, אין לכם אף אחד מהכלים שבהם משתמשות ממשלות בעולם כולו כדי לטפל במונופול".

במלים אלה תיאר השבוע סרג'יו אסקארי, לשעבר מנהל ברשות האנרגיה האיטלקית ומבכירי היועצים בענף הגז הטבעי באירופה, את מה שלמד בשנתיים האחרונות בישראל. זאת לאחר שהתבקש בידי רשות החשמל הישראלית להכין בעבורה חוות דעת על השפעות מונופול הגז של דלק ונובל אנרג'י על המשק הישראלי.

מסקנותיו של אסקארי, שנחשפו לפני שבועיים ב–TheMarker, עוררו סערה. אסקארי טען שמחיר הגז הטבעי בישראל כפול ממחירו בשוק תחרותי, שהתשואה שרושמים בעלי מאגר תמר כפולה מהממוצע בעולם ושהטלת פיקוח על מחיר הגז עשויה לחסוך עד 2030 בלבד 50–100 מיליארד שקל מההוצאה הציבורית.

אמיל סלמן

"אמנם בישראל יש משטר מערבי מתקדם, אך בכל הקשור לשוקי הגז והחשמל אתם קצת מאחור. לא ראיתי בישראל הרבה ליברליזציה", אומר אסקארי בראיון ל–TheMarker ממקום מושבו במילאנו.

"יש הרבה ניסיון בעולם בטיפול בשוקי גז ריכוזיים, החל באנגליה, שם שברו מונופול בשנות ה–90, עבור בטורקיה וכלה ברוסיה. גם שם החליט הממשל לפזר את הפעילות בין כמה חברות כדי שיתחרו זו בזו, ואפילו בסין מעודדים תחרות פנימית בין חברות ממשלתיות. מובן שצריכה להיות מחויבות פוליטית כדי לעשות זאת. רשות ההגבלים הישראלית התערבה, וטוב שמילאה את חובתה - אבל זה לא יספיק לטווח הארוך".

לא קרה כבר שמאגר גז הגדול על מידותיו של השוק המקומי התגלה בידי גוף פרטי שנהפך בן־לילה למונופול?

"היה מקרה דומה בניו זילנד, והוא נאכף באמצעות פיקוח על מחיר הגז, שלא הצליח כל כך בהתחלה. מקרה נוסף תועד בדרום־מערב אוסטרליה, שם הגיבו הרשויות בפיקוח על המחיר ובהקמה של חברה ממשלתית לרכש מרוכז של הגז (Single Buyer), שמכרה את הגז לקמעונאים מתחרים - וזה הצליח יותר. פיצול, הלאמה, Single Buyer או פיקוח על המחירים - בידי ממשלות יש סט נרחב של כלים לטיפול במונופולים פרטיים שמתהווים".

אלבטרוס

יש מקום לפצל את מונופול הגז של ישראל, או שמוטב להשלים עם קיומו ולפקח על מחיר הגז?

"אף מונופול לא רוצה להישבר או להיבדק, לכן החברות יתנגדו לכל מהלך. המטרה היא להגיע לפתרון מוסכם ככל הניתן ולהסביר שמצב קבוע ובר־קיימא טוב לכולם. הרי אם השוק יישאר בידי מונופול לא מפוקח, חברות הגז יהיו תמיד תחת סיכון אפשרי של ממשלה חדשה, עם אג'נדה חדשה, שתנקוט מהלכים קשים יותר. לכן טוב לכולם למצוא פתרון רציונלי, כי אין דבר כזה מונופול לא מבוקר".

מה דעתך על כוונת הממונה על ההגבלים להכריז על הסדר כובל במאגר לווייתן?

"הוא נקט מהלך טוב. מהניסיון במדינות מערביות אחרות, רגולטורים כמו הממונה על ההגבלים העסקיים יכולים לעשות הרבה, אבל לצורך פתרון ארוך טווח דרושים ממשלה ופרלמנט שיקבעו כללים לרגולציה שוטפת, לליברליזציה ולקידום תחרות. זה לא נעשה בקלות, אבל במצב הנוכחי זו לא מחלה שתירפא מעצמה".

ללא קרדיט

בינתיים, האמריקאים לא קיבלו זאת כל כך בהבנה, ומזכיר המדינה אף טילפן בנושא לראש הממשלה.

"האמריקאים מהירים מאוד כשזה נוגע לאינטרסים שלהם. הם עושים את העבודה שלהם ומגינים על האינטרס הלאומי. עם זאת, אנחנו למדנו מהאמריקאים את חוקי האנטי־טראסט ואת כללי הפיקוח על המחירים. הם ותיקים יותר מהאירופאים ברגולציה, הם אלה שהמציאו אותה.

"הודעת משרד החוץ האמריקאי מאוזנת, ומביעה בעיקר דאגה לחוזי היצוא למצרים ולירדן. הבקשה שלהם לאקלים יציב ובר־חיזוי לעולם לא תתממש ללא מבנה שוק מאוזן".

"המתקפות נגדי מצד החברות - שכיחות"

אוליבייה פיטוסי

לפי חוות הדעת של אסקארי, הגז הטבעי ייהפך בשנים הקרובות לאחת ההוצאות הכבדות במשק הישראלי - בעלות של 6–8 מיליארד שקל בשנה - ויהיה אחראי לכ–25% מתעריף החשמל במשק. זאת בשעה שנתוניו ההשוואתיים מצביעים כי מחיר הגז בישראל ממוקם בחלק העליון של רשימת המדינות המייצאות גז.

לפי חוות הדעת, מחירים אלה ממצבים את ישראל בחלק העליון של מחירי הגז במדינות יצואניות דומות לישראל, ומיטיבים לפיכך באופן חריג עם החברות הקודחות. כך מצא אסקארי שהתשואה הממוצעת של בעלי תמר צפויה להיות 22%–23%, לעומת תשואה ממוצעת בענף העולמי של 8%–10%, ולעומת תשואה של 12%–17% שהובטחה לחברות הגז בוועדת ששינסקי.

"חוות הדעת, שסקרה מספר רב של משקי גז משמעותיים בעולם, מציינת את מה שכבר ידוע לנו - שנדרש טיפול ממשלתי דחוף, בדרגים הגבוהים ביותר של מקבלי ההחלטות, בכשל החמור במבנה שוק אספקת הגז בישראל", כתבה יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, במכתב ששיגרה לצד הדו"ח לידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה, סילבן שלום. "החוזים צפויים להשפיע בשיעור משמעותי על תעריף החשמל לציבור בעשורים הבאים, על יוקר המחיה, על מידת התחרותיות ועל כושר היצוא של התעשייה בישראל - וכן על היכולת לבנות משק חשמל תחרותי", הוסיפה פרקש־הכהן.

אנחנו באמת משלמים יותר מדי על הגז?

אסקארי: "כנראה שכן. עשינו את החישובים לפי החוזים הקיימים בשוק, ראינו את המחירים ותשואה של 22%–23% למאגר תמר - זו באמת תשואה גבוהה. באופן כללי, בתעשיית הגז רווחת תשואת פרויקט של 8%–10%, ובמדינות מסוכנות כמו מצרים או ניגריה היא מטפסת ל–15%. לכן 20% זה באמת גבוה מדי, ואני לא היחיד שאומר זאת. בידי ישראל מונחת חוות דעת דומה של אחד המומחים הגדולים בעולם לשוק הגז מטקסס, שהגיע לאותן מסקנות".

אלא שמסקנותיו של אסקארי גררו מיד התכחשות של חברות הגז לנתונים. גם רשות הגז שבמשרד האנרגיה תקפה את השוואת המחיר הישראלי - אם כי הודתה שהתשואה של מאגר תמר גבוהה יחסית. "המתקפות נגדי שכיחות", אומר אסקארי, משועשע למשמע הטענות. "יצא לי לשמוע זאת בעבר, ותמיד זה כך. גם כשעבדתי בשביל הממשלה האיטלקית שמעתי סיפורים דומים. החברות מגוננות על האינטרסים שלהן ויתקפו כל דבר שתאמר. זה הטבע של התעשייה".

בין היתר, נטען כלפי הניתוח של אסקארי כי ברשימת המדינות שבדק נכללו כאלה המסבסדות גז טבעי (כמו מצרים), מדינות שבהן קיימת מעורבות ממשלתית בפיתוח שוק הגז (נורווגיה) או כאלה שאינן עושות שימוש בגז, המופנה בעיקר ליצוא. זאת, לצד טענה לשימוש שעשה במחירים הנמוכים המתועדים במדד עסקות גז סיטוניות בארה"ב (Henry Hub) - ולא של מחירי קצה ללקוח.

"מחירי הגז ההשוואתיים שבדו"ח נלקחו מנתונים בינלאומיים רשמיים של איגוד חברות הגז - כלומר לא מגורם ממשלתי, אלא מתוך התעשייה", משיב אסקארי. "עם זאת, זה לא אומר שכל השוואה שתעשה היא בהכרח הוגנת ב–100%. לכן חשוב להבין שלא המחירים הבינלאומיים הם אלה שמעידים בהכרח על בעיה - אלא שהם מתעדים סימפטום. אף שלפי המדד האובייקטיבי ישראל ממוקמת בדרגת המחיר הגבוהה - גם אם נמוכה ביחס למדינות המייבאות גז - זה עדיין לא מספיק כדי להוכיח בעיה. לכן צריך היה לחשב את תשואת חברות הגז, ושם להוכיח כי ההחזר הגבוה על ההון באמת נובע מתמחור עודף".

דודו בכר

ייתכן שלקוחות קצה בארה"ב, למשל, משלמים פחות מבישראל?

"Mall costumers (לקוחות כבדים) משלמים 3 דולרים למיליון BTU. מחיר הגז לתחנת כוח בארה"ב הוא 4–5 דולרים - וזה בזכות רווחיות נמוכה יחסית בגלל התחרות".

עד כה נחתמו במשק הישראלי חוזי גז בהיקף כולל של 200 מיליון שקל, כשמנגנון ההצמדה שנקבע בהם מבטיח כי תעריף הגז רק יעלה וילך. זאת בגלל הצמדה בעייתית למדד האמריקאי, בתוספת 1% לשמונה השנים הראשונות וירידה של 1% בשמונה השנים הבאות. כלומר, הצמדה שמקבעת את עליית מחיר הגז (ראו גרף). כך, חוזי הגז החדשים שנחתמו בין המונופול לבין יצרני החשמל הפרטי נסגרו במחיר בסיס גבוה יחסית של 5.7 דולרים למיליון BTU. לפי ההצמדות שנקבעו, המחירים עשויים להאמיר עד לסוף העשור הבא ב–40%, עד כ–8 דולרים למיליון BTU. מכאן נבעה אזהרתו של אסקארי כי בהיעדר התערבות ממשלתית כיום, הפערים רק יחריפו בעתיד.

"לא ראיתי משהו כזה בעבר", מגיב אסקארי למנגנון ההצמדה בישראל. "המשמעות של הצמדה לאינפלציה היא תנועה בכיוון אחד בלבד. מחיר שאין לו שום קשר לשוק, ונקבע למעשה בידי הממשלה. הרי רק חלק מעלות הפקת הגז צמודה לאינפלציה, ולכן היא מגינה על המפיק, אבל אין לה שום היגיון לגבי השוק. זה לא נהוג בעולם. אני חושב שזה היה טריק שנועד לחקות את מחירי הגז החזויים, כי אמנם ציפינו לעלייה במחירים עד 2020, ואז לירידה. זה הניחוש שלי לרציונל שמאחורי ההצמדה, אבל אני באמת לא מבין את ההיגיון בכך".

מוטב היה להצמיד למחיר התנודתי של הנפט?

"זו הצמדה טובה יותר מהנוכחית, גם אם היא לא מיטבית, שכן לשוק הגז יש את המתווה שלו. אמנם הוא עקב אחר מחיר הנפט, אבל עכשיו הקשר די רופף, ולכן מוטב להצמיד לשוק הגז. זה תהליך אבולוציוני שמתחיל כיום גם באירופה".

ואולי במשק חשמל כה מוטה גז יש חשיבות ליציבות מחירים?

"זו כבר החלטה פוליטית, ואני לא יכול להגיב על כך. אפשר גם להצמיד למחירי מוצרים אחרים בשוק. כלכלה מוכוונת שוק לוקחת את הסיכון שבתנודתיות, והשוק כבר מותאם כיום להצמדה למחיר גז טבעי עולמי. מחירים קבועים הם בדרך כלל מוטעים".

עופר וקנין

"לא צריך פיקוח ממשלתי צמוד"

אסקארי, למרבה ההפתעה, לא המליץ על הטלת פיקוח קבוע על מחיר הגז, ואף טען כי פיקוח כזה עלול להיות מסוכן. במקום פיקוח, אסקארי מציע לקבוע מנגנון תמחור חדש, שיצמיד את מחיר הגז בישראל למחיר הממוצע של הגז (נטו) שמשלמות מדינות יבואניות גז. הכוונה היא למחיר שמשלמות יבואניות גז בשלושה שווקים: צפון־מערב אירופה, דרום אירופה והמזרח הרחוק - בנטרול עלויות שינוע הגז (Netback). ביפן מחיר זה הוא כ–9 דולרים למיליון BTU, ואילו באירופה הוא 3 דולרים בלבד. לפי מודל זה, מחיר הגז כיום בישראל צריך להיות 4.4 דולרים למיליון BTU. מחיר כזה יחסוך עד 2030 בלבד כ–50 מיליארד שקל מסך ההוצאה על גז במשק, אף כי כ–28 מיליארד שקל מתוכם ייגרעו מהמיסוי הישראלי.

למרות קיזוז חד זה של 25% ממחיר הגז כיום, מצא אסקארי כי תשואת מאגר תמר תישמר על לפחות 18% גם במחיר גז זה. "אמנם מודל זה לא יושם עד כה בעולם, אבל יש מדינות באירופה עם גישה דומה", משיב אסקארי לביקורת שהופנתה כלפי "התיאורטיות" של המודל שהציג. "הפיקוח לא צריך להיות צמוד מדי. הוא נועד למנוע כוח מונופוליסטי, ובאותו זמן לאפשר גם את המשך התחרות".

לפי הדו"ח שלך, אם שיעור התשואה של תמר היה יורד ל–10%, מחיר הגז בישראל היה נחתך בחצי. למה אם כן המלצת להפחיתו ב–25% בלבד?

אמיל סלמן

"קח מדינה כמו ניו זילנד, שהיה לה מאגר בודד גדול וסביבו כמה מאגרי לוויין קטנים. הממשלה החליטה בתחילת שנות ה–90 לקבוע מחיר מפוקח שהבטיח תשואה נמוכה מאוד. במחיר הזה אף אחד לא ניגש לפיתוח המאגרים הקטנים. לכן אני לא ממליץ לעשות מהלך שלא יעודד השקעות נוספות, כי כל ישראל תפסיד מכך.

"ברור שקיימת אי־ודאות פוליטית בישראל - סיכוני טרור ואחרים - ולכן חברות זרות חוששות להשקיע בה. אני לא אומר שהמחיר צריך להיות 3 דולרים למיליון BTU, וגם לא אומר לפקח על המחיר לפי עלות ההפקה שלו. יש ניסיון רב שמוכיח כי זה לא פתרון טוב. מה שאני מציע הוא להצמיד את המחיר המפוקח למחיר הגז בשווקים זרים".

למה להצמיד דווקא לשווקים אלה, ולא למחירי היצוא למשל?

"הצמדה למחיר יצוא חייבת להתבסס על שוק אמיתי ויציב. היצוא שלכם יהיה למצרים, לירדן או אפילו לטורקיה - שאינן יכולות להיות בסיס להצמדה כי הן משתנות במהירות. מצרים יכולה לחזור לכושר הפקה עצמאי, להפוך בעצמה ליצואנית ולא להזדקק ליבוא. בטורקיה תהיה מהפכה כי הם רוצים להפוך ל–hub אזורי, ולכן יקבלו אספקת גז ממקורות שונים שתאפשר להם להוזיל את הגז עד שכבר יחוברו למאגרים הישראליים. לכן, הצמדה לשווקים הקרובים לא טובה מספיק, שכן מדינות שכנות בהגדרה אינן שווקים אמיתיים לטווח ארוך. צריך שווקים שעובדים כמה שנים, כמו אירופה, יפן, דרום קוריאה - ואולי גם ארה"ב".

המחיר שנגזר מהמודל שלך, 4.4 דולרים למיליון BTU, יבטיח את המשך פיתוח הענף?

"כן. זה לא מהלך נגד חברות הגז, אלא סוג של פשרה. זו לא רגולציה קשוחה, אלא כזאת שמתבססת על הצורך של המדינה בפיתוח מקורות חדשים, ולאפשר יצוא גז - אבל מבלי להפיל עלות עודפת על הצרכנים הביתיים".

גם בשוק של 6 דולרים אנו לא חוזים בתור של שחקנים חדשים.

"אם יש לכם מונופול חזק, ברור שזה ירתיע מפעילי קידוחים אחרים. תמיד מתחרה עוין - כזה שבא להתחרות באמת, ולא לחיות בצד המונופול - יודע שאי אפשר להילחם במונופול. הוא הרי תמיד יוכל להציע מחיר נמוך יותר ולחסום את השוק בפני חדשים. זו אחת הבעיות של שוק מונופוליסטי".

כלומר, בכל מקרה נצטרך לפצל את המונופול של תמר ולווייתן כדי לייצר תחרות.

"אני חושב כך, כן".

"הצעת הפשרה של תשובה היא לא תחליף לפיקוח על מחיר הגז"

השלכות השוק המונופוליסטי אינן מסתכמות רק בתמחור. המומחה האיטלקי סרג'יו אסקארי מצא כי שיעור הגז שאותו מחויב הצרכן לרכוש מהספק בכל מקרה (Take or Pay) נע בשוק הגז התחרותי לכאורה של 2009 סביב 40%–60% - ועם הפיכתו למונופוליסטי הוא נע כיום בין 60% ל–80%, ובכך מגביל מאוד את הגמישות של יצרני החשמל.

"בשל המציאות המונופוליסטית שהתגבשה, הסכמי הגז שהונחו על שולחן הרשות מבטאים תנאים שאינם מקובלים במשקי גז תחרותיים, ובפרט חלוקת סיכונים לא מאוזנת לטובת ספק הגז, שמגלגל על צרכניו הן את סיכון הכמות והן את סיכון המחיר, בניגוד למקובל. כל זאת, כאשר רוכשי הגז הטבעי חסרי יכולת לנהל משא ומתן אמיתי על תנאי ההסכמים", כתבה יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן, לנתניהו ולשלום.

לדברי אסקארי, קשה לשפוט את שיעורי ה–Take or Pay שתלויים גם בגמישות שוק הלקוחות, אך בעיה נוספת שהוא מזהה היא פתיחת החוזים לבחינה מחודשת לאחר שמונה שנים - במקום לאחר 3–5 שנים בלבד.

מחיר הגז הגבוה בישראל, לצד התשואה הגבוהה משמעותית וכבילת הלקוחות לחוזים ארוכי טווח, העניקו לבעלי תמר ולווייתן יתרון עצום בהתמודדות מול מתחרים פוטנציאליים נוספים, אם יהיו כאלה בעתיד. "במצב זה קיים חשש כי מתחרים נוספים יירתעו מלהיכנס לענף, וכי גם אם יימצא מתחרה כלשהו ספק אם מחירי הגז יירדו", טענו ברשות החשמל.

הבנה זו היתה אחת הסיבות שהובילו את הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, ומשרדי ממשלה נוספים להכרה בצורך לפצל את אחזקות דלק ונובל במאגרי תמר ולווייתן - וכך גם את קבוצת דלק עצמה, המשוועת לקידום מהיר של פיתוח לווייתן.

באחרונה נחשף ב–TheMarker כי בעלי הקבוצה, יצחק תשובה, הציע לגילה פשרה שלפיה כל שותפה בלווייתן תמכור לשוק המקומי את הנתח שלה בגז בנפרד, ותתחרה בשותפותיה למאגר (מכר בנפרד).

אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#