דואופול לא מבטיח הורדת מחירים - אולי יש צורך גם בפיקוח

מכירים את פועלומי? תנובה-שטראוס? פיקוח על מחירי הגז עשוי להיות יעיל יותר

איתן אבריאל
איתן אבריאל

הציון לשבח של השבוע מגיע לממונה על ההגבלים העסקיים דייויד גילה, אשר הדהים את המדינה כאשר הודיע לציבור וליצחק תשובה על ביטול התוכנית הקודמת, והכושלת, ליצירת תחרות בשוק הגז – ועתה יחפש חלופה אחרת. בכך הוא נענה להיגיון הכלכלי, למכתב של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט בדבר הסכנה לדמוקרטיה ממונופול הגז, ולחוות הדעת על המחיר הגבוה של הגז בישראל.

בתגובה, נציגי המונופול – יצחק תשובה וחברת נובל - התפוצצו מכעס וזעם, והחלו כהרגלם להפריח את כל האיומים שהם מכירים: יוקר המחיה יעלה, הדירוג של ישראל יירד, שוק הגז יתייבש, ישראל תיגרר לבית המשפט הבינלאומי בהאג - והאמריקאים ישתוללו.

קידוח לוויתן צילום: אלבטרוס

אלא שבמקביל, באופן שלא בדיוק שידר ביטחון ונחישות כלפי כל הטיעונים שלו, אנשיו של תשובה כבר רומזים: אם לא תהיה לנו ברירה, ויכריחו אותנו להתפצל – נעדיף להישאר עם מאגר לווייתן הגדול יותר, על פני מאגר תמר שכבר מפיק גז בקצב גבוה.

בסתר ליבו, לא בטוח שתשובה כל כך מתנגד למהלך כולו, כי את מאגר תמר הוא ישאף למכור במחיר מלא וגבוה. אם תשובה למד מעט היסטוריה, הוא ודאי קרא שכאשר הממשל האמריקאי פירק את מונופול הנפט "סטנדרט אויל' של רוקפלר, והכריח אותו למכור את החברה בחלקים, רוקפלר עצמו נהפך לעשיר עוד יותר בזכות המחירים הגבוהים שקיבל. 

לכאורה, הכתובת כבר על הקיר. גילה שבר את הכלים, והוא יפרק את המונופול. תשובה יזעק, יבעט ויכעס, אך לבסוף ימכור את מאגר תמר לגוף גדול ורציני. שוק הגז הישראלי יהפוך לדואופול עם שתי חברות שיתחרו אחת בשנייה. מחיר הגז יירד, מחיר החשמל יתכווץ - ובא לציון גואל. גילה יכול להתחיל להכין את החליפה שילבש בטקס קבלת פרס ישראל.

אלא שלא כדאי עדיין להתלהב, מסיבה פשוטה: מי אמר שדואופול יוריד את המחירים? דואופול הוא  מבנה שוק טוב יותר ממונופול, אבל כל אזרח ישראלי אמור לדעת מניסיונו האישי שדואופול אינו מבטיח מחירים נמוכים.

מי לא מכיר את 'פועלומי', הדואופול של בנק הפועלים ובנק לאומי, שמחזיק ב-70% משוק הבנקאות ומכתיב מחירי עמלות ומרווחי ריבית גבוהים? מי אינו זוכר כיצד שלוש חברות, סלקום-פרטנר-פלאפון, ידעו לשמור על מחירים גבוהים בשוק הסלולר עד שהגיע משה כחלון ונתן לגולן טלקום לשבור את השוק? איזה אזרח ישראלי לא נושך שפתיים כאשר הוא מביט בדפי החשבון של כרטיס האשראי בתעריף שדואופול הוט-יס גובה ממנו מדי חודש? והאם המחירים של זוג יצרני מוצרי החלב שטראוס-תנובה היו זולים לפני שפרצה המחאה החברתית? 

דיויד גילהצילום: עופר וקנין

ברור שלא. דואופולים, אפילו טרי-אופולים כמו חברות הסלולר, יודעים היטב כיצד לתאם מחירים ביניהם, גם בלי לקיים פגישות חשאיות בחניונים אפלים. יש להם שיטות: פרסום מחירונים, ראיונות בתקשורת, פעילות של יחסי ציבור ולובינג בכנסת. בסופו של דבר הציבור מגלה שהמחיר אחיד.

במקרה של הגז אפילו לא יהיה מקום לדבר על הבדלים במוצר או בטיב שירות, דקים ככל שיהיו בסלולר או בין סוגי המילקי. גז טבעי הוא גז טבעי, והפיתוי לתיאום מחירים יהיה קורץ במיוחד. החשש הוא זה: לאחר חודשים ואולי שנים של מאבקים עד לשבירת מונופול הגז והפיכתו לדואופול, גילה עלול לגלות שהתחרות המיוחלת והורדת המחירים לא הגיעו. 

אז מה עושים? ייתכן מאוד שהחלופה הנוספת שנמצאת על שולחנו של הממונה על ההגבלים להתמודדות עם המונופול תהיה יעילה יותר: פיקוח על המחירים. פיקוח כזה יכול ללבוש כמה צורות וכמה נוסחאות, וצריך לבצע אותו לאחר חשיבה יסודית ומקצועית.

לאחר שהתוכנית ליצור "שוק חופשי" לא צלחה, ייתכן שמשרד האוצר צריך לכנס ועדה – ששינסקי 3? – כדי לעצב מנגנון של מחיר מפוקח, שיכלול בתוכו אפיונים של מחיר הגז העולמי, של אלטרנטיבות אנרגטיות, ומחירי רצפה שיבטיחו תשואה הולמת למפעילי המאגרים. בחלופה הזו, לכל הפחות, מדינת ישראל לא תמצא את עצמה עם דואופול או טריאופול שמתאם מחירים.

האם זו תוכנית שמחליפה את פיצול המונופול? האם כדאי גם לפצל את המאגרים וגם להפעיל נוסחת פיקוח מחירים דינמית כזו? אלו שאלות שאינן פתורות כיום, וגם לממונה על ההגבלים אין תשובות עליהן. נראה שעליו לכנס צוות ציבורי שיענה עליהן, וסוף-סוף ישים על השולחן תוכנית לשוק הגז. גילה אינו רוצה למצוא את עצמו עוד שנתיים מכנס פעם נוספת את יצחק תשובה ואת הבעלים החדש של מאגר "תמר", ומודיע להם: התוכנית שוב לא הצליחה, אין תחרות בשוק.

יצחק תשובהצילום: תומר אפלבאום

התשובות של תשובה

בכל חלופה שתיבחר, פירוק המונופול, פיקוח על המחירים או שניהם - הבעלים של מונופול הגז הנוכחי יילחמו בה עד חורמה. הם יאיימו, יזהירו ויפחידו. לתשובה אמנם אין את האיום של פצצות אטום איראנית, אך הוא ישגר כל טיעון וכל תחמושת אחרת שברשותו בניסיון לטרפד ולעצור את הרפורמה בשוק הגז.

אבל האם האיומים שלו מחזיקים מים? התשובה: לא ממש.

יצחק תשובה, למשל, מאיים שמחיר הגז יעלה ואתו יוקר המחיה של משקי הבית בישראל. זהו טיעון מופרך: כל המוטיבציה מאחורי המהלך של הממונה היא להפחית את מחיר הגז ומחיר החשמל, יש לו את הכלים החוקיים לכך. הדבר היחיד שעוד לא ברור אם יש לו, היא תמיכה פוליטית רחבה.

הלאה. תשובה טוען שפיצול מונופול הגז יביא להורדת הדירוג של מדינת ישראל. גם זו תוצאה שבספק: חברות הדירוג קובעות את הציון של כל מדינה רק על פי התחזית שלהן למשתנים המאקרו-כלכליים, ולסיכוי שישראל לא תעמוד בהתחייבויותיה הכספיות. יצירת שוק תחרותי במשק הגז, או פיקוח על המחירים, מיועדים להוריד את יוקר המחייה – וכך להאיץ את הפעילות הכלכלית באמצעות העובדה שלציבור הישראלי תהיה הכנסה פנויה גדולה יותר.

נכון, ייתכן שתמלוגי הממשלה יהיו נמוכים ביותר ביחס למבנה השוק הנוכחי, אבל זה רק אומר שהכסף כבר הגיע לידי האזרחים מבלי לעבור את התיווך של התקציב – תוצאה שהיא ודאי יעילה יותר ובעלת חיכוך כלכלי קטן יותר.  

נמשיך. תשובה מאיים שייגש לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי למנוע את החלטות המפקח. זהו לא טיעון חדש, ותשובה עצמו השמיע אותו בעת דיוני ועדת "ששינסקי 1", שעסקה בתמלוגים ובמסים על הגז. האיום הזה היה מופרך אז - תשובה אכן לא פנה לשום בית משפט בהולנד - והוא כנראה מופרך כעת. אם תשובה בכל זאת יפנה להולנדים, הוא רק ישמח את ליבם של כמה עורכי דין במשרד המשפטים אשר יבלו כמה חודשים על הציר תל-אביב-אמסטרדם-האג.

תשובה ונובל טוענים גם ששבירת המונופול תבריח משקיעים ושותפים, ולא יהיה מי שיפתח את המאגרים. גם זו שטות: משקיעים וחברות אנרגיה פועלים מתוך שיקול רציונלי עסקי לחלוטין, ואם הם יעריכו שיקבלו תשואה הולמת על ההשקעה – הם יבואו. כל מה שמדינת ישראל צריכה לעשות הוא לוודא שהרצפה הזו אכן קיימת.

משה כחלוןצילום: אילן אסייג

ומה עם הקלף של נובל אנרג'י, פנייה לממשל האמריקאי? דווקא זה אינו איום סרק, הממשל אכן נוהג להגן על חברות אמריקאיות, והוא צפוי להפעיל לחץ על ממשלת ישראל. אלא שזהו רק עוד ציר של השפעה ולחץ פוליטי, ובכל מקרה גילה גילגל תפוח אדמה לוהט לרגליהם של השרים וחברי הכנסת בממשלה הבאה. הם יצטרכו להתמודד עם הלחץ של תשובה והלוביסטים שלו, עם הלחץ שלו על התקשורת, ועם לחץ של פקידים אמריקאים בכירים. לא נעים? זה שם המשחק וזה מה שפוליטיקאים אמורים לעשות. התפקיד שלהם הוא להתמודד עם לחצים של חזקים ועשירים, ולהכריע לבסוף לטובת הציבור.

אין ספק שהפוליטיקאים עצמם יודעים שהמלחמה על הגז החלה, והראיות לכך כבר כתובות על הקיר. איפה? בחלק מהעיתונים כבר יצאו למסע הגנה על המונופול, וכל פוליטיקאי חד-חושים כבר יודע להיזהר מהם כאשר הוא מתבטא בנושא.

עובדה: כשפנינו אתמול למפלגות של כחלון, בנט, יש עתיד ואחרות לקבלת תגובתם על ההתפתחות המרעישה בשוק הגז - לא קיבלנו תשובה החלטית ומהירה מאף אחת מהן. כולן ביקשו לבחון וללמוד את החומר, ולהגיב אליו רק מאוחר יותר. כולל מפלגתו של משה כחלון, זו שחרתה על דגלה את המלחמה במונופולים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ