מי מנפח את יוקר המחיה? השותפה הסודית של תשובה למונופול הגז - דינמו ורכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי מנפח את יוקר המחיה? השותפה הסודית של תשובה למונופול הגז

פיקוח על מחיר הגז הטבעי יחסוך לציבור 100 מיליארד שקל בחשבונות החשמל - אך יגרע מדי שנה 4 מיליארד שקל מהכנסות המדינה ממסים

61תגובות

לפני חודש דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה, פה אחד, הצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ אבישי ברוורמן (העבודה). ההצעה ביקשה לחייב את שרי האוצר והאנרגיה להטיל פיקוח כלשהו על מחיר הגז הטבעי במשק. דחיית ההצעה לא הפתיעה. זו לא הפעם הראשונה שבה נדחית יומרה של ח"כ זה או אחר להתערב בעבודת הממשלה. מה שכן הפתיע היתה עבודת השתדלנות המאומצת של אנשי משרד האוצר לסיכול ההצעה, והיענותם האוטומטית של כמעט כל השרים.

מה לאוצר ולסיכול יוזמה שתכליתה, המוצהרת לפחות, היא הורדת יוקר המחיה במשק ומאבק בברוני הגז? אימתי התנגד המשרד לקצת רוח גבית עבור הרפורמות שהוא מקדם?

כתבות נוספות ב-TheMarker

הטלוויזיה ב-2015: מחירי זולים ומגוון רחב

רגע לפני השנה החדשה: מכוניות מהניילונים בהנחות של עשרות אלפי שקלים

מילא חברות הגז הטבעי מפעילות לוביסטים כדי לסכל יוזמות לקיצוץ רווחיהן המנופחים, מילא משרד האנרגיה, שמשמש הסניף הממשלתי שלהן, מגבה את החברות משיקוליו התמוהים שבשגרה - אבל האוצר? משלב ידיים עם יצחק תשובה?

התשובה לתהייה זו התקבלה בשבוע שעבר, עם חשיפת הדו"ח שכתב היועץ האיטלקי של רשות החשמל, סרג'יו אסקארי, על כשלי שוק הגז בישראל. הכותרות סביב הדו"ח עסקו מן הסתם במחיר הכפול של הגז הטבעי בישראל, בתשואת היתר של בעלי מאגר תמר וברנטה המונופוליסטית בסך 50–100 מיליארד שקל שתיגבה מהציבור הישראלי עד ל–2030 בגין ההוצאות העודפות על גז ועל חשמל. אלא שבשולי החישובים צוינה מפסידה נוספת, פרט למונופול תמר, כתוצאה מהפחתה מנדטורית של מחיר הגז במשק - מדינת ישראל.

בוננזה שלטונית

חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי), שאושר בכנסת ב–2011, קבע כי קופת המדינה תיהפך למעשה לשותפה בכירה ברווחים של מאגרי הגז. בזכות מנגנון המיסוי המגזרי בחוק, הועלה נתח המדינה (government take) בתקבולי מכירת הגז. באשר למאגר תמר, נקבע כי המדינה תחלוק עם בעליו כ-50% מהרווחים.

אוליבייה פיטוסי

כך נהפכו האחראים על הקופה הציבורית לשותפים הבכירים של מונופול דלק ונובל אנרג'י. אם הכנסות המונופול יאמירו, יגדל גם נתח המדינה, ואם מחיר הגז ייחתך ב–50% - יצנחו בהתאם גם הכנסות המדינה. ואמנם, לפי חישוביו של אסקארי (ראו גרף), הטלת פיקוח על מחיר הגז במשק באופן שיפחית את ערכו ב–25%–50% ייגרע מהכנסות המדינה עשרות מיליארדי שקלים.

בתרחיש עסקים רגיל, ההוצאה המשקית על הגז ממאגר תמר עד ל-2030 בלבד תסתכם ב–176.8 מיליארד שקל - 100.8 מיליארד שקל (57%) יוזרמו לכיסי המונופול הפרטי ו–76 מיליארד שקל ימצאו דרכם לקופת המדינה.

הפחתה של 25% במחיר הגז במשק תפחית את ההוצאה הציבורית בתקופה זו ל–128.3 מיליארד שקל. במקרה זה, יצטמצמו רווחי המונופול ל–80 מיליארד שקל ואילו קופת המדינה תאבד לא פחות מ–28 מיליארד שקל (36%).

הפחתה של 50% במחיר הגז לרמתו המינימלית האפשרית, לדעת אסקארי, תחתוך את ההוצאה הציבורית ב–58% ל–73.3 מיליארד שקל בלבד. כך, המונופול ייאלץ להסתפק ברווח של 56.4 מיליארד שקל, ואילו המדינה תסתפק ב–16.9 מיליארד שקל. כלומר, תאבד הכנסות בסך כ–59 מיליארד שקל על פני 15 שנה, שהם 4 מיליארד שקל בממוצע לשנה.

עבור הצרכן הישראלי, הטלת פיקוח משתלמת בכל מקרה. גם אם הכנסות המדינה ממיסוי יצטמצמו ב-28 מיליארד שקל (התרחיש הראשון), ההוצאה הציבורית תפחת ב–50 מיליארד שקל ותותיר בידי הציבור 20 מיליארד שקל עודפים. לפי התרחיש הקיצוני יותר, יישארו בכיסים של צרכני החשמל 44 מיליארד שקל.

ואולם הממשלה לא מעוניינת בהגדלת ההכנסה החופשית במשק, או בתיקון עיוותי מס. 4 מיליארד שקל שזורמים לקופתה מדי שנה, במימון ציבור שקט, בלי להשאיר עקבות ממשלתיים, הם בוננזה שלטונית שלכל הדעות שווה להיאבק נגד גריעתה מהתקציב הציבורי, גם במחיר חבירה למונופול גז דורסני.

במלים אחרות, בעידן שבו מצד אחד הטלת מסים חדשים או הגדלת מסים קיימים כמעט שאינה אפשריות, ומצד שני המפה הפוליטית המבוזרת יותר ויותר מחייבת עוד דמי שתיקה קואליציוניים, פרת מזומנים בזכות מנגנון מיסוי עקיף על אזרחי המדינה היא נכס פוליטי לכל דבר, שערכו לא יסולא בגז.

גילגלו את מס ששינסקי על הציבור

ביולי 2010, באמצע דיוניה של ועדת ששינסקי, חשף TheMarker כי בעלי מאגר תמר דרשו מחברת החשמל לייקר את הגז העתידי שיימכרו לחברה, אם הממשלה אמנם תחליט להגדיל את המס שייגבה מהן בגין מכירת גז טבעי למשק.

כלומר, המונופול ביקש לגלגל את המס הנוסף שתשית עליו המדינה על ציבור צרכני החשמל, שיממן רכש גז יקר יותר דרך חשבונות החשמל. כך, רווחי המונופול המתוכננים לא יצטמקו חלילה מהגדלת נתח המדינה בתגליות, לפי ההיגיון הפשוט: "אם המדינה רוצה להגדיל את חלקה בעוגה - בואו נגדיל את העוגה".

דרישה חצופה לכאורה זו של המונופול נדחתה תחילה על הסף, אך לא לאורך זמן. חברת החשמל הרי אדישה לתג המחיר של הגז, היות שהיא עובדת לפי "קוסט פלוס" ומזוכה בתעריף החשמל בגין כל הוצאה; בממשלה, מגינת האינטרס הציבורי, ליקקו עדיין את פצעי סבב הקרב הראשון מול הקמפיין השחור שהוביל מונופול הגז, ולא התלהבו מיציאה לסבב אלים שני כדי לפקח על מחיר הגז; ובהיעדר גיבוי פוליטי, לרגולטורים המקצועיים רעדו הרגליים.

כך, מצד אחד תיקנה המדינה - בצדק - את העיוות שברווחים המופרזים שגרפו חברות הגז על ידי הטלת מיסוי גבוה עליהן. מצד שני, המדינה "שכחה" לסגור את הפרצה שתאפשר לחברות לגלגל את העלות העודפת שבה חויבו על הציבור, והעדיפה לגלגל עיניים. כך כולם (כמעט) יוצאים מרוצים: תשואות מונופול הגז נותרו פנטסטיות, וממשלות ישראל זכו לצינור תקציבי שבו זורם כסף לא מסומן. במקרה הגרוע הרי, שבו יקום קול זעקה, יהיה זה תשובה שיחטוף את האש.

קולות הביקורת על הסדר המעוות שהוכתב, ואזהרות TheMarker החוזרות ונשנות נגד אישורו של החוזה "המחודש" שעליו עומדת לחתום חברת החשמל, כמעט שלא נשמעו באוזניים שכבר שבעו שאון מלחמה.

איש לא התערב כשחברת החשמל נכנעה לבסוף והסכימה לשלם את הרנטה המונופוליסטית למאגר תמר, וכך גם התעלמו כולם מחברת הייעוץ הלוי־דואק, שאותה שכרה רשות הגז במשרד האנרגיה, ומצאה כי חברת החשמל יכולה היתה לסכם על מחיר גז נמוך בכ–40% מזה שלו התחייבה, ובכך נעתרה לשלם 30 מיליארד שקל מיותרים למונופול.

אתנן אלקטורלי עדיף על טובת הציבור

"החוזה בין תמר לחברת החשמל טוב לשני הצדדים שחתמו עליו, אבל לא בטוח שהוא טוב לציבור", העיר ב–2012 המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, בדיון על אישורו בקבינט החברתי־כלכלי. כמו בשבוע שעבר, כך גם אז, היה ליכט היחיד שהתבטא בקול נגד ההתרפסות בפני מונופול הגז, אף שדבריו לא גובו במעשים.

כמו בשבוע שעבר, כך גם אז, היתה זו לבסוף רשות החשמל שאזרה אומץ לחרוג מסמכותה, הודיעה במאי 2012 כי אינה מכירה בחוזי הגז שנחתמו במשק וחייבה את בעלי תמר לפתוח אותם. אלא שהתערבות הרשות הסתכמה לבסוף בשינויים קוסמטיים יחסית. היא נעדרה "פולו־אפ" נשכני מצד הרשויות הרלוונטיות יותר — רשות ההגבלים העסקיים ורשות הגז - ומונופול תמר הונצח, יחד עם המנגנון האוטומטי של ייקור הגז.

מכאן שחשיפות היועץ האיטלקי ששכרה רשות החשמל אודות כשלי שוק הגז הישראלי ועיוותי החוזים שנחתמו מול תמר היו ידועים לממשלה מזה זמן, היות שהיא זו שבאדישותה המכוונת נטעה את יסודותיהם כבר לפני ארבע שנים.

מה הפלא, לפיכך, שהוועדה הבין־משרדית לפיקוח על המחירים, שבה יושבים נציגי משרדי האוצר והאנרגיה, יושבת כבר שלוש שנים על המדוכה, ועדיין לא הצליחה לנפק נייר שמנהל רשות הגז האיטלקית הוציא בתוך חצי שנה בלבד של עבודה עצמאית.

מדובר היה, אם כן, באחיזת עיניים רגולטורית. ישראבלוף. אין טעם להמתין לממשלה שמעדיפה מיסוי עקיף לצורך מימון אתנן אלקטורלי על פני טובת הציבור, ייעול המשק ודאגה לערך המוסף שבעידוד הטמעה של דלק זול בתעשייה. זאת, בעוד שריה מסתתרים ומיתממים מאחורי שרוול גלימתו של מונופול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#